השבוע שלי
אחרי שלא רכבתי שבוע (הייתי בטיול אתגרי וחזרתי משם במצב לא משהו) חזרתי לרכוב ביום ראשון. הרכיבה הראשונה היתה ממש קשה וקצרה, וגם השניה היתה לא משהו. אתמול הגעתי לשיעור, והתחלתי מלאמר למאמנת שלי מה המצב ושאני עדיין צריכה לקחת את זה באיזי.
היא היתה נהדרת לגבי זה, עשינו שיעור מאד ארוך - התמזגנו בהסכמה עם הקבוצה שלפני ואז עם הרוכבת שאחרי - ובמהלכו הרבה הפסקות. ככה יצא שהיתה לי רכיבה של יותר משעה, עם הרבה קטעי הליכה ומנוחה, והספקנו לעבוד קצת על ישיבה, על כמה תרגילים לטרליים, וגם קצת על קפיצות, מה שממש שיפר את מצב הרוח שלי.
מה שהיה מבחינתי שיא השיעור היה ההגעה לנקודה שאני חותרת אליה מזה זמן, והצלחתי להשיג רק בשלושת השיעורים האחרונים: הסוס שלי היה כל כך רגוע שהייתי צריכה ממש לשים עליו רגל לקראת המכשול. כשהתחלתי לקפוץ איתו, הוא היה מתנפל על המכשולים, ואני יודעת שזה בגלל שלא הייתי מספיק שקטה עם הגוף, ובעצם דחפתי אותו. עכשיו הגענו למצב שבו אני יושבת מספיק שקט ותומכת מספיק כדי שהוא יגיע למכשול רגוע, ואני אשכרה צריכה לדרבן בקטנה, מה שמרגיש מצויין. מה שכן, אני עובדת מאד קשה בשביל להצליח לעשות את זה - אני מרגישה את המאמץ בגב, בבטן, בירכיים. העובדה שיש לו צעד גדול וא-סימטרי לא עוזרת. מצד שני, לאחרונה הוא קיבל יותר עבודת אימון מהרגיל, והשותפה שלי התחילה לרכוב בצורה רצינית יותר, וממש מרגישים שיפור, בעיקר חיזוק של הצד החלש שלו.