סכמ"ש

  • פותח הנושא giri
  • פורסם בתאריך

giri

New member
סכמ"ש

איך היה השבוע שלכם, עם הסוסים ובכלל?
 

giri

New member
השבוע שלי

שבוע קשה וסוער עבר על כוחותי בחווה.
ביום רביעי עשיתי שיעור - יצא לי להחמיץ שני שיעורים בחודש שעבר ואני צריכה להשלים. השיעור היה קשה אבל טוב, אבל יצאתי מכל הערב ההוא בתחושת ייאוש עמוקה מכל הרכיבה. מצאתי את עצמי תוהה למה בעצם אני מתעסקת בזה כשאני כל כך לא מוכשרת בזה, והכל בא לי כ"כ בקושי, וממילא אף פעם לא אהיה ממש רוכבת טובה כמו המקצוענים, ובקיצור פשוט נכנסתי לסרט רע. זה קשור קצת לכמה הערות תמימות אבל חסרות טאקט שהמאמנת שלי העירה, וקצת למצברוח הכללי שהגעתי איתו לחווה באותו יום. בשורה התחתונה, למרות שרכבתי נהדר, אולי הכי טוב עד כה, יצאתי מדוכאת מהחווה.
היום הגעתי לשיעור באיחור מזוויע. גם התעכבתי בעבודה וגם היו פקקים. מזל שהמאמנת שלי גמישה ויש לנו תיאום ספציפי לגבי האיחורים שלי בימי עבודה.
כשהגעתי לחווה ציפתה לי הפתעה נעימה - המאמנת העלתה את אחת הרוכבות המתקדמות בחווה על צ'ואי והם קפצו קצת. אז כשהגעתי לחווה הוא עמד מאוכף (עם חגורת בטן רפויה) ומחומם, עטוף בקולר, וחיכה לי. ואיך שעליתי הוא היה נינוח כל כך, שהצלחתי תוך שני צעדים בערך להביא אותו לתוך הקשר, וכל העבודה היתה רכה ומדהימה ונעימה. פשוט הפתעה נהדרת אחרי כל הלחץ של האיחור.
קפצנו - לראשונה מזה די הרבה זמן - והיה פשוט מצויין. הרגשתי את ההבדל העצום שחל בישיבה שלי בעקבות התקופה האחרונה שבה מאד התעמקתי בזה. צ'ואי היה רך ונינוח והצלחתי להשאיר אותו כזה למרות הנטיה שלו קצת להתלהב מהמכשולים. כל פעם שהוא קצת התלהב או קפץ קפיצות ענק (מעל מכשולים בינוניים למדי...) הצלחתי לשמור על שיווי משקל, או לחזור אליו תוך צעד אחרי המכשול. יצאתי מהשיעור בתחושה של חוויה מתקנת וחזרתי הביתה מחייכת (גם אם טיפה תפוסה). אחרי הבעסה של יום רביעי, היום אחרי השיעור שוב נמלאתי בטחון וניערתי את האבק מהשאיפה להתחרות בקיץ הקרוב.
עוד משאלה קטנה שאני מתחילה להשתעשע בה היא להגיע הקיץ לאחד מסשני האימונים בספרוס מדואוז. לא סביר שאי פעם אגיע להתחרות שם (בטח לא כשפרזול סטדים עולה 240 דולר...) אבל להתאמן שם יהיה מגניב למדי.
 

jgut

New member
לדעתי, הסרט הרע שאת מתארת

נישמע כמו משהו שרובנו חווים.
אני מוצאת את עצמי אחת לX זמן חושבת מחשבות כאלה.
זה משהו שחל לא רק ברכיבה, אלא בכל דבר שאני לא מצטיינת בו. אני צריכה להזכיר לעצמי שיש דברים שאנחנו צריכים לעשות גם כשהם קשים לנו וגם כשהם ניראים כמעט בלתי אפשריים.
זה חלק ממה שבונה אותנו. חוץ מזה, ברגע שאני חושבת להוריד הילוך בעולם הסוסים, אני מרגישה מה זה דיכאון באמת.
 

giri

New member
וואו, את כל כך צודקת

באמת ביום רביעי בערב עברה לי בראש מין מחשבה מדוכאת כזו של "אולי להוריד הילוך" ואז ממש נבהלתי מעצמי.
זה גורם לי לתהות - כשחשבתי לוותר על הרכיבה, ולו לשניה, איפשהו הרגשתי שזו מין מחשבת דומזדיי כזו. היא נראתה לי כל כך הזויה ואובדנית... אני לא מצליחה לשים את האצבע מתי הסוסים הפכו לחלק כל כך מהותי מחיי, שעצם המחשבה על ויתור עליהם מחרידה את כל ישותי.
 

jgut

New member
אצלי אין הרבה חדש

ביום שני חזרתי לרכב אחרי השבוע הסוער שלפני. רכבתי על דאנס והיתה רכיבה קצרה שבו רק הזזתי אותו.
בהמשך השבוע הייתי חולה ולא יצא לי לרכב.

אתמול היה לנו שיעור שני של הקבוצת טיולים. יצאתי על דו. בסה"כ היא רגועה לחלוטין ומידי פעם מתפלק לה הצד הערבי שבה.
זה התחיל מזה שהיא קפצה על שתיים כשכמה סוסים נבהלו ורצו קדימה. יותר מאוחר היא עשתה סידרה של באקים קטנים. עד פה זה די הצחיק אותי, כי היא באמת נוחה ועושה את כל השטויות בצורה עדינה.
אבל בהמשך הטיול היא נהיתה נודניקית. רקדה במקום. שאר הסוסים לא היו כ"כ רגועים וזה לא תרם. חלק מהרוכבים התרחקו וחזרו לעדר וזה לא הוסיף לה שלוות נפש.
בגלל הברכיים שלי, מידי פעם ירדתי והמשכתי את הטיול בהובלה. בהקרקע היא היתה יותר נודניקית מהגב.
בהמשך אני ועוד מישהי רצינו לסגור פערים ב"לופ רגוע". הסוסים כניראה שמעו "גאלופ פרוע". פעם ראשונה מיזה הרבה זמן שלא הצלחתי לעצור את הסוסה. כשהגענו לסוסים מקדימה, הבחורה השניה חששה שהסוס שלה יתנגש בהם. אני לעומת זאת חששתי מהאפשרות שדו לא תתנגש בהם. אבל היא רצה ישר אליהם ועצרה.
אחרי הקטע הזה, החלטתי ביני לבין עצמי שהטיולים בסגנון הזה לא בשבילי. בנוסף הברכיים שלי כאבו כ"כ שנאלצתי להחליט בקול רם שאני פורשת מהקבוצה. אני לא יודעת האם הסוסה הרגישה שאני סובלת או לא, אבל היא שינתה את התנהגותה. כדי לבדוק את זה, עשיתי איתה שוב פעם טרוט ולופ ואכן היא היתה 100% איתי ורכה. היא אפילו שימשה דוגמא אישית בירידות התלולות ומעברי מים.

בשורה התחתונה היה טיול נחמד, אבל אני מסכמת שמסלולים שהם ארוכים מידי לכלבה שלי - הם גם ארוכים מידי בשבילי.
 

giri

New member
איזה בעסה

ויש מצב שהיא הרגישה, לא יודעת אם את הסבל שלך, אולי את ההחלטיות שלך שזה לא מתאים לך יותר.
 

popi199

New member
סופסוף

הסוס חזר לעבוד! קשה לי לתאר איך היה לי קשה לרכב על סוסים אחרים, זה ממש ילדותי אבל הוא היה בגדול מושבת חודשיים ובזמן זה רכבתי על סוסה אמנם מאוד חמודה ואתלטית אבל היא עובדת בביתספר והיא מאוד התקדמה בזמן הזה אבל כל פעם שרכבו עליה רוכבים פחות טובים הייתי מיד מרגישה את זה למחרת והיה לוקח לי כל פעם איזה עשר דקות להזכיר לה ואמנם זה לא נורא אבל זו הסיבה שאני מוציאה דיי הרבה כסף וזמן על אחזקת סוסים בשביל ל להרגיש על הסוס רוכבים פחות טובים... ולקראת סוף התקופה כבר הפסקתי לרכב בכלל כי פשוט יצא לי החשק ועכשיו הוא חזר ורק כשאני רוכבת עליו אני מרגישה כמה הוא חסר לי, זה לא שהוא איזה סוס נוח במיוחד או עם איזה יכולות מדהימות שאין לסוסים אחרים, הוא סוס מאוד פשוט אבל אני הכי נהנית לעבוד איתו, הוא כבר מכיר אותי, זה כמו לדבר עם חבר ממש טוב אחרי שהרבה זמן לא נפגשתם. אז זהו, אחרי כל החפירות, זה היה שבוע מעולה!
 
למעלה