סכר פרוץ
איזו תקופה הפוכה זו בשבילי. פתאום כלום לא ברור יותר. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי ילדה עם פאסון כזה. לא נותנת לרגש לצאת אחוצה מי יודע מה. סופגת הכל לבפנים. לא מראה שמץ של חולשה או קושי. המקום הזה של להיות אישה, להיות נקבה, הלחיץ אותי עד מוות. הקונוטציה שלי תמיד היתה של איבוד שליטה, שזה משהו שלא יכולתי ולא רציתי להתמודד איתו. עכשיו אני כן מנסה להתמודד איתו. אני כן פתאום מגלה את הנשיות שלי. זה מגיע לי לאט ובשלבים- קצת איפור, פתאום שמלה, פתאום כמה תכשיטים עדינים מאוד, עקבים דקים. אתמול ראיתי את הסרט "ברבור שחור" (ממליצה בחום אגב..) פתאום קלטתי שאני לפעמים נראת כזאת (בחיים לא אהיה יפה כמו נטלי פורטמן
), אבל כן אני רזה, יש מי שיאמר מאוד, לפעמים עם תכשיטים עדינים, קוקו מורם. יציבה שמשתפרת ונהיית נשית יותר ויותר. פתאום נהייה לי מראה נשי שביר כזה. זה מאוד יפה לדעתי, רק שפעם ממש פחדתי מזה. קשה לי אפילו להגיד בדיוק למה. פעם הייתי בוצ'ה, בעודף משקל די רציני, וחלק מזה היה מתוך הפחד להראות ולהרגיש אישה. קיצור זה מבלבל :/ עכשיו השכן שלי הזמין אותי לצאת. ואני לא יודעת. יצאתי עם גבר פעם אחת בחיי ומשם דיווחתי לו שזה ימשך בידידות בלבד וככה היה. כבר אפילו לסביות לא מזהות אותי בתור לסבית :/ (ואני כן..) אני חושבת ללכת ללמוד בלט. בגיל 4 הייתי בכמה שעורים וברחתי משם. תמיד כשניסיתי לרקוד הגוף שלי היה קופא, לכן עברתי לכדורסל שהתאים לי כמו כפפה. עכשיו זו קצת התחלה מחודשת של החיים. התחלה בתור אישה. לא בתור ילדה עם פאסון שיותר מתנהגת ומרגישה כמו בן. זה מלחיץ ומאתגר כאחד
איזו תקופה הפוכה זו בשבילי. פתאום כלום לא ברור יותר. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי ילדה עם פאסון כזה. לא נותנת לרגש לצאת אחוצה מי יודע מה. סופגת הכל לבפנים. לא מראה שמץ של חולשה או קושי. המקום הזה של להיות אישה, להיות נקבה, הלחיץ אותי עד מוות. הקונוטציה שלי תמיד היתה של איבוד שליטה, שזה משהו שלא יכולתי ולא רציתי להתמודד איתו. עכשיו אני כן מנסה להתמודד איתו. אני כן פתאום מגלה את הנשיות שלי. זה מגיע לי לאט ובשלבים- קצת איפור, פתאום שמלה, פתאום כמה תכשיטים עדינים מאוד, עקבים דקים. אתמול ראיתי את הסרט "ברבור שחור" (ממליצה בחום אגב..) פתאום קלטתי שאני לפעמים נראת כזאת (בחיים לא אהיה יפה כמו נטלי פורטמן