סכמ"ש

giri

New member
מאיפה ומתי התמונה?

אני איתך במשפט האחרון
 

giri

New member
איזה ירוק יפיפה אצלכם

בשביל השלב הזה בשנה!
נראה פצצות
 

giri

New member
השבוע שלי (עוד לא נגמר)

יצא שהחמצתי כמה רכיבות לאחרונה, והחלטתי להשלים את הפער. מצטרפת לזה העובדה שהשיעור לפני שבועיים היה גרוע במיוחד מבחינת היציבה שלי והידיים, ופשוט הרגשתי שאני צריכה לעבוד והרבה. אז השבוע השחלתי רכיבה נוספת, מה שסתם אותו לגמרי כמובן.
הרכיבה בשלישי היתה בסדר ותו לא, יצאתי ממנה קצת שפופה ונחושה לנצל את השיעור ברביעי לתיקונים. כמו כן שרפתי בערך חצי שעה על קרצוף האוכף מאיזה חומר דביק ומוזר שהיה מרוח על החלק הקדמי של הכנפיים שלו. לא הצלחתי להבין איך ג'יפה כזו הספיקה להתאסף ביום אחד (בכל זאת רכבתי בראשון) ותירגלתי את אוסף הקללות הרב לשוני שלי.
ביום רביעי גיליתי מה היתה הג'יפה. המאמנת שלי ידעה - השותפה שלי, מסתבר, קנתה איזה תכשיר שמורחים על האוכף כדי שיחספס אותו וישפר את ההיצמדות לאוכף. וואט דה פאק. אלף, לא ברור לי בשביל מה זה נחוץ. בית, מה היא עושה כזה דבר בלי לדבר עם אף אחד. וגימל, מה היא משאירה לי את הג'יפה הזו לנקות אחריה. אם היא רוצה להדבק לאוכף, שתקנה פול צ'אפס מזמש. אתם לא רוצים לראות איך העור נראה אחרי שניקיתי את זה (וזה עוד כשניקיתי את זה לאט ובסבלנות עם ספוג רך כדי לא לפגוע בעור).
כמה הערות קטנות של המאמנת בתחילת הרכיבה הכניסו אותי ואת צ'ואי ישר למסגרת מצויינת, מה שגרם לי לתהות למה רכבתי כל כך גרוע קודם. היה שיעור טוב וארוך, סיימתי אותו מפורקת לגורמים.
אתמול הגעתי לרכיבה נוספת, והכל היה טוב - אפילו הצלחתי ליישם את ההערות מהשיעור הקודם והיתה זרימה טובה - אבל איך שעברתי לקאנטר כל הגוף שלי צעק הצילו. חשוב לציין שלצ'ואי יש קאנטר די גדול, כך שאם אתה ממש תפוס זה מפרק אותך יפה. אחרי כמה נסיונות הרגשתי כמו סמרטוט ובקושי סחבתי את עצמי באוכף, אז קיצרתי את הרכיבה.
היום מנוחה... הללויה. מחר שיעור נוסף, אני מקווה שהגוף שלי יעריך את יום החופש שלו ולא יעשה בעיות
 

hanyou12

New member
נשמע כמו שבוע עמוס...

למה השותפה שלך לא דיברה איתך? ולמה אתן חולקות אוכף? לא עדיף שלכל אחת יהיה משלה? ככה לא צריך להתווכח על מה כן לשים/לא לשים, אורך של ארכובות וכו'. ולא צריך להתחשב בנוחות של כל אחד (חוץ מאשר של הסוס!)
זו הסיבה שאני לא רוצה שותפים... מעדיפה לחכות עד שאוכל בכוחות עצמי. לא צריכה שיבואו לי עם המצאות. מי בכלל צריך להידבק לאוכף? אולי אנשים שלא מחזיקים את עצמם בעצמם...
מוזר לי לשמוע שאת רוכבת הרבה במהלך השבוע ועדיין נתפסת. זה לא משהו שאמור לקרות רק אם עושים פעילות גופנית במרווחים גדולים?
ואפשר לראות תמונה של צ'ואי? מרוב ששמעתי עליו בא לי לראות מי הסלב
 

giri

New member
שאלות טובות יש לך!

אז ככה...

צ'ואי שייך למאמנת שלי. אני והבחורה השניה עושות עליו חצי וחצי פנסיון. האוכף הוא של המאמנת ובכנות אני לא מעוניינת לקנות אוכף משלי. עם וינדספיל כמעט קניתי אוכף, ואז הבעלים הלך ומכר אותה, והיא היתה סוסה קטנה בהרבה מצ'ואי - הייתי נתקעת עם האוכף הזה.
השותפה היא בחורה בת שש עשרה, והיתרון הכי גדול שלה הוא שהיא מאד גמישה בימים ולא עובדת איתו קשה מדי. אז בדרך כלל זה מאד נוח לי - בעבודה שלי יוצא שאני נוסעת לארה"ב בערך פעם בחודש, וכל פעם שזה קורה היא מתגמשת סביב האילוצים שלי ולא עושה לי פרצופים, וזה מאד נוח. החסרון הוא שהיא מתבגרת ולפעמים מתנהגת בצורה חסרת אחריות. למשל לפני כמה שבועות היא ביקשה להחליף ימים לסופ"ש, בסוף היא היתה חולה והיא לא הודיעה לי - יכולתי לבוא להוציא אותו אבל לא ידעתי.
והקטע עכשיו עם האוכף פשוט הזוי! יש לי איתה הסכם - היא דואגת להשאיר את הציוד נקי סביר (לנקות את הג'יף של כל רכיבה) ואני עושה את ההבי-דיוטי (נקיונות עומק ושימון). מצד שני היא לא מתחשבנת איתי על שימוש בציוד וחומרים שלה (כל מיני דברים). חדר הציוד בחווה ממש פיצפון וצפוף, ולכן להחזיק שני אוכפים לסוס זו בעיה. בחיים - בחיים! - לא שמעתי על הדביק הזה שהיא שמה על האוכף, איזו המצאה הזויה. והכי הזוי שהיא השאירה את האוכף ככה, גם לא מכוסה (מה שאומר שהחתולים יכולים חופשי לעלות עליו ולהרוס אותו) והייתי צריכה לגלות את זה מזה שהרגליים נדבקות לי לאוכף ברכיבה. ועוד מוזר לי - היא לא רוכבת הכי מדהימה בעולם אבל אין לה שום בעיה להשאר באוכף. אני לא חושבת שהיא אי פעם נפלה מצ'ואי. לא ברור לי מאיפה בא לה פתאום הסרט הזה.

לגבי התפיסויות - אני איתך, אני לא מבינה את זה. כלומר, חוץ מחימום ומתיחות שאני זורקת ולא עושה, אני מתאמנת די הרבה ועדיין נתפסת. אני גם די בטטה בכושר הכללי שלי וזה קצת לא ברור לי לאור כמות הפעילות שאני עושה. כאילו שאני לא מצליחה לפתח שום כושר. ממש פדלאה. לא יודעת. אני לא נתפסת בדיוק באותה צורה - נגיד, המקרבים ברגליים (שזה מה שנתפס להרבה רוכבים מזדמנים או מתחילים) לא נתפסים לי בכלל. נתפס לי בעיקר הגב, וגיד אכילס (העקבים הארורים למטה). לפעמים כואבת לי הברך. ומאז טיול הקרחונים ביולי יש לי מצב של כאבי שרירים באיזור שסובבתי את הברך ברגל שמאל. זה כנראה פשוט עניין של זמן. אז לא ברור לי למה אני כזו פדלאה, אבל לצערי זו המציאות. רעיון לשרשור


ולגבי תמונה של צ'ו קטינא - העליתי לא מזמן, אבל הנה עוד אחת
 

hanyou12

New member
אוקיי

מעניין מה קרה באותו יום שהיא לא ניקתה. מעבר לזה שאתן שותפות ומתאמות זמני אימונים יוצא לכן לדבר? אני בנאדם שפחות כועס על אנשים (גם את לא נשמעת כועסת, סתם זה בא לך בהפתעה ולקח הרבה זמן לנקות אז באסה), יותר מעניינות אותי הסיבות למה הם עושים את מה שהם עושים.
ומאחר והיא מתבגרת, לא יפתיע אותי אם היא שמעה את זה מחברה/מפרסומת ואמרה "אני חייבת כזה גם!"


הסוס הזה ממש ממש יפה! יש לו צבע מאוד נעים לעין והוא נראה נקי ומטופח. ויש לו תחפושת של בטמאן!!!!
למה באמת שמים להם את זה? זה רק ליופי או כדי שדעתם לא תוסח בזמן האימון/תחרות מרעשי הסביבה?

לגבי התפיסויות, ניפגש בשרשור הבא!
 

giri

New member
אני זהבי עצבני אני

לא, לא באמת.
אבל פה בפירוש התרגזתי - הייתי עייפה, היה מאוחר, ושרפתי חצי שעה של שפשופים נמרצים בשביל להוריד את זה. כשסיימתי מאד כאבה לי היד והייתי די רגוזה.
לגבי מה קרה באותו יום - היא מנקה יום כן, יום לא, יום למה לא. היא מאד לא אמינה, אבל הסוס והציוד לא שלי ויש לי מעט מאד מנדט לנזוף בה. אז אני מנקה אחריה וכשהיא מגזימה אני זורקת משהו למאמנת.

צ'ואי באמת יפה
ונקי ומטופח, אנחנו אומרות שהוא ליידיז' מאן, כי כל הבנות מפנפנות ומפנקות אותו

הכיסוי לאוזניים הוא לא עניין של רעשים ואין לו שום השפעה על השמיעה. הוא נועד לעזור נגד זבובים, ואצלנו שמים אותו לסוסים הרגישים לזבובים - צ'ואי למשל עומד עטוף ברשת כל הזמן, כי הוא מגיב רע לעקיצות, מתנפח ומתגרד. כשאנחנו עובדים בחוץ הזבובים מציקים לו באוזניים והוא מטלטל אותן ואת הראש. כששמים לו את הכיסוי הוא הרבה יותר שקט. כמובן שכל שאר הגוף מרוסס טוב טוב בספריי נגד זבובים. עדיין הם מציקים לו לפעמים.
כשאנחנו רוכבים בפנים אני לא שמה לו מגן אוזניים, כי אין כ"כ זבובים וזה סתם מיותר. הוא מזיע יותר בבסיס האוזניים כשיש לו את זה.
 

מר טווס

New member
סכמ"ש של מתחילים


שיעור אחד לשבוע, בד"כ בימי שישי.

השיעור האחרון היה שוב עם סוס שלא רכבתי עליו לפני כן (ירמי).

בדרך למגרש הוזהרתי שהוא עצלן ויכול להיות שאצטרך לעבוד קשה עד שיסכים לזוז ולעשות מה שאני מבקש,
אבל איכשהו ממש לא הרגשתי ככה, אולי רק ב-2-3 דקות הראשונות. אחר כך הוא נענה לבקשות שלי בצורה שנהניתי ממנה מאוד.

משהו שהתנסיתי בו פעם ראשונה: איסוף הסוס בקאנטר.

ירדתי מהסוס עייף אבל מאושר כמו ילד קטן....מישהו מכיר את ההרגשה?
 
למעלה