כן, זה חלום
זה בדיוק העניין - חלומות הם מאד נחמדים, אבל השאלה היא מה במציאות.
היה לי סוס משלי. ג'וניור.
היו לנו ארבע שנים נפלאות יחד, וכשעברתי לקנדה מצאתי לו פתרון מוצלח.
אבל אני בדיוק נפלתי בנקודה הזו שבה לא היה מי שיהיה מעוניין בסוס כזה בדיוק (לא דראסז'יסט מחונן, קופץ די יפה אבל מבוגר אז קופץ נמוך) לפנסיון. נתקעתי איתו לבד למשך שנה.
וכן, אני אומרת נתקעתי, כי למרות שאהבתי את הסוס הזה בכל נפשי, זו היתה היתקעות.
המחיר ששילמתי עבר את גבולות הסביר. עבר גם את גבולות מה ששילמתי על משכנתא באותו זמן. בין הפנסיון לשיעורים לפרזולים לוטרינריה, שילמתי יותר מארבעת אלפים שקלים בחודש. זה פשוט חנק אותי. יותר משנה. איזה מזל שעבדתי בהיי טק - יש אנשים שכבר היו פושטים רגל.
המחיר האישי גם היה לא פשוט. את אומרת שאת רוצה להיות כל יום בחווה - סבבה לך, אני לא. ואני בעיקר לא כי כבר הייתי בסרט הזה - חמש פעמים בשבוע בחווה. לא היה סופ"ש. לא היו חיים. לא היה זמן לשום דבר חוץ מהחווה. כי כשאת יוצאת ממשרה מלאה והולכת למינימום שעתיים להוציא את הסוס שלך לרכיבה, ועוד הנסיעות, זה פשוט הופך למטלה ולא כיף.
כל פעם שרצינו לנסוע לאנשהו בסופ"ש היה צריך להתארגן. לצאת לבלות הפך לסיפור. יש לי עוד דברים בחיים חוץ מהסוסים והעבודה. זו המשמעות של להחזיק סוס לבד.
אני כבר לא מדברת על איפה שאני עכשיו - בארץ החזקתי את ג'וניור בבצרה, וזו חווה שכוללת הרבה מאד בפנסיון שלה. פה למשל אני משלמת אקסטרה כסף על שירות שמיכות - שישימו לו שמיכה כשהוא יוצא ויורידו אותה כשהוא נכנס. אבל כמה שאני משלמת זה לא כולל הפעלת גרגיר של מוח מצד הצוות איזו שמיכה הוא צריך. אז אם אצלנו קורה שיום אחד יש מינוס עשרים וביום הבא פלוס עשר, ואני לא רוצה שהוא יתבשל בשמיכה חמה ויחטוף לי קוליק, אני צריכה להסחב לחווה להחליף את השמיכה שתלויה על הדלת כדי שהם ידעו. אז בבצרה לא הייתי צריכה לשלם אקסטרה והם גם החליטו לבד כמה קר ושמו את השמיכה הרלוונטית. אבל פה אין את זה. בבצרה גם החליפו לי תחבושות לג'וניור כשהיה צריך, פה אין את זה - אם הסוס שלך פצוע את צריכה לבוא בוקר וערב וכו' להתעסק עם חבישות.
אני מנסה להסביר שאם החיים שלך זה סוסים זה יופי, אבל אם לא, אז זו מחוייבות עצומה. פסיכית.
ולגבי שתהיה לך חווה משלך - אחלה חלום. אם את מעוניינת לפתח את חייך סביב הסוסים, זה חלום מצויין ואני לגמרי מבינה אותך. אצלי הסוסים הם רק תחביב, ואני לא מוכנה לוותר על התחביבים האחרים שלי למענם, ולכן בעלות על חווה (עם כל ההוצאות וההתחייבויות שכרוכות בכך) ממש לא נמצאת באופק שלי, גם לא בחלומות.