סכנת טביעה ../images/Emo66.gif
איתו היא נמלטה מצינתו של החמסין אל החום שבמים הקרירים. יחד חתרו כגוף אחד, הרחק מהכל וגאו עליהם המים…. כיסו את העולם.. נשאר רק הים והשניים ונהם הגלים ונתזי רעמותיהם נושאים אותם אל השמש הצהובה שבתכול, ואל השקט האפל שבכחול.. יחד צללו, היא והוא, והמערבולת הסוחפת, אל הסער שבדומית המעמקים רחוק מכל מה שהיה עמוק מכל מה שידעה… אחוזה בזרועותיו גופו בגופה, נשמה מלוא ריאותיה מי ים מלוחים. והמלח סימא את עיניה. באימה חונקת, כמהה לאויר, כלואה בזרועותיו חתרה למעלה, אל האור אל עולמה. מנסה להשיב נשימתה להשיב חייה. והוא מושך אותה חזרה למעמקים לאפלה... "בואי אחרי נצלול אל אושרנו" אך היא חתרה אל האור, הרימה עיניה, והנה ירדו המים, ותראה היבשה. נלחמה במערבולת, חתרה אל החוף והוא בעקבותיה, אוחז בעקביה. היא בועטת נלחמת, נמלטת, אל חייה. משאירה אותו בלב ים, ומתמוטטת אל החוף. עודה מתנודדת, מתמודדת בחול ובכובד, בחום ובסער, מבחינה היא בזר, באחר, השוחה למולה בין האדוות השקטות זר לראשו, ופרח בידו.. "הצילו" הוא זועק "הושיעיני" הוא צוהל וזורק את הפרח לעברה. "בלעדייך – אטבע, ללא ידך - אין חיים לחיי". והיא, ריאותיה ספוגות מים, נשימתה כבדה, ורגליה כושלות שולחת יד מהססת. לעברו. והגלים מלחכים את כפות רגליה, והאור האדום מהבהב וזוהר…. ו מ ז ה י ר …
איתו היא נמלטה מצינתו של החמסין אל החום שבמים הקרירים. יחד חתרו כגוף אחד, הרחק מהכל וגאו עליהם המים…. כיסו את העולם.. נשאר רק הים והשניים ונהם הגלים ונתזי רעמותיהם נושאים אותם אל השמש הצהובה שבתכול, ואל השקט האפל שבכחול.. יחד צללו, היא והוא, והמערבולת הסוחפת, אל הסער שבדומית המעמקים רחוק מכל מה שהיה עמוק מכל מה שידעה… אחוזה בזרועותיו גופו בגופה, נשמה מלוא ריאותיה מי ים מלוחים. והמלח סימא את עיניה. באימה חונקת, כמהה לאויר, כלואה בזרועותיו חתרה למעלה, אל האור אל עולמה. מנסה להשיב נשימתה להשיב חייה. והוא מושך אותה חזרה למעמקים לאפלה... "בואי אחרי נצלול אל אושרנו" אך היא חתרה אל האור, הרימה עיניה, והנה ירדו המים, ותראה היבשה. נלחמה במערבולת, חתרה אל החוף והוא בעקבותיה, אוחז בעקביה. היא בועטת נלחמת, נמלטת, אל חייה. משאירה אותו בלב ים, ומתמוטטת אל החוף. עודה מתנודדת, מתמודדת בחול ובכובד, בחום ובסער, מבחינה היא בזר, באחר, השוחה למולה בין האדוות השקטות זר לראשו, ופרח בידו.. "הצילו" הוא זועק "הושיעיני" הוא צוהל וזורק את הפרח לעברה. "בלעדייך – אטבע, ללא ידך - אין חיים לחיי". והיא, ריאותיה ספוגות מים, נשימתה כבדה, ורגליה כושלות שולחת יד מהססת. לעברו. והגלים מלחכים את כפות רגליה, והאור האדום מהבהב וזוהר…. ו מ ז ה י ר …
