הרגשתי כמו סופרוומן
הטיול בשבוע שעבר כנראה שבר איזה מחסום שהיה בי. כנראה שהבהלה של הסוסים בתגובה לשופל שהפיל עצים, הכמעט נפילה אחרי העליה התלולה, האובדן של הארכובה (וההבנה שאני יכולה גם בלעדיה), ושאר הפחדים שעלו בשטח והתמודדתי איתם עשו לי טוב כי כשעליתי על הסוסה אתמול הייתה לי הרגשה שהמגרש הזה קטן עלי, שהמרחב הזה (וזה מגרש גדול), הוא לא משהו שצריך לפחד ממנו ושמה שיקרה יקרה ואני אדע להתמודד איתו.
עשיתי את ה-flying lead change הראשון שלי
. הוא היה גמלוני ולא מאוד מוצלח (בהתחלה היא החליפה מקדימה ולא מאחורה והייתה כמה צעדים בקרוס ואני לא שמתי לב לזה, אבל כשהמאמן שלי העיר לי והטריח אותי להמשיך לנסות היא החליפה גם מאחורה), אבל הוא היה שלי והוא היה הראשון והוא היה!
הצלחה נוספת הייתה האפשרות שלי לעשות קאנטר מסביב לכל המגרש בלי לפחד מזה שהיא מגבירה קצב, בלי לפחד לאבד עליה את השליטה. גם כשניסיתי להחליף רגליים היא בהתחלה הגבירה קצב בתגובה לרגל וגם זה לא הפחיד אותי בכלל והצלחתי לעשות מה שצריך לעשות ולהביא אותה לאיזון שוב.
והדובדבן על הקצפת היה שעשיתי שני ספינים מוצלחים בסוף השיעור, לימין ולשמאל. אני יודעת שזו סוסה יחסית מיומנת ושזה אולי לא היה עובד על סוס אחר אבל אני חושבת שגם אני עשיתי עבודה יותר טובה היום, כי בעבר לא הגעתי להצלחה דומה. רוב הסיכויים שבגלל הפחדים שלי. היה לי שיעור מדהים והחיוך לא ירד לי מהפנים עד עכשיו, למרות שהשיעור של היום בוטל.