השבוע שלי
היה לי שבוע מוזר עם הסוסים.
רוב השבוע לא הייתי בחווה - הייתי בנסיעה מטעם העבודה. ביום בו חזרתי גיליתי שהשותפה שלי לא רכבה כשהיא היתה אמורה לרכב, ואז היא באה, שמה את הסוס על לונג', החליטה שהוא נראה לה לא שווה והניחה לו. היא אפילו לא הודיעה למאמנת מה קורה, ואני הייתי צריכה להגיע לסוס בן 16 שלא עבד שבוע, בשבוע שהיה בו מינוס 20 מעלות, וברור שהוא זז כמו ציריה חלודה.
הגעתי לפני השיעור והתחלתי בחימום הדרגתי על קווים ישרים בעיקר. צ'ואי היה מאד תפוס אבל לתחושתי לא צולע. כמובן שהוא גם היה "פרש" לגמרי, קשה להאשים אותו אחרי שבוע של גרבצת במזג אוויר קר. אז ביטלנו את השיעור ובמקום זה עבדתי איתו לאט ובסבלנות עד שהצלחתי להרגיע ולהגמיש אותו. אחרי שעה וחצי של עבודה הוא היה נעים, רך, קפיצי ועל המתג. זה היה מעייף בטירוף אבל מאד מתגמל להצליח לעשות בו כזה שינוי. תפסתי את השותפה שלי והודעתי לה שהוא לא צולע אבל אם היא לא תוציא אותו לרכיבות הוא בטוח יצלע ושהיא חייבת לבוא או להודיע אם היא לא באה.
על הדרך דיברתי עם המאמנת ותהינו אם הגיע הזמן להזריק אותו במפרק המסובב. כבר עברה יותר משנה מהפעם הקודמת ואולי צריך כבר. הסתבר לי תוך כדי השיחה שהשותפה שלי לא משלמת כמו שצריך על דברים שהיא צריכה להחזיר למאמנת (חשבונות וט' ופרזול למשל) ולכן היא כבר חייבת כזה סכום, שהמאמנת רוצה את הכסף מראש לפני שהיא מזמינה וט' להזרקה.
חוץ מזה צ'ואי כבר לפני שבועיים היה לדעתי צמרירי מדי (אחרי שסיפרנו אותו באוקטובר!) ודיברנו על לספר אותו. אחרי שהשותפה שלי דחתה אותי בלך ובוא לגבי להשאיל את המכונה שלה (ושאני אספר) היא ענתה לי בסופ"ש שהמכונה שלה התקלקלה בפעם הקודמת שהיא סיפרה אותו. נו שוין. מפה ולשם מצאתי את עצמי ביום שבת קונה מכונה והולכת לספר אותו. קניתי מותג מוכר אבל לא את המכונה הכי יקרה בחנות, כי יש גבול לכל תעלול. עבדתי ממש לפי ההוראות כולל שימונים וקירורים ומה לא ועדיין עד שסיימתי המכונה התחילה לקרטע. אני מקווה שזה סתם עניין של התחממות ולא תקלה כי אם כן אללה איסתור עכשיו לתקן את זה. לקח לי יובלות לספר אותו - זו היתה משימה מעייפת בטירוף, לגמרי לא הערכתי אותה כראוי. לקח לי שלוש שעות! ומדהים לי לראות איזה אורך של פרווה הוא גידל בפחות מחודשיים. לפחות אחת הבנות השאילה לי אוברול מניילון (אחת הבנות קראה לו בשם ההולם "מרשמלו"), אז נשארתי יחסית נקיה (חוץ מהידיים והראש).
המחשבה שמחכה לי אותה משימה שוב עוד פעמיים החורף מעבירה בי צמרמורת. לפחות בתספורת הבאה (שזה שיא החורף) לא נעשה רגליים, אז זה יהיה טיפה פחות גרוע.