סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבוע חורפי
בראשון שני עבדנו רגיל, למרות שבערבים נהיה ממש ממש קר.
בראשון בערב היה לי שיעור לנבחרת, ואחד הילדים לא הסכים לרכב על הסוסה שנתתי לו. הוא הילד הכי פחות מתקדם בנבחרת והוא קצת מפונק. עשיתי איתו בעבר כבר הרבה שיחות על זה שאם הוא רוצה להתקדם כמו שאר הילדים הוא צריך 'לפתוח מבערים'. כמעט כל שיעור שהוא לא רוכב על סוס אחד שהוא אוהב )שהוא רכב עליו רצוץ במשך כחודשיים( הוא עושה לי פרצופים. כמו תמיד לא ויתרתי, ןזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא החליט לרדת מהסוסה ןלא לרכב בשיעור. אבא שלו היה שם ולחלוטים תמך בהחלטה שלי לא להחליף סוס, וגם בבקשה שלי שהילד ישאר בשיעור וילמד מצפייה באחרים. אחרי השיעור הייתה לנו השיחה הרגילה של 'מה יהיה? אתה בנבחרת
 
 
. קח את עצמך בידיים'. אני מקווה שמחר בערב הוא ירכב ויתאמץ גכי אני מאוד אוהבת אותו ואני רואב כמה הנבחרת עושה לו טוב, אבל ככל שהוא מפגר אחרי הקבוצה הוא מרגיש שהוא פחות טוב מהם.
 
בשלישי התחלנו לעבוד כרגיל, אבל הרוחות הלכו והתחזקו ובאיזשהו שלב אמרנו לבוס שיבטל שיעורים. הוא מאוד כעס אבל כל המדריכים היו באותו ראש ולא הסכמנו להמשיך להדריך כי זה מזג אוויר מאוד מסוכן עם הסוסים ואפילו בשיעורי קרקע הם לא היו שקטים. זה שהוא התרגז כל כך רק הוסיף לתחושה הכללית שלי של חוסר שביעות רצון מהעבודה, אבל זה דיון לשרשור נפרד שאפתח בקרוב.
ברביעי לא עבדנו בכלל ואני נסעתי להורים בת
בראשון שני עבדנו רגיל, למרות שבערבים נהיה ממש ממש קר.
בראשון בערב היה לי שיעור לנבחרת, ואחד הילדים לא הסכים לרכב על הסוסה שנתתי לו. הוא הילד הכי פחות מתקדם בנבחרת והוא קצת מפונק. עשיתי איתו בעבר כבר הרבה שיחות על זה שאם הוא רוצה להתקדם כמו שאר הילדים הוא צריך 'לפתוח מבערים'. כמעט כל שיעור שהוא לא רוכב על סוס אחד שהוא אוהב )שהוא רכב עליו רצוץ במשך כחודשיים( הוא עושה לי פרצופים. כמו תמיד לא ויתרתי, ןזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא החליט לרדת מהסוסה ןלא לרכב בשיעור. אבא שלו היה שם ולחלוטים תמך בהחלטה שלי לא להחליף סוס, וגם בבקשה שלי שהילד ישאר בשיעור וילמד מצפייה באחרים. אחרי השיעור הייתה לנו השיחה הרגילה של 'מה יהיה? אתה בנבחרת
 
 
. קח את עצמך בידיים'. אני מקווה שמחר בערב הוא ירכב ויתאמץ גכי אני מאוד אוהבת אותו ואני רואב כמה הנבחרת עושה לו טוב, אבל ככל שהוא מפגר אחרי הקבוצה הוא מרגיש שהוא פחות טוב מהם.
 
בשלישי התחלנו לעבוד כרגיל, אבל הרוחות הלכו והתחזקו ובאיזשהו שלב אמרנו לבוס שיבטל שיעורים. הוא מאוד כעס אבל כל המדריכים היו באותו ראש ולא הסכמנו להמשיך להדריך כי זה מזג אוויר מאוד מסוכן עם הסוסים ואפילו בשיעורי קרקע הם לא היו שקטים. זה שהוא התרגז כל כך רק הוסיף לתחושה הכללית שלי של חוסר שביעות רצון מהעבודה, אבל זה דיון לשרשור נפרד שאפתח בקרוב.
ברביעי לא עבדנו בכלל ואני נסעתי להורים בת
חתך אותי באמצע
ברביעי לא עבדנו בכלל אז נסעתי להורים בתקווה שיהיה שלג, אבל הייתה לנו אכזבה רצינית. היה סתם קר וגשום עם מטחי ברד חזקים שגרמו לכלבלב של ההורים לרעןד מפחד מתחת למיטה כל הלילה... מסכנון.
בשישי בצהריים, להפתעתנו, התחיל לרדת שלג ממש רציני שנתפס ונערם יפה יפה. טיילתי עם הכלבים בשלג אתמול והיום בבוקר והיה נפלא
. חבל רק שהשלג נעלם מאוד מהק ובצהריים כבר ממש לא נשאר הרבה...
 
 
ברביעי לא עבדנו בכלל אז נסעתי להורים בתקווה שיהיה שלג, אבל הייתה לנו אכזבה רצינית. היה סתם קר וגשום עם מטחי ברד חזקים שגרמו לכלבלב של ההורים לרעןד מפחד מתחת למיטה כל הלילה... מסכנון.
בשישי בצהריים, להפתעתנו, התחיל לרדת שלג ממש רציני שנתפס ונערם יפה יפה. טיילתי עם הכלבים בשלג אתמול והיום בבוקר והיה נפלא
 
 
איכס
כל השבוע לא עבדתי. גם מי שלא ביטל (בזמן), בוטל, כי פשוט אי אפשר היה לעבוד, אני אפילו לא מדברת על לרכב. גם פה הסוסים היו סקיטיש ובין כה מי שלא ביטל היו החברה המאוד מתקדמים, שכבר עשו מליון שיעורי אורווה... ובשביל שניים וחצי שיעורים אני אפילו לא אוציא מישהו לעשות בייביסיטר לילדה.
אז קיבינימט על מזג האויר הזה.
חייבת להגיד תודה לשכנה שלי שהייתה מוכנה לשמור על הילדה כדי שאצא עם הכלבים. כי בחלק מהפעמים באמת היה מוגזם לסחוב אותה איתי.
וחייבת להגיד תודה מאוד צינית לכלב שלי, דביל, שמבחינתו לא משנה מה מזג האויר, חם, קר, גשם, רוחות שכמעט מעיפות אותו, הוא לוקח את הזמן, הוא נועץ רגליים ולא זז כשהוא רוצה להריח משהו, ושכל העולם יתהפך. מה שאולי לא כל כך היה מפריע לי, אם הכלבה השניה לא הייתה באטרף רעמים, ומושכת בטרוף הביתה. דביל.
היום בקרנו בחווה. לבושים היטב לכבוד חמש מעלות נחמדות.
הסוסים נראו רגועים לחלוטין, רובם יצאו החוצה השבוע בהפוגות, וכמובן שהורידו להם בתערובת.
זהו, בתקווה לשבוע קצת יותר יבש.
שיהיה שבוע נהדר.
כל השבוע לא עבדתי. גם מי שלא ביטל (בזמן), בוטל, כי פשוט אי אפשר היה לעבוד, אני אפילו לא מדברת על לרכב. גם פה הסוסים היו סקיטיש ובין כה מי שלא ביטל היו החברה המאוד מתקדמים, שכבר עשו מליון שיעורי אורווה... ובשביל שניים וחצי שיעורים אני אפילו לא אוציא מישהו לעשות בייביסיטר לילדה.
אז קיבינימט על מזג האויר הזה.
חייבת להגיד תודה לשכנה שלי שהייתה מוכנה לשמור על הילדה כדי שאצא עם הכלבים. כי בחלק מהפעמים באמת היה מוגזם לסחוב אותה איתי.
וחייבת להגיד תודה מאוד צינית לכלב שלי, דביל, שמבחינתו לא משנה מה מזג האויר, חם, קר, גשם, רוחות שכמעט מעיפות אותו, הוא לוקח את הזמן, הוא נועץ רגליים ולא זז כשהוא רוצה להריח משהו, ושכל העולם יתהפך. מה שאולי לא כל כך היה מפריע לי, אם הכלבה השניה לא הייתה באטרף רעמים, ומושכת בטרוף הביתה. דביל.
היום בקרנו בחווה. לבושים היטב לכבוד חמש מעלות נחמדות.
הסוסים נראו רגועים לחלוטין, רובם יצאו החוצה השבוע בהפוגות, וכמובן שהורידו להם בתערובת.
זהו, בתקווה לשבוע קצת יותר יבש.
שיהיה שבוע נהדר.
•°•Horse Lover•°•
New member
שבוע קשה...
ביום שני הייתי בחווה, במצברוח דיי מדוכדך.
המגרש היה בוצי ומגעיל אז יצאנו לטיול. רכבתי על סוס מקסים שאני מכירה היטב ובאופן כללי אני דיי סומכת עליו ושואבת ממנו ביטחון, אבל באותו היום הוא פשוט "לא היה איתי" רוב הזמן.
ממש לא היה מרוכז בי. היה קטע באמצע הטיול שעבר לידינו טרקטור (לרוב הוא אדיש לדברים כאלה) והוא פשוט התחרפן. התחיל לקפץ ולהיבהל והיה לי קשה להרגיע אותו ולגרום לו להתרכז בי.
אח"כ הוא נרגע והיה בסדר.
מבחינת דברים שלא קשורים לסוסים - אתמול הרדמתי את הכלב האהוב שלי בגיל כמעט 17.
גדלתי איתו מאז שהוא היה בן 3 חודשים ואני הייתי בת 10...
בחרתי להרדים אותו בבית. אני חושבת שזה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי.
אבל היה לו את המסע הכי טוב שיש לגן עדן.
קיבל בהתחלה כדורי הרגעה/טשטוש בתוך שימורים ממש ממש טעימים.
וכשנרדם ולא הרגיש יותר דבר קיבל זריקה להעמקת הטשטוש ולבסוף את הזריקה הסופית.
הוא נרדם בשלווה מחובק בזרועותיי, לנצח...
לקחו אותו אח"כ לקבורה במקום יפה ופסטורלי שקיבלתי המלצות עליו...
היום לא הפסקתי לדמיין אותו. חיבקתי הרבה את הקולר שלו...
חוץ מזה גם נהייתי חולה היום עם חום גבוה, כאבי גרון וכאבי ראש, שיעולים ואף סתום...
ביום שני הייתי בחווה, במצברוח דיי מדוכדך.
המגרש היה בוצי ומגעיל אז יצאנו לטיול. רכבתי על סוס מקסים שאני מכירה היטב ובאופן כללי אני דיי סומכת עליו ושואבת ממנו ביטחון, אבל באותו היום הוא פשוט "לא היה איתי" רוב הזמן.
ממש לא היה מרוכז בי. היה קטע באמצע הטיול שעבר לידינו טרקטור (לרוב הוא אדיש לדברים כאלה) והוא פשוט התחרפן. התחיל לקפץ ולהיבהל והיה לי קשה להרגיע אותו ולגרום לו להתרכז בי.
אח"כ הוא נרגע והיה בסדר.
מבחינת דברים שלא קשורים לסוסים - אתמול הרדמתי את הכלב האהוב שלי בגיל כמעט 17.
גדלתי איתו מאז שהוא היה בן 3 חודשים ואני הייתי בת 10...
בחרתי להרדים אותו בבית. אני חושבת שזה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי.
אבל היה לו את המסע הכי טוב שיש לגן עדן.
קיבל בהתחלה כדורי הרגעה/טשטוש בתוך שימורים ממש ממש טעימים.
וכשנרדם ולא הרגיש יותר דבר קיבל זריקה להעמקת הטשטוש ולבסוף את הזריקה הסופית.
הוא נרדם בשלווה מחובק בזרועותיי, לנצח...
לקחו אותו אח"כ לקבורה במקום יפה ופסטורלי שקיבלתי המלצות עליו...
היום לא הפסקתי לדמיין אותו. חיבקתי הרבה את הקולר שלו...
חוץ מזה גם נהייתי חולה היום עם חום גבוה, כאבי גרון וכאבי ראש, שיעולים ואף סתום...
בהחלט איכס
כל השבוע לא רכבתי. קצת הולכתי את הסוסים כשיצא. אבל לא את הסייחה.
אותה שחררנו כדי שהיא תשחק בבוץ ותשפריץ מים לכל הכיוונים.
טיול ראשון שיכולתי לצאת היה רק אתמול אחרי הצהריים המאוחרת. יצאתי עם חברה אז לקחתי את דומיה, כי עם דאנס אני יכולה לצאת לבד יותר בקלות. היה טיול מוצלח, כי יכולנו לעשות טרוט ולתת להם קצת להשתחרר.
עם דאנס יצאתי לבד הבוקר. כשהתארגנתי ירד מבול. אבל החלטתי לצאת בכל זאת. כי כמה זמן אפשר להיות בתא. בנוסף היה לי יום שיער רע. זה תמיד טוב לתת לגשם ולכובע לסדר אותו.
באופן מפתיע השמש יצאה בדיוק כשעליתי לרכב. הלכנו לכיוון הים. הנחל ליד הבית התאחד עם השביל והכל היה מוצף. הזרם בנחל היה מאוד חזק. פחדתי שהכלבה שלי תיכנס לנחל כמו שהיא אוהבת ותיסחף. למזלנו כל השביל ניראה כמו נחל רגוע, אז היא הסתפקה בלקפץ על השביל. מצורפת תמונה שלה ושל השביל.
כל השבוע לא רכבתי. קצת הולכתי את הסוסים כשיצא. אבל לא את הסייחה.
אותה שחררנו כדי שהיא תשחק בבוץ ותשפריץ מים לכל הכיוונים.
טיול ראשון שיכולתי לצאת היה רק אתמול אחרי הצהריים המאוחרת. יצאתי עם חברה אז לקחתי את דומיה, כי עם דאנס אני יכולה לצאת לבד יותר בקלות. היה טיול מוצלח, כי יכולנו לעשות טרוט ולתת להם קצת להשתחרר.
עם דאנס יצאתי לבד הבוקר. כשהתארגנתי ירד מבול. אבל החלטתי לצאת בכל זאת. כי כמה זמן אפשר להיות בתא. בנוסף היה לי יום שיער רע. זה תמיד טוב לתת לגשם ולכובע לסדר אותו.
באופן מפתיע השמש יצאה בדיוק כשעליתי לרכב. הלכנו לכיוון הים. הנחל ליד הבית התאחד עם השביל והכל היה מוצף. הזרם בנחל היה מאוד חזק. פחדתי שהכלבה שלי תיכנס לנחל כמו שהיא אוהבת ותיסחף. למזלנו כל השביל ניראה כמו נחל רגוע, אז היא הסתפקה בלקפץ על השביל. מצורפת תמונה שלה ושל השביל.
פרח שן הארי בת
New member
יש לך כלבה או גור קנגרו?
שבוע מאתגר
אני בתחילתו של חודש במהלכו אצטרך לנסוע הרבה מאד מטעם העבודה, השבוע הייתי שלושה ימים בונקובר.
זה מעייף ומתיש, וגם מתסכל כי הטיסות שורפות זמן שאי אפשר לעבוד בו, אז יוצא שהשבוע בשביל לעבוד את ארבעים השעות שלי הייתי צריכה לבזבז עוד שמונה.
כמו כן, כשאני שם, אני לא רוכבת, ותכלס האפשרות היחידה שלי להתעמל היא בחדר הכושר של המלון
שונאת חדרי כושר
כשיהיה שם יותר סימפטי אני אוכל לקחת אופניים מהמלון ולטייל באופניים בערב, זה יהיה נחמד; אבל עכשיו טמפרטורות של בין שלוש לשמונה מעלות ומטפטף או ערפל, זה ממש לא נעים להסתובב בחוץ. ובכנות אני מעדיפה את המינוס חמש עשרה שלנו בקלגרי עם שמש זורחת.
מבחינת רכיבות היו לי שתי רכיבות ממש טובות השבוע. קפצנו לראשונה מאז אוקטובר. ביום שני צ'ואי היה מאד פרש מההתחלה, וגם עבדנו על קאונטר קאנטר שהוא שונא, אז הוא היה מאד קשה. אחת הרוכבות המנוסות עלתה עליו וקצת סידרה אותו, ואז חזרתי לרכב ועבדנו על קפיצות והיה ממש טוב.
ביום שישי הוא דווקא היה בסדר, אבל באמצע השיעור, אחרי הגריד, קצת משכתי לו בפה בצד של הנחיתה (אחרי חודשים שהצלחתי לא להציק לו בפה בכלל! לפעמים יש נפילות...) והוא פשוט התעצבן והתחיל לפרוץ. ביליתי אח"כ בערך שעה (אולי קצת יותר) בלעבוד איתו קודם על הקרקע ואז על מכשול איקס קטן ומעפן עד שהוא ירגע ויבין שאני לא אמשוך לו שוב. זה היה מאד קשה פיזית ומעייף, אבל הרגשתי מצויין כי אמנם יצרתי את הבעיה (זה גרם לי להרגיש חרא) אבל גם התמודדתי איתה לבד והצלחתי להביא אותו שוב רגוע ורך למכשול, ולצאת ממנו סבבה, אחרי שהוא ממש ציפה שאני אמשוך בשלבים המוקדמים יותר. אז זו היתה תחושת הישג של ממש, שהצלחתי להרגיע אותו אחרי שהוא נכנס למצב הזה, ולתקן את הבעיה.
אני בתחילתו של חודש במהלכו אצטרך לנסוע הרבה מאד מטעם העבודה, השבוע הייתי שלושה ימים בונקובר.
זה מעייף ומתיש, וגם מתסכל כי הטיסות שורפות זמן שאי אפשר לעבוד בו, אז יוצא שהשבוע בשביל לעבוד את ארבעים השעות שלי הייתי צריכה לבזבז עוד שמונה.
כמו כן, כשאני שם, אני לא רוכבת, ותכלס האפשרות היחידה שלי להתעמל היא בחדר הכושר של המלון
כשיהיה שם יותר סימפטי אני אוכל לקחת אופניים מהמלון ולטייל באופניים בערב, זה יהיה נחמד; אבל עכשיו טמפרטורות של בין שלוש לשמונה מעלות ומטפטף או ערפל, זה ממש לא נעים להסתובב בחוץ. ובכנות אני מעדיפה את המינוס חמש עשרה שלנו בקלגרי עם שמש זורחת.
מבחינת רכיבות היו לי שתי רכיבות ממש טובות השבוע. קפצנו לראשונה מאז אוקטובר. ביום שני צ'ואי היה מאד פרש מההתחלה, וגם עבדנו על קאונטר קאנטר שהוא שונא, אז הוא היה מאד קשה. אחת הרוכבות המנוסות עלתה עליו וקצת סידרה אותו, ואז חזרתי לרכב ועבדנו על קפיצות והיה ממש טוב.
ביום שישי הוא דווקא היה בסדר, אבל באמצע השיעור, אחרי הגריד, קצת משכתי לו בפה בצד של הנחיתה (אחרי חודשים שהצלחתי לא להציק לו בפה בכלל! לפעמים יש נפילות...) והוא פשוט התעצבן והתחיל לפרוץ. ביליתי אח"כ בערך שעה (אולי קצת יותר) בלעבוד איתו קודם על הקרקע ואז על מכשול איקס קטן ומעפן עד שהוא ירגע ויבין שאני לא אמשוך לו שוב. זה היה מאד קשה פיזית ומעייף, אבל הרגשתי מצויין כי אמנם יצרתי את הבעיה (זה גרם לי להרגיש חרא) אבל גם התמודדתי איתה לבד והצלחתי להביא אותו שוב רגוע ורך למכשול, ולצאת ממנו סבבה, אחרי שהוא ממש ציפה שאני אמשוך בשלבים המוקדמים יותר. אז זו היתה תחושת הישג של ממש, שהצלחתי להרגיע אותו אחרי שהוא נכנס למצב הזה, ולתקן את הבעיה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.