סלט חסה? - תלוי בנשית...
"משקעים ירדו הלילה ומחר בצפון הארץ ובמרכזה, צפוי שלג קל בחרמון..." היא סגרה את הרדיו. שוב אותם הדברים, שוב אותן ההבטחות מפיו של החזאי התורן שלמד להבטיח כמו הפוליטיקאים, אך לא דאג לקיים. שקט עכשיו, שקט של אחרי חצות, מידי פעם נשמעו מרחוק יללות התנים וטפטוף המים מהברז שצריך לתקן. מחר אתקשר לשרברב, היא שוב אומרת ומזכירה לעצמה. מחר אתקשר... היא פורשת למיטה לבדה. סדין החימום כבר עשה את מלאכתו נאמנה כך שיתאפשר לה להחליק למיטה עירומה. היא נכנסת בצעד בטוח, נחושה בדעתה להרדם הלילה ויהי מה. הרוחות השורקות בחוץ מזכירות לה שאולי יש עוד הבטחות שייקוימו והירח במופעו המלא מחייך אליה חיוך שליו... והבוקר, כמו בכל בוקר היא קמה לבדה, הבית ריק מאדם ומכל נפש חיה. קירותיו קרים וריקים, ותקרתו הגבוהה רק ממחישה לה את הניכור ואת הבדידות שחשה בליבה. עוד שעה ותהיה מוקפת באנשים, בדיבורים וחיוכים: טרטור הטלפון שתובע את תשומת ליבה, כמו גם הפקיד השכן והמזכירה שרוצה שוב רק לדבר ולהכריח אותה להקשיב איך אתמול הילדים השתוללו, הבעל עיצבן והשכנה החטטנית שוב ירדה אליה "רק" לשתות קפה. ואצלה שקט. מה לא הייתה נותנת בשביל מעט חיים בין קירות ביתה הקרים, מה לא הייתה עושה בשביל אחד/ת שכמו שהוא מעצבן/ת הוא גם אוהב/ת... מה לא... הקפה הוגש לה בדיוק בשעה 9 כמו בכל יום. ריחני ומר, חמוץ ומתוק וקטע את מחשבותיה. היא דחתה אותו הפעם בלי מחשבה יתרה, ארזה את חפציה ונסעה... המשך יבוא... (מפרי עטה של נשית)
"משקעים ירדו הלילה ומחר בצפון הארץ ובמרכזה, צפוי שלג קל בחרמון..." היא סגרה את הרדיו. שוב אותם הדברים, שוב אותן ההבטחות מפיו של החזאי התורן שלמד להבטיח כמו הפוליטיקאים, אך לא דאג לקיים. שקט עכשיו, שקט של אחרי חצות, מידי פעם נשמעו מרחוק יללות התנים וטפטוף המים מהברז שצריך לתקן. מחר אתקשר לשרברב, היא שוב אומרת ומזכירה לעצמה. מחר אתקשר... היא פורשת למיטה לבדה. סדין החימום כבר עשה את מלאכתו נאמנה כך שיתאפשר לה להחליק למיטה עירומה. היא נכנסת בצעד בטוח, נחושה בדעתה להרדם הלילה ויהי מה. הרוחות השורקות בחוץ מזכירות לה שאולי יש עוד הבטחות שייקוימו והירח במופעו המלא מחייך אליה חיוך שליו... והבוקר, כמו בכל בוקר היא קמה לבדה, הבית ריק מאדם ומכל נפש חיה. קירותיו קרים וריקים, ותקרתו הגבוהה רק ממחישה לה את הניכור ואת הבדידות שחשה בליבה. עוד שעה ותהיה מוקפת באנשים, בדיבורים וחיוכים: טרטור הטלפון שתובע את תשומת ליבה, כמו גם הפקיד השכן והמזכירה שרוצה שוב רק לדבר ולהכריח אותה להקשיב איך אתמול הילדים השתוללו, הבעל עיצבן והשכנה החטטנית שוב ירדה אליה "רק" לשתות קפה. ואצלה שקט. מה לא הייתה נותנת בשביל מעט חיים בין קירות ביתה הקרים, מה לא הייתה עושה בשביל אחד/ת שכמו שהוא מעצבן/ת הוא גם אוהב/ת... מה לא... הקפה הוגש לה בדיוק בשעה 9 כמו בכל יום. ריחני ומר, חמוץ ומתוק וקטע את מחשבותיה. היא דחתה אותו הפעם בלי מחשבה יתרה, ארזה את חפציה ונסעה... המשך יבוא... (מפרי עטה של נשית)
