תלוי באיזה הקשר
אבל בגדול העקרון הוא שיש לך אפשרות לבחור מתי להפעיל את המושכה הנוספת. כמובן שזה דורש ממך יותר שליטה.
בדרך כלל המושכה הנוספת היא כזו שמפעילה עזר יותר חריף, כמו למשל את המנוף של המתג, או את המושכה הגרמנית (שמושכת כלפי מטה). היתרון של שימוש בשתי מושכות הוא שאת יכולה להשתמש במושכה הרגילה בשוטף ולקבל אפקט עדין יותר, ולהפעיל את המושכה השניה לפי הצורך. ככה את מקבלת בעצם מתג דו-שימושי.
למשל, המתג שאני רוכבת איתו עכשיו, מתג שלוש טבעות. הטבעת המרכזית היא כמעט כמו מתג פשוט שבור (סנאפל). טבעת אחת תחתיה נותנת אפקט מנוף קל, וטבעת נוספת תחתיה נותנת אפקט מנוף חזק יותר. אני מחברת את המושכה הראשונה לטבעת הגדולה, וכך כשאני משתמשת בה אני בעצם רוכבת עם סנאפל (כמעט). אני מחברת מושכה נוספת לטבעת שתחתיה, שמייצרת את המנוף. בשוטף אני רוכבת כשיש לי קשר במושכה המרכזית, והמושכה התחתונה בהיכון אבל רפויה. אני אוחזת אותה באצבע אחרת כך שיש לי את האפשרות לסגור אצבעות ולקבל את אפקט המנוף בכל רגע נתון. אני משתמשת בו, למשל, כשאני דוחפת את הסוס לתרגיל בעייתי והוא מתנגד לקשר. או כשאני רוצה לקבל פינה חדה ומדוייקת, אני אתן נגיעה עם המושכה התחתונה ממש בכניסה לפינה, על מנת לעזור לו להתעגל לפינה. ברוב הזמן אני לא משתמשת במושכה הזו, וכך שומרת על העקרון של לקבל את מה שאת רוצה מהסוס במינימום עזרים, ולשמור את החדות שלו.
האלטרנטיבה במקרה של המתג הזה לשימוש בשתי המושכות היא פשוט לחבר את המושכה שלך לטבעת החריפה יותר. למשל, אפשר לחמם עם הטבעת העדינה, וכשהסוס מתחמם ואת צריכה יותר מתג, להוריד את המושכה טבעת. החסרון הוא, כמובן, שברגע שהורדת אותה מתג, אין לך אפשרות "לכבות" את המנוף ואת משתמשת בו כל הזמן.
ישנם מתגים כפולים, שבהם יש מושכה מחוברת לכל אחד משני המתגים. גם שם, מתג אחד הוא יותר פשוט והשני נותן מינוף, וגם שם, את יכולה להפעיל את המנוף לפי הצורך ברגע שאת שולטת בידיים שלך כמו שצריך.
ובמושכות גרמניות, המושכה היא פשוט עזר למשיכת הראש של הסוס כלפי מטה, ועוברת דרך המתג שלו בצורה חופשית. שוב, הרעיון הוא שתפעילי אותה לפי הצורך, כאשר כאן גם נכנסת השאלה של מה אורך המושכה, בהתאמה לכמה חופש את רוצה לתת לסוס.
האלף האלט בטח יכול לתת תשובה טובה יותר על דאבל בריידל, לי יצא לרכב עם זה מעט אבל אני פחות מכירה את האופציות השונות ואת השימושים ברמות הגבוהות.