cast no shadow
New member
סלידה מחברים, ומהכל
לאחרונה אני מרגישה ריחוק וחוסר עניין בחברי הילדות שלי.
אני חבורה של כמעט 12 בנות, שמכולן רק אני ועוד אחת ללא בן זוג (הרוב כבר נשואות).
אני מרגישה שאין לי על מה לדבר איתן, אין לי עניין בהן.
הייתי חצי שנה בחו"ל ולא הרגשתי שום צורך ליצור איתן קשר או שום געגוע.
אני פוחדת שזה, והדיכאון מהתחלת עבודה חדשה, פרידה מחבר והכל הופך אותי להיות סתם
אדם עצוב ובודד. כבר לא יודעת איך להשתלט על זה. אני מרגישה חוסר סיפוק ענק מהחיים שלי
עכשיו ומהכיוונים העתידיים שאני יכולה להתפתח בהם.
מה הדרך המומלצת להתמודד עם זה?
טיפול, אימון אישי, לנסות שזה יעבור לבד?
למרות כל מה שאמרתם פה, בפועל כמעט בכל מקום עבודה מבקשים ויתור על סודיות רפואית,
וחשיפה של הליכה לפסיכולוגיים. למה שהשטות הזאת תהרוס לי כיוונים של קריירה שאני
אוכל להתפתח בה? והאימון? לפי כל מה שהסברתם אני לא רואה
איזה סוג אני אלך, מה יעזור בכלל.
הכל כ"כ מתסכל.
לאחרונה אני מרגישה ריחוק וחוסר עניין בחברי הילדות שלי.
אני חבורה של כמעט 12 בנות, שמכולן רק אני ועוד אחת ללא בן זוג (הרוב כבר נשואות).
אני מרגישה שאין לי על מה לדבר איתן, אין לי עניין בהן.
הייתי חצי שנה בחו"ל ולא הרגשתי שום צורך ליצור איתן קשר או שום געגוע.
אני פוחדת שזה, והדיכאון מהתחלת עבודה חדשה, פרידה מחבר והכל הופך אותי להיות סתם
אדם עצוב ובודד. כבר לא יודעת איך להשתלט על זה. אני מרגישה חוסר סיפוק ענק מהחיים שלי
עכשיו ומהכיוונים העתידיים שאני יכולה להתפתח בהם.
מה הדרך המומלצת להתמודד עם זה?
טיפול, אימון אישי, לנסות שזה יעבור לבד?
למרות כל מה שאמרתם פה, בפועל כמעט בכל מקום עבודה מבקשים ויתור על סודיות רפואית,
וחשיפה של הליכה לפסיכולוגיים. למה שהשטות הזאת תהרוס לי כיוונים של קריירה שאני
אוכל להתפתח בה? והאימון? לפי כל מה שהסברתם אני לא רואה
איזה סוג אני אלך, מה יעזור בכלל.
הכל כ"כ מתסכל.