סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבוע חביב וסיפור בסופו
יצא לי השבוע להתאמן בבית עם דו על הישיבה באוכף האינגליש. הרגשתי שיש שיפור אבל עדיין אני צריכה להשקיע בכך עבודה.
אחרי התחרות שבוע שעבר, המאמן אמר לי שאני יכולה לטייל איתו כמה ימים עד שנתכונן לתחרות הבאה. אז לקחתי אותו בהובלה כי משום מה התרגלתי לך ולא העלתי בדעתי לרכב עליו. אחרי כמה ימים המאמן שאל אותי למה אני לא רוכבת. סתם כי לא ידעתי שאני יכולה.
היום רכבתי עליו כבר במגרש ומשפחה של נמיות באו לצפות בנו. הגורים ממש התקרבו, עד שהכלב שלי הרס את המסיבה.
בנוסף היום היה לי שיעור דראסג' עם דומיה. הלכנו לשם בכיף והיה שיעור טוב לדעתי. ממש נהנו. ניראה לי שהיא מתחילה לזוז יותר אסוף ואני מרגישה את התנועה יותר קדימה וגבוהה.
היא גם היתה במצב רוח ממש טוב. בדרך הביתה, נפל לי השוט. ירדתי ממנה להרים אותו. כשבאתי לעלות היא סירבה. "שיעבוד זה לא ספורט!", אמרה בהתרסה. "בטח שזה ספורט", עניתי לה. "לא" ציקצקה לעברי. "ואני לא יעמוד בשקט, עד שלא תפנימי". בנתיים הצטברו סביבנו אוסף מכוניות שעצרו להסתכל על המחזה.
הכנסתי את הרגל לארכובה ועליתי. היא התחילה ללכת לפני שהספקתי להעביר את הרגל השניה. "לא ספורט!" נבחה לעברי ומשכה לי במגף. "ספורט!" צעקתי עליה ועליתי בכל זאת. מנסה להציל את המגף המסכן שלי. היא הוציאה לשון וגלגלה עינים.
סימנתי למכוניות לעבור, כי לא התחשק לי קהל. בנתיים גיליתי שהשוט נפל לי שוב. בדיוק הגיע המאמן ווסטרן שלי וירדתי ממנה שוב. שוב ניסיתי לעלות אבל בדיוק עבר אוטובוס וכולם עצרו להסתכל על הסוסה המגחכת.
המאמן שאל אם אני צריכה עזרה. עניתי שלא. אבל דומיה הבהירה לו שכן.
אז הוא החזיק אותה כשעליתי. הוא אמר לה ש"ספורט זה שעבוד" ושתפסיק להיות ערביה.
חזרנו הביתה ברכיבה. היא עדיין היתה במצב רוח טוב. כששטפתי אותה היא אמרה "השתכנעת?, כי אני החלטתי". "מה החלטת?", ממש לא הבנתי אותה.
"החלטתי לשחרר אותך לחופשי. כי שעבוד זה לא ספורט. נימאס לי שאת משועבדת בשביל להחזיק אותי".
"אבל אני לא רוצה להיות חופשיה", התחלתי לילל. אני רוצה להיות עם הסוסים שלי ולגור בבית. "אני אוהבת ספורט ולהשתעבד בשביל הדברים שאני אוהבת.".
"טוב, אני אשמור אותך בנתיים" - ענתה לי הסוסה.
אני מקווה שהיא לא תדבר איתי יותר...
יצא לי השבוע להתאמן בבית עם דו על הישיבה באוכף האינגליש. הרגשתי שיש שיפור אבל עדיין אני צריכה להשקיע בכך עבודה.
אחרי התחרות שבוע שעבר, המאמן אמר לי שאני יכולה לטייל איתו כמה ימים עד שנתכונן לתחרות הבאה. אז לקחתי אותו בהובלה כי משום מה התרגלתי לך ולא העלתי בדעתי לרכב עליו. אחרי כמה ימים המאמן שאל אותי למה אני לא רוכבת. סתם כי לא ידעתי שאני יכולה.
היום רכבתי עליו כבר במגרש ומשפחה של נמיות באו לצפות בנו. הגורים ממש התקרבו, עד שהכלב שלי הרס את המסיבה.
בנוסף היום היה לי שיעור דראסג' עם דומיה. הלכנו לשם בכיף והיה שיעור טוב לדעתי. ממש נהנו. ניראה לי שהיא מתחילה לזוז יותר אסוף ואני מרגישה את התנועה יותר קדימה וגבוהה.
היא גם היתה במצב רוח ממש טוב. בדרך הביתה, נפל לי השוט. ירדתי ממנה להרים אותו. כשבאתי לעלות היא סירבה. "שיעבוד זה לא ספורט!", אמרה בהתרסה. "בטח שזה ספורט", עניתי לה. "לא" ציקצקה לעברי. "ואני לא יעמוד בשקט, עד שלא תפנימי". בנתיים הצטברו סביבנו אוסף מכוניות שעצרו להסתכל על המחזה.
הכנסתי את הרגל לארכובה ועליתי. היא התחילה ללכת לפני שהספקתי להעביר את הרגל השניה. "לא ספורט!" נבחה לעברי ומשכה לי במגף. "ספורט!" צעקתי עליה ועליתי בכל זאת. מנסה להציל את המגף המסכן שלי. היא הוציאה לשון וגלגלה עינים.
סימנתי למכוניות לעבור, כי לא התחשק לי קהל. בנתיים גיליתי שהשוט נפל לי שוב. בדיוק הגיע המאמן ווסטרן שלי וירדתי ממנה שוב. שוב ניסיתי לעלות אבל בדיוק עבר אוטובוס וכולם עצרו להסתכל על הסוסה המגחכת.
המאמן שאל אם אני צריכה עזרה. עניתי שלא. אבל דומיה הבהירה לו שכן.
אז הוא החזיק אותה כשעליתי. הוא אמר לה ש"ספורט זה שעבוד" ושתפסיק להיות ערביה.
חזרנו הביתה ברכיבה. היא עדיין היתה במצב רוח טוב. כששטפתי אותה היא אמרה "השתכנעת?, כי אני החלטתי". "מה החלטת?", ממש לא הבנתי אותה.
"החלטתי לשחרר אותך לחופשי. כי שעבוד זה לא ספורט. נימאס לי שאת משועבדת בשביל להחזיק אותי".
"אבל אני לא רוצה להיות חופשיה", התחלתי לילל. אני רוצה להיות עם הסוסים שלי ולגור בבית. "אני אוהבת ספורט ולהשתעבד בשביל הדברים שאני אוהבת.".
"טוב, אני אשמור אותך בנתיים" - ענתה לי הסוסה.
אני מקווה שהיא לא תדבר איתי יותר...
פרח שן הארי בת
New member
חחחח
"הוא אמר לה ש"ספורט זה שיעבוד" ושתפסיק להיות ערביה"
חחחחח...
"הוא אמר לה ש"ספורט זה שיעבוד" ושתפסיק להיות ערביה"
חחחחח...
הזוי
סוף סוף השבוע הארור הזה נגמר..
סוף שבוע קשה ואין לי מושג לאן לברוח כדי לעבור אותו בלי יותר מדיי מחשבות..
תחילה היה את כל העניין עם הסייח וכל הסיכון שהיה בניתוח.. ויומיים לאחר מכן חברה טובה שלי נפטרה..
אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת.. אני לא יודעת אם המציאות היא סיוט או אם העבר הוא חלום.. לחשוב שפעם הייתה מישהי שחייכה אלי וצחקה איתי והייתה איתי ברגעים מזעזעים וגם בטובים שביניהם, ועכשיו היא פשוט איננה.. כל פעם אני מגלה מחדש את המשמעות של מוות, המשמעות של חיים.. אני משתגעת מהרגעים האלה שאני מתכלת על כולם ועל הכל, ותוהה איך העולם יכול להמשיך, איך הציפורים ממשיכות לצייץ, איך השמיים עדיין כחולים ואיך כולם מתקיימים כרגיל כשהיא איננה, איך יכול להיות כזה דבר שכולם ממשיכים והיא נשארת מאחור? ורק נזכיר אותה, לא אשמע אותה יותר בחיים.. לא אדאג לה יותר. לא יודעת מה לחשוב כבר.. היא נחה עכשיו. שומרת עלי מלמעלה
סוף סוף השבוע הארור הזה נגמר..
סוף שבוע קשה ואין לי מושג לאן לברוח כדי לעבור אותו בלי יותר מדיי מחשבות..
תחילה היה את כל העניין עם הסייח וכל הסיכון שהיה בניתוח.. ויומיים לאחר מכן חברה טובה שלי נפטרה..
אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת.. אני לא יודעת אם המציאות היא סיוט או אם העבר הוא חלום.. לחשוב שפעם הייתה מישהי שחייכה אלי וצחקה איתי והייתה איתי ברגעים מזעזעים וגם בטובים שביניהם, ועכשיו היא פשוט איננה.. כל פעם אני מגלה מחדש את המשמעות של מוות, המשמעות של חיים.. אני משתגעת מהרגעים האלה שאני מתכלת על כולם ועל הכל, ותוהה איך העולם יכול להמשיך, איך הציפורים ממשיכות לצייץ, איך השמיים עדיין כחולים ואיך כולם מתקיימים כרגיל כשהיא איננה, איך יכול להיות כזה דבר שכולם ממשיכים והיא נשארת מאחור? ורק נזכיר אותה, לא אשמע אותה יותר בחיים.. לא אדאג לה יותר. לא יודעת מה לחשוב כבר.. היא נחה עכשיו. שומרת עלי מלמעלה
•°•Horse Lover•°•
New member
משתתפת בצערך..
שבוע מוצלח
השבוע יצא לי לרכוב פעמיים עם אילן. ביום חמישי רכבנו בלי אוכפים ועם ראשיות בית. זה היה מדהים - פעם ראשונה בחיים שלי שרכבתי בלי אוכף. זה כואב כמו גיהינום (זה בטח הולך ומרגיש פחות רע ככל שעושים את זה יותר), והפחיד אותי נורא, אבל זה היה ממש כיף יחד עם זה. מעולם לא הרגשתי איך זה ובא לי לנסות את זה שוב.
ביום שישי רכבתי עם הקבוצה של גילי אבל אילן החליף אותה. הפעם עשיתי כמו שהוצע לי והכנתי אותו מראש לזה שהם פה בשביל הפאן. מה שיצא מזה זה שהיה שיעור ממש ממש טוב. התחלנו מהחימום כשהוא הסביר להם את המנטרה שלו באימון סוסים. בשלב הזה עוד היינו עם המתגים עלינו. בשלב מסויים הוא החליף את המתגים בראשיות בית, אבל לא היו לנו מספיק בנמצא. אז אצלי הוא קשר את אחת המושכות לקרן עם מספיק מרחב, ועם המושכה השנייה הקיף את הצוואר של הסוסה. המשכתי ככה קצת עד שהוא הוריד לי גם את המתג בכלל. בסופו של דבר רכבתי רק עם המושכה האחת הזו סביב הצוואר של הסוסה.
בעבר כבר היו לנו שיעור או שניים כאלה בקורס אבל אף פעם לא יצא לי שהרגשתי כל כך בטוחה. כנראה שילוב של יום מוצלח עם סוסה שאני אוהבת ובוטחת בה. בסופו של דבר יצא שגם כולנו נהנינו ממש וגם אילן לימד אותם משהו על עבודה עם סוסים, במיוחד שלא צריך לחבוט בהם כדי שיזוזו ולמשוך להם בפה כדי שיבואו אלינו. בסוף השיעור הצלחתי לקבל מדוטי את הפנים לכל צד ר בשימוש במושכה האחת הזו - היא הייתה פשוט מדהימה והיא לומדת כל כך מהר!
התחיל לי סופ"ש בליד ימין
השבוע יצא לי לרכוב פעמיים עם אילן. ביום חמישי רכבנו בלי אוכפים ועם ראשיות בית. זה היה מדהים - פעם ראשונה בחיים שלי שרכבתי בלי אוכף. זה כואב כמו גיהינום (זה בטח הולך ומרגיש פחות רע ככל שעושים את זה יותר), והפחיד אותי נורא, אבל זה היה ממש כיף יחד עם זה. מעולם לא הרגשתי איך זה ובא לי לנסות את זה שוב.
ביום שישי רכבתי עם הקבוצה של גילי אבל אילן החליף אותה. הפעם עשיתי כמו שהוצע לי והכנתי אותו מראש לזה שהם פה בשביל הפאן. מה שיצא מזה זה שהיה שיעור ממש ממש טוב. התחלנו מהחימום כשהוא הסביר להם את המנטרה שלו באימון סוסים. בשלב הזה עוד היינו עם המתגים עלינו. בשלב מסויים הוא החליף את המתגים בראשיות בית, אבל לא היו לנו מספיק בנמצא. אז אצלי הוא קשר את אחת המושכות לקרן עם מספיק מרחב, ועם המושכה השנייה הקיף את הצוואר של הסוסה. המשכתי ככה קצת עד שהוא הוריד לי גם את המתג בכלל. בסופו של דבר רכבתי רק עם המושכה האחת הזו סביב הצוואר של הסוסה.
בעבר כבר היו לנו שיעור או שניים כאלה בקורס אבל אף פעם לא יצא לי שהרגשתי כל כך בטוחה. כנראה שילוב של יום מוצלח עם סוסה שאני אוהבת ובוטחת בה. בסופו של דבר יצא שגם כולנו נהנינו ממש וגם אילן לימד אותם משהו על עבודה עם סוסים, במיוחד שלא צריך לחבוט בהם כדי שיזוזו ולמשוך להם בפה כדי שיבואו אלינו. בסוף השיעור הצלחתי לקבל מדוטי את הפנים לכל צד ר בשימוש במושכה האחת הזו - היא הייתה פשוט מדהימה והיא לומדת כל כך מהר!
התחיל לי סופ"ש בליד ימין
שבוע מוצלח במיוחד
בסוף השבוע כן רכבתי ביום רביעי. היה מדהים
רכבתי על סוסה עם צעד נוח שאני מתחברת אליה במיוחד וסומכת עליה. השיעור היה מעולה, עבדנו על צורת שמונה ומעגלים בקאנטר, דברים שהיה לי יחסית קשה איתם, והפנמתי את ההערות שהמדריך שלי נתן לי וממש הרגשתי את השיפור.
בשלב מסוים הסוסה התלהבה קצת והאיצה, ואני כמו תמיד התכווצתי ולא הצלחתי להרגיע את עצמי, לחזור לאוכף ולהרגיע אותה ונפלתי
אבל בניגוד לפעמים הקודמות ישר אספתי את עצמי, עליתי לאוכף והמשכתי כרגיל. המדריך שלי אמר לי שהוא קצת שמח שנפלתי כי זה לא הגיוני שהשיעור היה עד כדי כך טוב
בסוף השבוע כן רכבתי ביום רביעי. היה מדהים
רכבתי על סוסה עם צעד נוח שאני מתחברת אליה במיוחד וסומכת עליה. השיעור היה מעולה, עבדנו על צורת שמונה ומעגלים בקאנטר, דברים שהיה לי יחסית קשה איתם, והפנמתי את ההערות שהמדריך שלי נתן לי וממש הרגשתי את השיפור.
בשלב מסוים הסוסה התלהבה קצת והאיצה, ואני כמו תמיד התכווצתי ולא הצלחתי להרגיע את עצמי, לחזור לאוכף ולהרגיע אותה ונפלתי
אני חושבת שאחד השינויים המשמעותיים מבחינתי
היה כשהבנתי שאם הסוס מאיץ אין יותר מדי שאני יכולה לעשות חוץ מלנסות ולשכנע אותו לעצור. בסופו של דבר הם עוצרים כי הם החליטו לעצור ולא כי עשינו משהו כמו למשוך להם יותר חזק בפה או כי נשענו יותר אחורה. מה שכן אנחנו באמת יכולים לנסות להרגיע אותם אבל זה לא בא מאיזה משהו שאנחנו עושים במיוחד אלא ממשהו שצריך ללוות אותנו לכל אורך הרכיבה שזה ישיבה רגועה ושקטה.
עוד דבר שהבנתי ושינה את דרך החשיבה שלי (וגם את כמות הנפילות בהתאמה), היה שמקסימום שיכול לקרות זה שהסוס ירוץ מהר יותר, ושכל עוד אני יושבת לו רגוע על הגב אני יכולה להיות בטוחה שאם הוא לא יתן איזה באק או יעלה על שתיים (כלומר כל עוד המקצב קבוע), אין ממש סיבה שאני אפול גם אם המהירות גדלה.
שני הדברים האלה מאוד עזרו לי באופן אישי וקידמו אותי. לא שזה מנע לגמרי פאניקה - לפני משהו כמו חודש עפתי מסוס למרות כל ההארות האלה אבל אני דיי בטוחה שככל שאני אטמיע את הידיעה הזו ליותר זמן ככה אני אצליח להתמודד יותר טוב.
איזה כיף זה לתרגל קאנטר
היה כשהבנתי שאם הסוס מאיץ אין יותר מדי שאני יכולה לעשות חוץ מלנסות ולשכנע אותו לעצור. בסופו של דבר הם עוצרים כי הם החליטו לעצור ולא כי עשינו משהו כמו למשוך להם יותר חזק בפה או כי נשענו יותר אחורה. מה שכן אנחנו באמת יכולים לנסות להרגיע אותם אבל זה לא בא מאיזה משהו שאנחנו עושים במיוחד אלא ממשהו שצריך ללוות אותנו לכל אורך הרכיבה שזה ישיבה רגועה ושקטה.
עוד דבר שהבנתי ושינה את דרך החשיבה שלי (וגם את כמות הנפילות בהתאמה), היה שמקסימום שיכול לקרות זה שהסוס ירוץ מהר יותר, ושכל עוד אני יושבת לו רגוע על הגב אני יכולה להיות בטוחה שאם הוא לא יתן איזה באק או יעלה על שתיים (כלומר כל עוד המקצב קבוע), אין ממש סיבה שאני אפול גם אם המהירות גדלה.
שני הדברים האלה מאוד עזרו לי באופן אישי וקידמו אותי. לא שזה מנע לגמרי פאניקה - לפני משהו כמו חודש עפתי מסוס למרות כל ההארות האלה אבל אני דיי בטוחה שככל שאני אטמיע את הידיעה הזו ליותר זמן ככה אני אצליח להתמודד יותר טוב.
איזה כיף זה לתרגל קאנטר
כן, נשמע כמו דיבורים של צעירים...
אני יודעת. אבל תראה, מבחינתי זה באמת היה משהו ששינה ושידרג משמעותית את הרכיבה. אני עדיין פחדנית גדולה וזה מונע ממני את היכולת להתקדם אבל ההבנות האלה מאוד תרמו לי.
עכשיו אני יכולה לנסות ולהמשיך ללמוד בלי הפחדים האלה או עם פחדים מופחתים. אז כן, עכשיו סיימתי קורס מדריכים אבל לא, אני לא חושבת שזה קשור לזה. זה קשור לזה אולי רק בעצם העובדה שיצא לי לרכוב עם אנשי סוסים אמיתיים ולא עם בוגרים של קורס מדריכי רכיבה
אני יודעת. אבל תראה, מבחינתי זה באמת היה משהו ששינה ושידרג משמעותית את הרכיבה. אני עדיין פחדנית גדולה וזה מונע ממני את היכולת להתקדם אבל ההבנות האלה מאוד תרמו לי.
עכשיו אני יכולה לנסות ולהמשיך ללמוד בלי הפחדים האלה או עם פחדים מופחתים. אז כן, עכשיו סיימתי קורס מדריכים אבל לא, אני לא חושבת שזה קשור לזה. זה קשור לזה אולי רק בעצם העובדה שיצא לי לרכוב עם אנשי סוסים אמיתיים ולא עם בוגרים של קורס מדריכי רכיבה
להערכתי ההארות האלה
הן מה שמונעות ממך להתקדם. אולי לאותו רגע הן עזרו לך להתגבר על פחד כלשהו. אבל לדעתי כדאי לך לשחרר אותן ולהתקדם הלאה.
אני חושבת שכל הבעיות שתיארת - אפשר לכוון לפתרון אחד. ישיבה נכונה ושימוש נכון בגוף שלנו.
באקים אפשר לשבת נכון בלי ליפול, לכן קוראים לזה "לשבת באקים". עליה על שתיים זו בעיה ממשפחה אחרת שלרוב לא קורת עם סוס שרץ קדימה מידי.
סוס שרץ מהר מידי, אפשר להאט עם הגוף. אם זה לא עוזר, אז יש לנו עזרים שניקראים ידיים. זה לא משנה האם הסוס נשאר באותו מקצב, הוא לא אמור לבחור לבד את המהירות או מתי לעצור. זה פשוט לא אמורה להיות אופציה מבחינתו (אלא אם את בוחרת לתת לו לבחור, אבל אז זה יוצר בעיות אחרות).
מכיוון שאת רוכבת עם אילן, הייתי ממליצה לך לעשות איתו שיחה בנושא. אני בטוחה שיהיה לו כמה תובנות לתת לך. אם הצלחת לסמוך עליו לרכב בשעור בלי ראשיה, אני בטוחה שהוא יוכל לקדם אותך הלאה.
הן מה שמונעות ממך להתקדם. אולי לאותו רגע הן עזרו לך להתגבר על פחד כלשהו. אבל לדעתי כדאי לך לשחרר אותן ולהתקדם הלאה.
אני חושבת שכל הבעיות שתיארת - אפשר לכוון לפתרון אחד. ישיבה נכונה ושימוש נכון בגוף שלנו.
באקים אפשר לשבת נכון בלי ליפול, לכן קוראים לזה "לשבת באקים". עליה על שתיים זו בעיה ממשפחה אחרת שלרוב לא קורת עם סוס שרץ קדימה מידי.
סוס שרץ מהר מידי, אפשר להאט עם הגוף. אם זה לא עוזר, אז יש לנו עזרים שניקראים ידיים. זה לא משנה האם הסוס נשאר באותו מקצב, הוא לא אמור לבחור לבד את המהירות או מתי לעצור. זה פשוט לא אמורה להיות אופציה מבחינתו (אלא אם את בוחרת לתת לו לבחור, אבל אז זה יוצר בעיות אחרות).
מכיוון שאת רוכבת עם אילן, הייתי ממליצה לך לעשות איתו שיחה בנושא. אני בטוחה שיהיה לו כמה תובנות לתת לך. אם הצלחת לסמוך עליו לרכב בשעור בלי ראשיה, אני בטוחה שהוא יוכל לקדם אותך הלאה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.