נתנאל 123456
New member
סלידה מאהבה.
נשים הם זמן מוזר, כזה מוזר שאני לא יודע בכלל - מאיפה להתחיל.
הם מעין יצור שאני לא מצליח לעקוב אחריו. הם שונות, לא מבין מה
הם. איך לתקשר עם יצור כזה מוזר ושונה ממני. אני גדלתי עם נשים.
כל חיי הייתי איתם. ותמיד חשתי שנשים הם ההפך ממני ,אפילו שלעתים.
רציתי לדעת מזה להיות אישה. רציתי להרגש כמוה, אבל על מה אני רוצה
לדבר. על נשים, ועל הרצון הבלתי ניתן לשליטה שלהם תצומת לב, לאהבה.
ולחיבה. אני איני מבין בכלל את הצורך הזה, הוא זר לי לחלוטין, אישה היא
כמו סרט דבק היא רוצה שתדביק אותה מכל הצדדים ולא רק גם תגע
באותו חומר דוחה ותאהבב אותה ,יסלח לי אלוהים. אבל אני נגעל מזה.
כל כך. הכרתי בחורה, היא ציירת, קשה לי להסביר כמה אני סובל אך
גם נהנה. היא נהנת מהקשקושי ובלבולי המוח ואני אוהב את השיחה
על האומנות. את השיחה נטולת הרגש'/. הפולמוס, הוויכוח הטחה.
החידוד השכלי. היא חייבת לא מסוגלת כמעין מחלה לדבר איתי על
הזיונים, החברים, המסיבות, על כל מיני חברים שלה מפופקים אני
נהנאה לשמוע על האווירה התל אביבית לא אוהב שהיא מנסה שאני
יגן עליה. שאני יגיד " אוי את צודקת" היא ממש נדונדקית. כמו עלוקה.
מנסה למצוצץ לי את הדם, נושכת ונושכת ללא הרפיה ,ואני דבוק עליה
כמו פודל מלכולכך מחכה לאדונית ימח שמה שתוציא אותי לטיול.
אבל רוב הפעמים אני מניאק ושמח על כך. נטול רגש ,ואכזרי כמו
שצריך. אבל אני מנסה לומר שאני בסך כל רוצה לדבר איתה על אומנות.
היא ציירת מוכרת, מרוויחה הרבה כסף, יחיש לה ידע. אז בואי נדבר עח ל
זה מה מעניין אותי החברה הלסבית שלך, או החבר חולה המין, אני ילד
את בחורה בת 28 עזבי אותי מהשטיות שלך, תני לי להנות מהחיים
נטולי אהבה, ללא מילה חמה וללא נשיקה, היא רוצה להיפגש מה
אני יפגש. עם הדרקון התלת ראשי הזה, אמנם היא כוסית, אבל אני
מעדיף כמו שאמרתי לחבר שלי שישפכו עלי דלי עם חרא לפני
שאני יגע בה. נפמונית. עכשיו זה מזכיר לי את כל הקללות והירדות
של חבר שלי ,שהציע לי סחורה כלש/ונה " כבשים טעות שמחפשות
את הרועה" והמבין יביםן. אבל אני לא רוצה, עכשיו כולם צוחקים עלי.
משפלים אותי. על היותי הומו. אבא שלי אם ידע שאני לא רוצה אישה.
יזרוק אותי מהבית. קיצור אבי הביא אותי לשנוא את הנשים ואמי
הביא אותי לשנוא את החיים. ולסיום משפט קצקצר של יוצר שאני אוהב
" נשים הם שק נחשים" וזה כזה נכון מבחוץ השק יפה ורך, אתה נכנס
לתכו ואתה מקבל את העוקץ בתור העורק.
ולסיום: שאלוהים ירחם עלי, אני נבל אני יודע, אני מתקשה להשלים עם זה.
אבל יש אנשים שהם חלאות אדם, אני תיד נמשפכתי לבעל החיים יותר מאדם.
השם יעזור לי. אני מזנטרופ אבל ברמה הגבוהה ביותר. אני הייתי מעדיף לחיות
ללא בני אדם, שכולם ימותו, ואני היה לבד עם בעלי החיים. אני כל כך אוהב אותם.
וכל כך מתעב בני אנוש. הם כמו תולעים מכרסים את העץ, הורסים לי את הנשמה.
ואני לפעמים מצטער על זה שנולדתי, כל כך שונה, כל כך אחר, ללא משפחה, חברים, אהבה ,או כל דבר אחד שבני אדם מקדשים אני סך הכל דרעק
וחייזר. השם ירחם. ואני יודע שלא יסלחו לי על חטאי לא בתחתונים ולא בעלונים.
אני מקווה שהיה לי שקט, ושהשם היה בעזרת האומללים והעזוובים.
אמן.
נשים הם זמן מוזר, כזה מוזר שאני לא יודע בכלל - מאיפה להתחיל.
הם מעין יצור שאני לא מצליח לעקוב אחריו. הם שונות, לא מבין מה
הם. איך לתקשר עם יצור כזה מוזר ושונה ממני. אני גדלתי עם נשים.
כל חיי הייתי איתם. ותמיד חשתי שנשים הם ההפך ממני ,אפילו שלעתים.
רציתי לדעת מזה להיות אישה. רציתי להרגש כמוה, אבל על מה אני רוצה
לדבר. על נשים, ועל הרצון הבלתי ניתן לשליטה שלהם תצומת לב, לאהבה.
ולחיבה. אני איני מבין בכלל את הצורך הזה, הוא זר לי לחלוטין, אישה היא
כמו סרט דבק היא רוצה שתדביק אותה מכל הצדדים ולא רק גם תגע
באותו חומר דוחה ותאהבב אותה ,יסלח לי אלוהים. אבל אני נגעל מזה.
כל כך. הכרתי בחורה, היא ציירת, קשה לי להסביר כמה אני סובל אך
גם נהנה. היא נהנת מהקשקושי ובלבולי המוח ואני אוהב את השיחה
על האומנות. את השיחה נטולת הרגש'/. הפולמוס, הוויכוח הטחה.
החידוד השכלי. היא חייבת לא מסוגלת כמעין מחלה לדבר איתי על
הזיונים, החברים, המסיבות, על כל מיני חברים שלה מפופקים אני
נהנאה לשמוע על האווירה התל אביבית לא אוהב שהיא מנסה שאני
יגן עליה. שאני יגיד " אוי את צודקת" היא ממש נדונדקית. כמו עלוקה.
מנסה למצוצץ לי את הדם, נושכת ונושכת ללא הרפיה ,ואני דבוק עליה
כמו פודל מלכולכך מחכה לאדונית ימח שמה שתוציא אותי לטיול.
אבל רוב הפעמים אני מניאק ושמח על כך. נטול רגש ,ואכזרי כמו
שצריך. אבל אני מנסה לומר שאני בסך כל רוצה לדבר איתה על אומנות.
היא ציירת מוכרת, מרוויחה הרבה כסף, יחיש לה ידע. אז בואי נדבר עח ל
זה מה מעניין אותי החברה הלסבית שלך, או החבר חולה המין, אני ילד
את בחורה בת 28 עזבי אותי מהשטיות שלך, תני לי להנות מהחיים
נטולי אהבה, ללא מילה חמה וללא נשיקה, היא רוצה להיפגש מה
אני יפגש. עם הדרקון התלת ראשי הזה, אמנם היא כוסית, אבל אני
מעדיף כמו שאמרתי לחבר שלי שישפכו עלי דלי עם חרא לפני
שאני יגע בה. נפמונית. עכשיו זה מזכיר לי את כל הקללות והירדות
של חבר שלי ,שהציע לי סחורה כלש/ונה " כבשים טעות שמחפשות
את הרועה" והמבין יביםן. אבל אני לא רוצה, עכשיו כולם צוחקים עלי.
משפלים אותי. על היותי הומו. אבא שלי אם ידע שאני לא רוצה אישה.
יזרוק אותי מהבית. קיצור אבי הביא אותי לשנוא את הנשים ואמי
הביא אותי לשנוא את החיים. ולסיום משפט קצקצר של יוצר שאני אוהב
" נשים הם שק נחשים" וזה כזה נכון מבחוץ השק יפה ורך, אתה נכנס
לתכו ואתה מקבל את העוקץ בתור העורק.
ולסיום: שאלוהים ירחם עלי, אני נבל אני יודע, אני מתקשה להשלים עם זה.
אבל יש אנשים שהם חלאות אדם, אני תיד נמשפכתי לבעל החיים יותר מאדם.
השם יעזור לי. אני מזנטרופ אבל ברמה הגבוהה ביותר. אני הייתי מעדיף לחיות
ללא בני אדם, שכולם ימותו, ואני היה לבד עם בעלי החיים. אני כל כך אוהב אותם.
וכל כך מתעב בני אנוש. הם כמו תולעים מכרסים את העץ, הורסים לי את הנשמה.
ואני לפעמים מצטער על זה שנולדתי, כל כך שונה, כל כך אחר, ללא משפחה, חברים, אהבה ,או כל דבר אחד שבני אדם מקדשים אני סך הכל דרעק
וחייזר. השם ירחם. ואני יודע שלא יסלחו לי על חטאי לא בתחתונים ולא בעלונים.
אני מקווה שהיה לי שקט, ושהשם היה בעזרת האומללים והעזוובים.
אמן.