סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
כל הכבוד
על שהחלטת לא לוותר.
אני עשיתי את זה בשנה הראשונה לשירות שלי כשהוצבתי כמורה קצינה בבי"ס תיכון בצפת והמורים ממש נידו אותי מחברתם (קמו והלכו כשבאתי לשבת איתם ממש). אני לא יכולה להגיד שהטיפול עזר יותר מדי, אבל הוא עזר לי לעבור את התקופה עד שהעבירו אותי למקום אחר.
אבל באופן כללי אני לא חושבת שזה פתר את הבעיות שלי. אני מאמינה שרק אני יכולה לפתור אותן...
הייתי רוצה להיות בחורה יותר אופטימית, אבל להיות אופטימיים זה קשה בעולם שמעודד פסימיזם
.
בכל מקרה עכשיו אני יכולה להתמכר שוב לעבודה ולא להתעסק במחשבות סוררות. אני באמת עסוקה כל היום עד מעל לראש וזה עושה לי טוב כי יש לי למי לדאוג (החיילות שלי, יבורכו).
תודה על העצות ועל הפתיחות, ושוב כל הכבוד על שלא וויתרת!
על שהחלטת לא לוותר.
אני עשיתי את זה בשנה הראשונה לשירות שלי כשהוצבתי כמורה קצינה בבי"ס תיכון בצפת והמורים ממש נידו אותי מחברתם (קמו והלכו כשבאתי לשבת איתם ממש). אני לא יכולה להגיד שהטיפול עזר יותר מדי, אבל הוא עזר לי לעבור את התקופה עד שהעבירו אותי למקום אחר.
אבל באופן כללי אני לא חושבת שזה פתר את הבעיות שלי. אני מאמינה שרק אני יכולה לפתור אותן...
הייתי רוצה להיות בחורה יותר אופטימית, אבל להיות אופטימיים זה קשה בעולם שמעודד פסימיזם
בכל מקרה עכשיו אני יכולה להתמכר שוב לעבודה ולא להתעסק במחשבות סוררות. אני באמת עסוקה כל היום עד מעל לראש וזה עושה לי טוב כי יש לי למי לדאוג (החיילות שלי, יבורכו).
תודה על העצות ועל הפתיחות, ושוב כל הכבוד על שלא וויתרת!
•°•Horse Lover•°•
New member
לא פורום תמיכה נפשית
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך ומכירה את התחושה הזאת (של להיות בשנות ה-20 לחייך ולהרגיש הכי זקנה ובודדה בעולם ושנכשלת בהכל...).
יש משפט שאומר - "The Pessimist Sees Difficulty In Every Opportunity. The Optimist Sees The Opportunity In Every Difficulty". לכל אחד יש את הקשיים והכשלונות שלו, וזה בסדר.
השאלה היא מה מפיקים מזה.
וחבל להחליט שנכשלת עוד לפני שניסית, וחבל שכבר החלטת שבחיים לא תגיעי למשהו. אם נלחמים על דברים אפשר להגשים חלומות.
כשסיימתי צבא הייתי בטוחה שלא ייצא ממני כלום. הייתי צריכה להשלים המון בגרויות ותקף אותי משבר אישי חריף, וחיפשתי עבודה המון זמן ולא מצאתי והמצב הכלכלי היה בקרשים... כיום אני סטודנטית לתואר ראשון, בתחום שאני רוצה, ואני עובדת בעבודה שתמיד חלמתי עליה (אסיסטנטית לווטרינר).
אני לא יודעת עד כמה גרוע המצב שלך, אבל אולי כדאי לשקול פגישה עם קב"ן (ואם לא קב"ן אז אולי אפילו עם איש מקצוע באופן פרטני, זה פשוט יעלה המון כסף...). לא כדי לקבל פטור מהצבא אלא כדי לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד עם הקשיים. החוכמה היא באמת להתמודד איתם ולא לברוח מהם.
ואני מסכימה עם האמירות שסוסים יכולים מאוד לעזור לך. ובע"ח בכלל.
הם גם ה"תרופה" שלי ברגעים קשים.
אם פעם יתחשק לך לפרוק את תמיד יכולה לכתוב לי במסרים.
לא כתחליף לעזרה מקצועית כמובן, אלא סתם כדי לפרוק ולקבל אוזן קשבת.
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך ומכירה את התחושה הזאת (של להיות בשנות ה-20 לחייך ולהרגיש הכי זקנה ובודדה בעולם ושנכשלת בהכל...).
יש משפט שאומר - "The Pessimist Sees Difficulty In Every Opportunity. The Optimist Sees The Opportunity In Every Difficulty". לכל אחד יש את הקשיים והכשלונות שלו, וזה בסדר.
השאלה היא מה מפיקים מזה.
וחבל להחליט שנכשלת עוד לפני שניסית, וחבל שכבר החלטת שבחיים לא תגיעי למשהו. אם נלחמים על דברים אפשר להגשים חלומות.
כשסיימתי צבא הייתי בטוחה שלא ייצא ממני כלום. הייתי צריכה להשלים המון בגרויות ותקף אותי משבר אישי חריף, וחיפשתי עבודה המון זמן ולא מצאתי והמצב הכלכלי היה בקרשים... כיום אני סטודנטית לתואר ראשון, בתחום שאני רוצה, ואני עובדת בעבודה שתמיד חלמתי עליה (אסיסטנטית לווטרינר).
אני לא יודעת עד כמה גרוע המצב שלך, אבל אולי כדאי לשקול פגישה עם קב"ן (ואם לא קב"ן אז אולי אפילו עם איש מקצוע באופן פרטני, זה פשוט יעלה המון כסף...). לא כדי לקבל פטור מהצבא אלא כדי לקבל כלים שיעזרו לך להתמודד עם הקשיים. החוכמה היא באמת להתמודד איתם ולא לברוח מהם.
ואני מסכימה עם האמירות שסוסים יכולים מאוד לעזור לך. ובע"ח בכלל.
הם גם ה"תרופה" שלי ברגעים קשים.
אם פעם יתחשק לך לפרוק את תמיד יכולה לכתוב לי במסרים.
לא כתחליף לעזרה מקצועית כמובן, אלא סתם כדי לפרוק ולקבל אוזן קשבת.
סתם שבוע קשה
קורה לי כל פעם בכמה זמן רק שאני לוקחת את זה הרבה יותר קשה ממה שזה באמת...
זה מגניב שהגשמת את השאיפות שלך ושאת ממשיכה להגשים אותן!
מה את לומדת?
רציתי ללמוד להיות אסיסטנטית אבל אמרו לי שעם תואר ראשון בביולוגיה אין יותר מדי שהם יכולים לחדש לי וחבל על הכסף... חבל, אני באמת חושבת שלימודים עם אוריינטציה מעשית יעילים יותר מאשר לבוא ולומר "היי יש לי תואר ראשון, אפשר להיות אסיסטנטית?" הייתי רוצה ללמוד את זה... איפה למדת להיות אסיסטנטית? כשהתעניינתי חשבתי ללמוד במכון מגיד.
המצב שלי לא באמת כזה גרוע, אני פשוט מניחה לעצמי לשקוע ואני מניחה שאחרי שלושה חודשים שאני בקשר עם האקס אני צריכה לוותר על זה כי זה עושה לי רע מאוד להיות בקרבתו... משקיע אותי עוד יותר מכל מה שאני מצליחה להרים את עצמי כשאני לא לידו... אבל אני לא יכולה לוותר עליו כידיד. ופה באמת זה כבר לא הנושא בפורום אז אני אשקוט
.
אני לא באמת צריכה קב"נ, הם לא באמת יודעים איך לעזור. ניסיתי והיא פשוט לא הבינה אותי. אלה סטאז'רים של פסיכולוגיה, חלקם אפילו בלי תואר שני שהצבא מעסיק כדי שיתגלחו עלינו ולא בא לי... לא שאין מוסמכים ובעלי ניסיון, אבל הסיכוי ליפול על אחד כזה...
תודה על ההקשבה והנכונות לעזור!
קורה לי כל פעם בכמה זמן רק שאני לוקחת את זה הרבה יותר קשה ממה שזה באמת...
זה מגניב שהגשמת את השאיפות שלך ושאת ממשיכה להגשים אותן!
מה את לומדת?
רציתי ללמוד להיות אסיסטנטית אבל אמרו לי שעם תואר ראשון בביולוגיה אין יותר מדי שהם יכולים לחדש לי וחבל על הכסף... חבל, אני באמת חושבת שלימודים עם אוריינטציה מעשית יעילים יותר מאשר לבוא ולומר "היי יש לי תואר ראשון, אפשר להיות אסיסטנטית?" הייתי רוצה ללמוד את זה... איפה למדת להיות אסיסטנטית? כשהתעניינתי חשבתי ללמוד במכון מגיד.
המצב שלי לא באמת כזה גרוע, אני פשוט מניחה לעצמי לשקוע ואני מניחה שאחרי שלושה חודשים שאני בקשר עם האקס אני צריכה לוותר על זה כי זה עושה לי רע מאוד להיות בקרבתו... משקיע אותי עוד יותר מכל מה שאני מצליחה להרים את עצמי כשאני לא לידו... אבל אני לא יכולה לוותר עליו כידיד. ופה באמת זה כבר לא הנושא בפורום אז אני אשקוט
אני לא באמת צריכה קב"נ, הם לא באמת יודעים איך לעזור. ניסיתי והיא פשוט לא הבינה אותי. אלה סטאז'רים של פסיכולוגיה, חלקם אפילו בלי תואר שני שהצבא מעסיק כדי שיתגלחו עלינו ולא בא לי... לא שאין מוסמכים ובעלי ניסיון, אבל הסיכוי ליפול על אחד כזה...
תודה על ההקשבה והנכונות לעזור!
•°•Horse Lover•°•
New member
לא חייבים תעודה כדי להיות אסיסטנטים
דווקא תואר ראשון בביולוגיה מהווה יתרון.
וקב"נים.. יש ויש, תלוי על מי את נופלת.
אני שמחה שזה רק שבוע קשה ולא משהו רציני יותר
דווקא תואר ראשון בביולוגיה מהווה יתרון.
וקב"נים.. יש ויש, תלוי על מי את נופלת.
אני שמחה שזה רק שבוע קשה ולא משהו רציני יותר
primetime1
New member
מזל טוב!
•°•Horse Lover•°•
New member
מזל טוב!
השבוע שלי
עוד לא נגמר, אבל...
היה שבוע די מטורף. מאז הסופ"ש ירד שלג כמעט כל יום, וסוף סוף התקרר מספיק בשביל שיערם גם על המדרכות. ביום שלישי, שבו תכננתי לרכב, היתה סופה רצינית והחלטתי לוותר על הרכיבה בשביל לא להתקע על הכביש בתנאים כאלה.
ברביעי היה לי שיעור רכיבה, יצא שהגעתי לחווה באיחור - גם הרכבת התעכבה בגלל מזג האוויר, וגם השלג על המכונית נדחס ולקח לי בערך רבע שעה לפנות אותו לרמה שאפשר לנהוג בה (כמה הייתי רוצה גראז'!). לפחות בזמן שניקיתי המנוע התחמם והחימום הפך את תוך המכונית למשהו יותר סימפטי. כמובן שבנסיעה לחווה היו עיכובים גם. השלג הרציני הראשון פה הוא כמו הגשם הראשון בארץ - פקקים.
ליסה, המאמנת שלי, היתה במוד רס"ר, והעבירה את החצי הראשון של השיעור בלנזוף בי שאני לא מתאמצת מספיק, ואת החצי השני בלהגיד לי "תראי כמה יפה את רוכבת כשאת מתאמצת". רכבנו כמובן בפנים, והיא סידרה מסלול לא מאד מסובך, אבל שדרש ממני לפתוח את אורך הצעד של הקנטר במידה שעוררה לי פרפרים בבטן. במיוחד במגרש הפנימי, שהוא כזה קטן והפניות בו קצרות ומהירות. הורסמאן בטח יצחק עלי עכשיו אבל פשוט היה לי מהר וגדול מדי! במצב כזה, לעשות פניה של מעגל 15 מטר קוטר ישר לתוך קו של מכשולים לא נמוכים במיוחד (לא ממש גבוהים גם, הייתי מהמרת 80-90 ס"מ) שצריך צעד גדול וארוך כדי לעשות אותו נכון, ומיד אחריו צריך לפנות בזריזות למכשול אלכסוני - זה פשוט היה מפחיד! מצד שני, אני כבר מכירה את צ'ואי, ויודעת שהוא לא יסרב מכשול אלא אם באמת כלו כל הקיצין, וזה נותן לי את הבטחון לא לוותר ולזרום קדימה גם כשאני משקשקת. אז שיקשקתי וקפצתי. ובסוף השיעור סיפרתי לליסה שעשיתי במכנסיים על הקו הזה, והיא פרצה בצחוק ואמרה שממש לא ראו עלי
אמרתי לה שכנראה פחדתי מדי מהתגובה בשביל להראות שאני מפחדת
המצחיק הוא שכבר עשינו מסלולים מסובכים יותר עם צעד גדול כמו זה, אבל זה היה במגרש בחוץ, שהוא גדול פי כמה, ואיפשהו שם אותי במקום של בטחון, כי איפשהו אני חושבת - מה הכי גרוע שיקרה, יש לי פה מגרש בגודל עצום, אז נעשה פניה גדולה יותר. הנכונות לפתוח ככה צעד כשיש פניות חדות יותר, צריכה לבוא עם הבטחון שאצליח לצמצם אותו מספיק מהר כדי שהסוס יצליח לפנות בצורה מאוזנת וטובה. ועדיין אין לי את הבטחון הזה.
החלק הכי טוב של השיעור מבחינתי היה שיפור מסויים. אחרי שניגשתי למכשול הראשון ממש רע פעמיים, איבדתי שיווי משקל ומשכתי לצ'ואי בפה, הוא נכנס כבר למוד מגננתי ואחרי המכשול מיהר להוריד את הראש ולברוח קדימה גם כשלא משכתי. אחרי שני נסיונות נוספים שהיו טובים, הצלחתי לגרום לו להרגע בחזרה לתוך הקשר, ובסוף הוא לא עשה את זה. זו היתה תחושה ממש טובה - כי לא רק שהתרגיל בוצע כמו שצריך עם ידיים שקטות, הצלחתי לעשות את זה בצורה מספיק קונסיסטנטית כדי שהוא יסמוך על זה.
החלק הכי גרוע של השיעור היה שבאחת הגישות לא דירבנתי מספיק, הוא הכניס חצי צעד נוסף לפני מכשול, והקפיצה יצאה מאד מאד תלולה. חטפתי "זץ" בברך הפגועה שלי בגלל התנועה החדה, ולמרות שאחרי מנוחה קצרה הצלחתי להמשיך את השיעור, הכאב נמרח איתי אח"כ יומיים. נו שוין.
עוד לא נגמר, אבל...
היה שבוע די מטורף. מאז הסופ"ש ירד שלג כמעט כל יום, וסוף סוף התקרר מספיק בשביל שיערם גם על המדרכות. ביום שלישי, שבו תכננתי לרכב, היתה סופה רצינית והחלטתי לוותר על הרכיבה בשביל לא להתקע על הכביש בתנאים כאלה.
ברביעי היה לי שיעור רכיבה, יצא שהגעתי לחווה באיחור - גם הרכבת התעכבה בגלל מזג האוויר, וגם השלג על המכונית נדחס ולקח לי בערך רבע שעה לפנות אותו לרמה שאפשר לנהוג בה (כמה הייתי רוצה גראז'!). לפחות בזמן שניקיתי המנוע התחמם והחימום הפך את תוך המכונית למשהו יותר סימפטי. כמובן שבנסיעה לחווה היו עיכובים גם. השלג הרציני הראשון פה הוא כמו הגשם הראשון בארץ - פקקים.
ליסה, המאמנת שלי, היתה במוד רס"ר, והעבירה את החצי הראשון של השיעור בלנזוף בי שאני לא מתאמצת מספיק, ואת החצי השני בלהגיד לי "תראי כמה יפה את רוכבת כשאת מתאמצת". רכבנו כמובן בפנים, והיא סידרה מסלול לא מאד מסובך, אבל שדרש ממני לפתוח את אורך הצעד של הקנטר במידה שעוררה לי פרפרים בבטן. במיוחד במגרש הפנימי, שהוא כזה קטן והפניות בו קצרות ומהירות. הורסמאן בטח יצחק עלי עכשיו אבל פשוט היה לי מהר וגדול מדי! במצב כזה, לעשות פניה של מעגל 15 מטר קוטר ישר לתוך קו של מכשולים לא נמוכים במיוחד (לא ממש גבוהים גם, הייתי מהמרת 80-90 ס"מ) שצריך צעד גדול וארוך כדי לעשות אותו נכון, ומיד אחריו צריך לפנות בזריזות למכשול אלכסוני - זה פשוט היה מפחיד! מצד שני, אני כבר מכירה את צ'ואי, ויודעת שהוא לא יסרב מכשול אלא אם באמת כלו כל הקיצין, וזה נותן לי את הבטחון לא לוותר ולזרום קדימה גם כשאני משקשקת. אז שיקשקתי וקפצתי. ובסוף השיעור סיפרתי לליסה שעשיתי במכנסיים על הקו הזה, והיא פרצה בצחוק ואמרה שממש לא ראו עלי
המצחיק הוא שכבר עשינו מסלולים מסובכים יותר עם צעד גדול כמו זה, אבל זה היה במגרש בחוץ, שהוא גדול פי כמה, ואיפשהו שם אותי במקום של בטחון, כי איפשהו אני חושבת - מה הכי גרוע שיקרה, יש לי פה מגרש בגודל עצום, אז נעשה פניה גדולה יותר. הנכונות לפתוח ככה צעד כשיש פניות חדות יותר, צריכה לבוא עם הבטחון שאצליח לצמצם אותו מספיק מהר כדי שהסוס יצליח לפנות בצורה מאוזנת וטובה. ועדיין אין לי את הבטחון הזה.
החלק הכי טוב של השיעור מבחינתי היה שיפור מסויים. אחרי שניגשתי למכשול הראשון ממש רע פעמיים, איבדתי שיווי משקל ומשכתי לצ'ואי בפה, הוא נכנס כבר למוד מגננתי ואחרי המכשול מיהר להוריד את הראש ולברוח קדימה גם כשלא משכתי. אחרי שני נסיונות נוספים שהיו טובים, הצלחתי לגרום לו להרגע בחזרה לתוך הקשר, ובסוף הוא לא עשה את זה. זו היתה תחושה ממש טובה - כי לא רק שהתרגיל בוצע כמו שצריך עם ידיים שקטות, הצלחתי לעשות את זה בצורה מספיק קונסיסטנטית כדי שהוא יסמוך על זה.
החלק הכי גרוע של השיעור היה שבאחת הגישות לא דירבנתי מספיק, הוא הכניס חצי צעד נוסף לפני מכשול, והקפיצה יצאה מאד מאד תלולה. חטפתי "זץ" בברך הפגועה שלי בגלל התנועה החדה, ולמרות שאחרי מנוחה קצרה הצלחתי להמשיך את השיעור, הכאב נמרח איתי אח"כ יומיים. נו שוין.
השבוע שלי
הסופ"ש האחרון סוגר בתקווה תקופה מטורפת שהיתה לי.
הכל התכנס לשבוע הזה ועכשיו ממש כיף להיות אחריו.
מבחינת הסוסים הכל מצויין. דומיה מרגישה טוב, השמינה חזרה ונראית מעולה.
עם דאנס השתתפתי באליפות הריינינג בסופ"ש. הוא עבד לי מעולה. היה איתי כל המסלולים. לא פרץ, רץ ונהג בדיוק לפי איך שביקשתי.
אחרי התחרות הקודמת, לא ידעתי למה לצפות ממנו. אבל כבר כשהגברתי איתו בקו הראשון, הרגשתי שהוא נשאר איתי. היה ממש כיף.
עכשיו הוא יוצא לחופשה קלה והברכיים שלי יקבלו גם הן חופש של מספר ימים.
חוץ מזה יש לי התלבטות קלה. בשבת בעוד שבועיים יש גם את אליפות הקאטניג וגם את הכנס מגדלים. אני לא יודעת למה ללכת.
אני צריכה לראות מתי יוצא כל דבר ולראות האם אפשר לשלב.
הסופ"ש האחרון סוגר בתקווה תקופה מטורפת שהיתה לי.
הכל התכנס לשבוע הזה ועכשיו ממש כיף להיות אחריו.
מבחינת הסוסים הכל מצויין. דומיה מרגישה טוב, השמינה חזרה ונראית מעולה.
עם דאנס השתתפתי באליפות הריינינג בסופ"ש. הוא עבד לי מעולה. היה איתי כל המסלולים. לא פרץ, רץ ונהג בדיוק לפי איך שביקשתי.
אחרי התחרות הקודמת, לא ידעתי למה לצפות ממנו. אבל כבר כשהגברתי איתו בקו הראשון, הרגשתי שהוא נשאר איתי. היה ממש כיף.
עכשיו הוא יוצא לחופשה קלה והברכיים שלי יקבלו גם הן חופש של מספר ימים.
חוץ מזה יש לי התלבטות קלה. בשבת בעוד שבועיים יש גם את אליפות הקאטניג וגם את הכנס מגדלים. אני לא יודעת למה ללכת.
אני צריכה לראות מתי יוצא כל דבר ולראות האם אפשר לשלב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.