הדמות הייתה בחורה נאה מאד שמסביבה תמיד היו מעריצים
הייתה לה יכולת להוביל, אך היא בחרה להצטנע.
יותר מכול אהבה הדמות לרדת לצלילה חופשית ללא שותפים.
תחושת הטבעיות, ללא שותפים- התאימה לה!
הייתה זאת עוד שבת שגרתית.
השמש העלתה קרניים ראשונות באופק, אך הדמות כבר הייתה בדרכה לכיוון המעיין הסמוך.
עוד מס' ד' של הליכה נמרצת והיא כבר מרגישה זרזיפי זיעה בגופה.
מגיעים לגשר העץ המפורסם.
הדמות יודעת שבשעת בוקר זאת- אין איש בסביבה, מורידה את בגדיה ונשארת עירומה לחלוטין.
עכשיו זה רק היא והטבע.
הדמות לוקחת נשימה ארוכה ומוציאה אותה באיטיות תוך שהיא עוצמת את עיניה ומנסה להתרכז.
עוד שניות והיא קופצת מהגשר ונעלמת במי המעיין.
המפגש עם המים- מחזיר אותה למציאות, היא פוקחת את עיניה, תוך שהיא מעמיקה בכול רגע יותר ויותר.
ספקטרום קרני השמש צובע את המים בגוון קשתי מקסים ההולך ונעלם ככול שהדמות מעמיקה.
כן, היא עשתה את הצלילה הזאת כבר לא מעט פעמים, אך כול פעם המפגש עם המים ריגש אותה מחדש.
הנה מגיעים לאיזור בו סבך האצות המפורסם.
הדמות אוהבת לעבור דרך סבך זה ולהרגיש את העלים המלטפים את גופה העירום.
המגע המדגדג של העלים מצחיק אותה וגורם לתחושה נעימה בכול הגוף
הדמות תנסה זאת שוב ומייד לאחר מכן תתחיל את העלייה הארוכה לפני המים, אך אבוי, מה זה...!?!?
הייתה זאת פיסת רשת דייגים מליל אמש שהסתבכה בסבך האצות.
ההסוואה היתה מושלמת והדמות נקלעה למלכודת.
הקרסול הימני הסתבך.
הדמות החלה להשקיע מאמצים להיחלץ ממלכודת המוות, אך הרבה אוויר כבר לא נשאר בריאותיה.
לאט לאט היא מתחילה לוותר ולהשלים עם המציאות העגומה.
כול חייה עוברים במהירות לנגד עיניה, הכול נהיה מטושטש והיא מרגישה שהיא מאבדת את הכרתה.
הייתה זאת עוד שבת שגרתית.
הגל"ש כבר מורגל לשעות בלתי שגרתיות.
הוא פוגש את עדת המשוכפלים במקום הרגיל.
הנה שוב גשר העץ המפורסם ועוד מעט נעבור דרך אותו סבך ידוע ונרגיש את העלים המלטפים את החליפה, אבל רגע, מה זה שם מרחוק...???
ההמשך הבלתי צפוי לחלוטין בסיפורו של אור הקטן 2...
