סכמ"ש - נרדמתי בעמידה?
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבוע חורפי
במשך השבוע לא רכבתי. גם ירד גשם וגם הייתי חולה.
היום רכבתי לראשונה לשבוע זה. המגרש שלנו מוצף אז יצאנו החוצה. הלכנו לים, כמו שאני אוהבת.
היינו ארבעה אנשים ושני סוסים שפחדו מהמים. היה מאוד משעשע.
בהתחלה היינו צריכים לחצות נחל. אני ודאנס חצינו ראשונים. פתאום היה קטע שנהיה מאוד עמוק, כשיצאנו ממנו דאנס ניסה לשכב בתוך המים. שאר הסוסים ניסו גם כן. רק דומיה חצתה בצורה טובה את הנחל.
משם כשהגענו לים עצמו, דאנס נכנס למים מרצונו החופשי. דו עשתה פרצופים ואז נכנסה גם כן. זו היתה הזדמנות טובה ללמד את שני הסוסים האחרים להיכנס למים. זה הלך די טוב, כי הם נידבקו לדאנס שמצידו היה מוכן להיכנס כמה שיותר עמוק. הוא ממש משחק בים. הוא מכניס את האף ועושה בועות, משפריץ עם הרגליים ופשוט הולך בבטחון לעומק. אני הייתי צריכה כל פעם להחזיר אותו לכיוון החוף.
אחר כך קינטרנו קצת. בגלל שהמאמן שלי היה עם סוס צעיר, אז באופן לא ברור יצא שאנחנו הובלנו. דאנס הוא די חילזון, הוא היה בשוק כשהיינו ראשונים. מה שהיה מצחיק, זה שבשלב כלשהו שאנחנו ממש הובלנו בהרבה על כולם, הוא פתאום קלט את זה וניבהל. הוא ממש לא נשם ורעד.
אחר כך הלכנו שוב לים עם הכלבים שלי. לכלב הקטן שלי יש בעיה גדולה. הוא מפחד ממים. אני זוכרת שכבר שנה שעברה סיפרתי איך הוא עיכב לנו טיול סוסים שלם כי הוא לא היה מסוגל לחצות את הנחל. כן את אותו נחל שהוא חצה שעה לפני כן בכיוון ההפוך.
אז היום הוא עשה זאת שוב. בסופו של דבר נאלצתי לחצות הנחל ברגל, להרים אותו ולהעביר אותו. הוא די דביל בקטע הזה. לא היתה לו שום בעיה פיזית לעבור. הוא סתם נכנס למצוקה ממים ורץ לאורך הגדה ובוכה.
מכייון שהרדבק שלי נרטבו לחלוטין, אני מקווה שהם ישרדו את החוויה. הן די חדשות. הנחל היה קרוב מאוד לים, אז אני מניחה שהוא כבר היה מלוח. אני מקווה שהן לא יאכלו לחלוטין.
במשך השבוע לא רכבתי. גם ירד גשם וגם הייתי חולה.
היום רכבתי לראשונה לשבוע זה. המגרש שלנו מוצף אז יצאנו החוצה. הלכנו לים, כמו שאני אוהבת.
היינו ארבעה אנשים ושני סוסים שפחדו מהמים. היה מאוד משעשע.
בהתחלה היינו צריכים לחצות נחל. אני ודאנס חצינו ראשונים. פתאום היה קטע שנהיה מאוד עמוק, כשיצאנו ממנו דאנס ניסה לשכב בתוך המים. שאר הסוסים ניסו גם כן. רק דומיה חצתה בצורה טובה את הנחל.
משם כשהגענו לים עצמו, דאנס נכנס למים מרצונו החופשי. דו עשתה פרצופים ואז נכנסה גם כן. זו היתה הזדמנות טובה ללמד את שני הסוסים האחרים להיכנס למים. זה הלך די טוב, כי הם נידבקו לדאנס שמצידו היה מוכן להיכנס כמה שיותר עמוק. הוא ממש משחק בים. הוא מכניס את האף ועושה בועות, משפריץ עם הרגליים ופשוט הולך בבטחון לעומק. אני הייתי צריכה כל פעם להחזיר אותו לכיוון החוף.
אחר כך קינטרנו קצת. בגלל שהמאמן שלי היה עם סוס צעיר, אז באופן לא ברור יצא שאנחנו הובלנו. דאנס הוא די חילזון, הוא היה בשוק כשהיינו ראשונים. מה שהיה מצחיק, זה שבשלב כלשהו שאנחנו ממש הובלנו בהרבה על כולם, הוא פתאום קלט את זה וניבהל. הוא ממש לא נשם ורעד.
אחר כך הלכנו שוב לים עם הכלבים שלי. לכלב הקטן שלי יש בעיה גדולה. הוא מפחד ממים. אני זוכרת שכבר שנה שעברה סיפרתי איך הוא עיכב לנו טיול סוסים שלם כי הוא לא היה מסוגל לחצות את הנחל. כן את אותו נחל שהוא חצה שעה לפני כן בכיוון ההפוך.
אז היום הוא עשה זאת שוב. בסופו של דבר נאלצתי לחצות הנחל ברגל, להרים אותו ולהעביר אותו. הוא די דביל בקטע הזה. לא היתה לו שום בעיה פיזית לעבור. הוא סתם נכנס למצוקה ממים ורץ לאורך הגדה ובוכה.
מכייון שהרדבק שלי נרטבו לחלוטין, אני מקווה שהם ישרדו את החוויה. הן די חדשות. הנחל היה קרוב מאוד לים, אז אני מניחה שהוא כבר היה מלוח. אני מקווה שהן לא יאכלו לחלוטין.
השבוע שלי
בראשון עבדתי. רכבתי לפני זה על הסוסה שאני עובדת איתה והייתה רכיבה די טובה. לא עבדתי על החלפות ממש, אלא על תנועה בטוטראק בקנטר לכיוון של הליד. החלטתי לרדת קצת מההחלפות כי זה הלחיץ אותה, ואני ממילא לא חושבת שיהיה לי זמן להתחרות בעונה הקרובה אז אין למה למהר.
בשני ובחמישי הייתי בהכשרה המעשית (בהוסטל הפסיכיאטרי). אני מרגישה שממש אין לי מספיק הדרכה, ואני פחות או יותר לומדת טיפול בהתכתבות. המנחה לא קשובה אלינו מספיק ולא נותנת לנו הדרכות פרטניות. בשני היא נתנה לנו הדרכה קבוצתית אחרי שביקשתי באופן מפורש... יש הרגשה שקצת אין לה כוח אלינו וזה די מרגיז...
בשלישי ורביעי הייתי בלימודים, היה ארוך ומעייף, כרגיל...
היום שוב עבדתי. באתי שעתיים לפני השיעורים כדי להספיק לרכב, אבל לא ידעתי שירד שם הרבה יותר גשם מבב"ש, והסוסים לא עבדו כל השבוע אז ביליתי את השעתיים האלה בהוצאת מרץ לסוסי בית ספר ולא הספקתי לרכב. גם אחרי העבודה לא נשארתי לרכב כי אירחתי היום חברים לארוחת ערב ולא היה לי זמן...
אני מרגישה בזמן האחרון שהייתי רוצה להחזיר את הסוסים לראש סדר העדיפויות, אבל הלימודים ממש לא מאפשרים לי את זה. אני ממש לא רוצה לוותר על התואר, אבל אני חושבת שיהיו לי שנתיים קשות מהבחינה הזאת (בעצם, יש לי איזה שביב תקווה שבשנה ג' אני אצליח לרכב יותר)
בראשון עבדתי. רכבתי לפני זה על הסוסה שאני עובדת איתה והייתה רכיבה די טובה. לא עבדתי על החלפות ממש, אלא על תנועה בטוטראק בקנטר לכיוון של הליד. החלטתי לרדת קצת מההחלפות כי זה הלחיץ אותה, ואני ממילא לא חושבת שיהיה לי זמן להתחרות בעונה הקרובה אז אין למה למהר.
בשני ובחמישי הייתי בהכשרה המעשית (בהוסטל הפסיכיאטרי). אני מרגישה שממש אין לי מספיק הדרכה, ואני פחות או יותר לומדת טיפול בהתכתבות. המנחה לא קשובה אלינו מספיק ולא נותנת לנו הדרכות פרטניות. בשני היא נתנה לנו הדרכה קבוצתית אחרי שביקשתי באופן מפורש... יש הרגשה שקצת אין לה כוח אלינו וזה די מרגיז...
בשלישי ורביעי הייתי בלימודים, היה ארוך ומעייף, כרגיל...
היום שוב עבדתי. באתי שעתיים לפני השיעורים כדי להספיק לרכב, אבל לא ידעתי שירד שם הרבה יותר גשם מבב"ש, והסוסים לא עבדו כל השבוע אז ביליתי את השעתיים האלה בהוצאת מרץ לסוסי בית ספר ולא הספקתי לרכב. גם אחרי העבודה לא נשארתי לרכב כי אירחתי היום חברים לארוחת ערב ולא היה לי זמן...
אני מרגישה בזמן האחרון שהייתי רוצה להחזיר את הסוסים לראש סדר העדיפויות, אבל הלימודים ממש לא מאפשרים לי את זה. אני ממש לא רוצה לוותר על התואר, אבל אני חושבת שיהיו לי שנתיים קשות מהבחינה הזאת (בעצם, יש לי איזה שביב תקווה שבשנה ג' אני אצליח לרכב יותר)
בא לי גם
יש משהו נחמד בלכתוב כאן.
רוב הזמן החיים שלי "אונליין" רשמיים יחסית ואני צריכה (או מרגישה שאני צריכה) לשמור על איזה פאסון רציני. ככה שלכתוב קצת "איך שבא לי" זה שינוי נחמד.
למי שיודע ולמי שלא, אני מאמנת ריינינג, חיה ועובדת בארצות הברית. (מוזמנים לקפוץ לאתר לראות ולהבין יותר)
התחלתי עסק משל עצמי לפני חודש, המעבר לעצמאות קרה בהפתעה מסויימת, התיכנון המקורי היה להתחיל במרץ אבל, לחיים יש הפתעות... מפה לשם, התחלתי לפני חודש. להתחיל עסק בכניסה לחורף זה לא פשוט, יש לי אינדור אבל הוא בשיפוץ אז אי אפשר לרכב בו עוד, אבל בגדול, משהו בגשם וקור שגורם לפחות אנשים להתחיל אימון או שיעורים וכו בתקופה הזו. אז, ההתחלה קשה, היא תמיד קשה ואני מצליחה לשמור על אופטימיות. התחלתי עם שני סוסים, לשמחתי קיבלתי עוד סוס לחודש אחד ככה שזה עזר לחשבונות של המעבר והחודש הראשון.. אחרי כמה שבועות קליינטית/חברה (בדרך כלל אצלי ה"קליינטים" הם חברים. אני לא חזקה בלשמור על "דיסטנס") קנתה סייחה שמצאתי אז הצלחתי לחצות לחודש השני (והבאים בתור) עם, עדיין, שלושה סוסים באימון, עוד רוכבת שלוקחת שיעור בשבוע עם הסוס שלה והשבוע נהיו עוד שלושה שמתעניינים על שיעורים, יש הרגשה שמשהו מתחיל. וזה מגניב.
הסוסה הראשונה היא בת 8, היתה באימון בעבר (עד כמה שאני יודעת היה בסיס ריינינג אבל היא נמכרה ולא עשתה הרבה מאז, לפני שנתיים המאמן שעבדתי אצלו לפני העבודה הנוכחית לקח אותה לאימון - היו לה לא מעט הרגלים רעים ובעיות התנהגות שלטענת הבעלים לא השתנו כשהיא חזרה משלושת החודשים עם ההצהרה ש"היא כלבה והיא לא תצליח להיות סוסת ריינינג") עכשיו אחרי חודש היא דווקא נראית כמו ריינרית, ה"כלבתיות" היא לא עניין יותר, היא משתפת פעולה ובאמת מנסה ללמוד ולהיות טובה. עכשיו נשאר רק הכישרון.. וזה נראה עוד חודש חודשיים כמה היא מצליחה להשתפר. הכי כיף היה לשים את הילדה "שלה" עליה לפני שבוע ולראות איך היא זרחה ... היא לא האמינה שהסוסה שלה יכולה להיות כל כך ממושמעת וטובה.
הסוס השני בן 3וחצי, קטן מאוד פיזית ומאוד לא בוגר מנטלית, "שברו" אותו בגיל שנתיים ושמו עליו משהו כמו 8 חודשים של אימון, הוא, כאמור היה מאוד לא בוגר והרכיבות עליו בגיל הזה היו בעיקר לייצב אותו למינימום שצריך בשביל להמשיך את העבודה. אחרי שהקליינטית קנתה אותו היא לא יכלה לשים אותו באימון מלא והרגישה שהוא לא משתפר, מתחמק מעבודה ומתחיל להיות עוד יותר פרחח מהרגיל (שמאוד קל לו ללכת בנתיב הזה), היא החליטה לתת לו לגדול קצת (פיזית ומנטלית) ולחכות שאני יעבור לחווה שלה ואתחיל לעבוד איתו, לשמחתנו במקרה הזה, נובמבר עדיף בהרבה על מרץ. אני גאה להגיד שעכשיו, חודש אחרי, הילדון הזה מוכשר ומנסה לעבוד ומשתפר כל רכיבה.
השלישית -הסייחה -(בקרוב בת שנתיים), התחלתי אותה לפני חמישה ימים, חמש רכיבות, הולך ממש טוב איתה, היא חכמה ותופסת מהר. היא מאוד ידידותית מה שהופך אותה לאטרקציה בחווה (כיאה לידידותית היא באה קצת לא מנומסת, אבל זה מתאזן לרמה ההגיונית עכשיו) והיא חשובה מאוד ל"יחסי הציבור" שלי עכשיו. כולי תקווה שהכל ילך כשורה ועוד שנתיים היא תהיה איתי בפיצ'וריטי... אבל, צעד צעד.
זהו, בינתיים
אשמח לענות על כל שאלת אימון או אחזקה שיש לכם.
יום מעולה.
יש משהו נחמד בלכתוב כאן.
רוב הזמן החיים שלי "אונליין" רשמיים יחסית ואני צריכה (או מרגישה שאני צריכה) לשמור על איזה פאסון רציני. ככה שלכתוב קצת "איך שבא לי" זה שינוי נחמד.
למי שיודע ולמי שלא, אני מאמנת ריינינג, חיה ועובדת בארצות הברית. (מוזמנים לקפוץ לאתר לראות ולהבין יותר)
התחלתי עסק משל עצמי לפני חודש, המעבר לעצמאות קרה בהפתעה מסויימת, התיכנון המקורי היה להתחיל במרץ אבל, לחיים יש הפתעות... מפה לשם, התחלתי לפני חודש. להתחיל עסק בכניסה לחורף זה לא פשוט, יש לי אינדור אבל הוא בשיפוץ אז אי אפשר לרכב בו עוד, אבל בגדול, משהו בגשם וקור שגורם לפחות אנשים להתחיל אימון או שיעורים וכו בתקופה הזו. אז, ההתחלה קשה, היא תמיד קשה ואני מצליחה לשמור על אופטימיות. התחלתי עם שני סוסים, לשמחתי קיבלתי עוד סוס לחודש אחד ככה שזה עזר לחשבונות של המעבר והחודש הראשון.. אחרי כמה שבועות קליינטית/חברה (בדרך כלל אצלי ה"קליינטים" הם חברים. אני לא חזקה בלשמור על "דיסטנס") קנתה סייחה שמצאתי אז הצלחתי לחצות לחודש השני (והבאים בתור) עם, עדיין, שלושה סוסים באימון, עוד רוכבת שלוקחת שיעור בשבוע עם הסוס שלה והשבוע נהיו עוד שלושה שמתעניינים על שיעורים, יש הרגשה שמשהו מתחיל. וזה מגניב.
הסוסה הראשונה היא בת 8, היתה באימון בעבר (עד כמה שאני יודעת היה בסיס ריינינג אבל היא נמכרה ולא עשתה הרבה מאז, לפני שנתיים המאמן שעבדתי אצלו לפני העבודה הנוכחית לקח אותה לאימון - היו לה לא מעט הרגלים רעים ובעיות התנהגות שלטענת הבעלים לא השתנו כשהיא חזרה משלושת החודשים עם ההצהרה ש"היא כלבה והיא לא תצליח להיות סוסת ריינינג") עכשיו אחרי חודש היא דווקא נראית כמו ריינרית, ה"כלבתיות" היא לא עניין יותר, היא משתפת פעולה ובאמת מנסה ללמוד ולהיות טובה. עכשיו נשאר רק הכישרון.. וזה נראה עוד חודש חודשיים כמה היא מצליחה להשתפר. הכי כיף היה לשים את הילדה "שלה" עליה לפני שבוע ולראות איך היא זרחה ... היא לא האמינה שהסוסה שלה יכולה להיות כל כך ממושמעת וטובה.
הסוס השני בן 3וחצי, קטן מאוד פיזית ומאוד לא בוגר מנטלית, "שברו" אותו בגיל שנתיים ושמו עליו משהו כמו 8 חודשים של אימון, הוא, כאמור היה מאוד לא בוגר והרכיבות עליו בגיל הזה היו בעיקר לייצב אותו למינימום שצריך בשביל להמשיך את העבודה. אחרי שהקליינטית קנתה אותו היא לא יכלה לשים אותו באימון מלא והרגישה שהוא לא משתפר, מתחמק מעבודה ומתחיל להיות עוד יותר פרחח מהרגיל (שמאוד קל לו ללכת בנתיב הזה), היא החליטה לתת לו לגדול קצת (פיזית ומנטלית) ולחכות שאני יעבור לחווה שלה ואתחיל לעבוד איתו, לשמחתנו במקרה הזה, נובמבר עדיף בהרבה על מרץ. אני גאה להגיד שעכשיו, חודש אחרי, הילדון הזה מוכשר ומנסה לעבוד ומשתפר כל רכיבה.
השלישית -הסייחה -(בקרוב בת שנתיים), התחלתי אותה לפני חמישה ימים, חמש רכיבות, הולך ממש טוב איתה, היא חכמה ותופסת מהר. היא מאוד ידידותית מה שהופך אותה לאטרקציה בחווה (כיאה לידידותית היא באה קצת לא מנומסת, אבל זה מתאזן לרמה ההגיונית עכשיו) והיא חשובה מאוד ל"יחסי הציבור" שלי עכשיו. כולי תקווה שהכל ילך כשורה ועוד שנתיים היא תהיה איתי בפיצ'וריטי... אבל, צעד צעד.
זהו, בינתיים
אשמח לענות על כל שאלת אימון או אחזקה שיש לכם.
יום מעולה.
תשובות - תתכוננו, הן ארוכות.
Jgut
התחרויות כאן מתחלקות לכמה "התאחדויות" ולכולן יש עונה - חלקן עונה ארוכה/קצרה אבל יש עונה. כשמתחרים לצרכי "ליגה" וניקוד ספציפי - כל אחד עם התחרויות שלו, כמו בישראל, השוני מישראל הוא שלפחות לצרכי אימון רוכב או סוס אפשר למצוא תחרות של מישהו מההתאחדויות במשך כל השנה.
ענייני תרגום - לצורך העניין "התאחדות" או "ארגון" יהיו אותו דבר מבחינתי בטקסט, המילה "Affiliate" מיתרגמת ל"סניף" וזה ממש מוזר לי, אז אני לא אשתמש בה.
1. יש את תחרויות ה4H שזה אירגון שנועד לקדם נוער בכללי ויש לו ארועים מכל הסוגים - גם תחרויות סוסים, אלה תחרויות שאם אני רוצה להיות פוליטיקלי קורקט - מתאימות לכל אחד... גם אם הוא לא רוכב הרבה, או בכלל... העונה שלהם כפי הנראה מתחילה באפריל
אתם יכולים לראות קצת את רוח הדברים כאן - http://www.ca4h.org/Projects/SET/EquineEducation/Horse_Classic/ (כאמור... pattern 8 זה הכי קרוב שיש לריינינג)
2. התאחדות סוסי הקווטר (אני מתייחסת לריינינג ורכיבה מערבית בגדול, כמובן שהרשימה לא נגמרת אם מנסים לכסות את כל סגנונות הרכיבה) - יש להם "ארועים" ותחרויות במשך כל השנה. גם עליהם אני יכולה להגיד שלמעט התחרות הגדולה שלהם world show פעם בשנה... הרוב המוחץ של התחרויות מתאפיין ברוכבים שלא חייבים להיות רוכבים. ובשביל שאף אחד לא יטפס עלי - כמובן שיש יוצאים מהכלל ורוכבים טובים בכל מקום.
3. תחרויות ריינינג אזוריות/מקומיות - כל מדינה מקיימת את התחרויות שלה ומתחרה "בעצמה" אלה בעצם תחרויות הליגה - התחרויות הן תחת התאחדות של האזור (בקליפורניה לדוגמה יש שתיים WCRHA שזה ה"ווסט קואוסט", התחרויות האלה הן מאמצע קליפורניה ומעלה ויש את CRHA שהן מהאמצע ומטה) ישנן שתי סוגי תחרויות - תחרויות Affiliate בהן החברים בשתי ההתחאדויות צוברים ניקוד (עד 15) שיתן להם את הזכות להשתתף בתחרות "הגמר" שבאוקלהומה זה מה שנקרא Affiliate show (ישנה חובה להשתתף בחמש תחרויות מתוך השש) ויש את התחרויות של ההתאחדות שלא משולבות אליהן ניתן לצבור נקודות לAffiliate (עד 10) בכל התחרויות של ההתאחדות. במקביל לניקוד של הNRHA יש כמובן את הניקוד של ההתאחדות עצמה שמוביל למיקום שונה לפעמים בסוף השנה (רוכב יכול להשיג X נקודות שמקובלות בAffiliate וסכום נקודות גבוה הרבה יותר בהתאחדות כי הוא התחרה בהרבה תחרויות "מקומיות")
יש עוד כמה חוקים למי שממש רוצה להכנס לזה - http://www.wcrha.com/?page_id=1379
4. התאחדות הNRHA - ההתאחדות הזו לא מקימה תחרויות אזוריות בעצמה, יש לה כמה ארועים גדולים שהיא מקימה (פיצ'וריטי, דרבי וכדומה) וכל שאר התחרויות הן מה שנקרא תחרויות "מורשות" NRHA מה שאומר שההשתתפות בהם או במקצים שמאושרים לNRHA יזכו את הרוכב והסוס בנקודות והכסף מהזכיות כפי שמקובל לפי ספר החוקים של ההתאחדות. זה כמובן הגוף שמכתיב את הטון לגבי הרמה והשאיפות של התחרויות.
הבאה בתור:
לחיות מ3-4 סוסים באימון - תלוי מה ההגדרה שלך ל"לחיות" זה מצליח לשלם לי שכר דירה, דלק, אוכל ... רוב מותרות הבילויים נאלצות להידחות לזמנים של 5 סוסים ומעלה.
הקליינטים בעולם שלי בגדול מתחלקים ל:
1. נוער = יש את הנוער שלוקח את הרכיבה והתחרויות כמו "חוג" וכיאה לאחד הם באים לשיעור שלהם והולכים הביתה ויש את התחרותיים/המשקיעים שבאים יותר, רוכבים יותר (ובדרך כלל מתקדמים יותר) -לרוב המוחץ יש סוס פרטי שמיועד לתחום מעטים מתחרים עם סוסים של אחרים (כפי שלצערי קורה יותר מדי בישראל)
2. בוגרים = בגדול- אותו סידור - יש כאלה שזה חוג בשבילם וזה לגמרי להובי ויש את מי שתחרותי יותר ולוקח את המקצוע יותר ברצינות. מאחר ומדובר ב"בוגרים" הרי שיש להם עבודה וכמות הפעמים שהם באים לרכב לא בהכרח שמה אותם בקבוצה של החוג או התחרותיים אבל כמובן משפיעה על ההשגים.
אני רק אציין על קצה הלשון שלא כמו בכל ספורט - הטוב לא תמיד זה שמנצח - זה ספורט שמבוסס על שני כישרונות ועל היכולת שלהם יחד - ראיתי מספיק רוכבים אדירים עם סוסים לא מוכשרים מספיק או פחות מוכשרים משאר ה"כיתה" וראיתי סוסים מדהימים שלקחו רוכבים לא מוכשרים לצמרת... כמובן שהכל עד גבול מסויים וכו וכו. הנקודה היא לפחות לגבי הקליינטים שקניית הסוס היקר יותר/זול יותר מגיעה כמובן מהיכולת הפיננסית וגם מהמטרות והיחס שלהם למקצוע.
לגבי העלאת ערך הסוס - זו מטרה שבדרך כלל לא נוגעת לבעלים של הסוס, הם מתחרים לכיף או לנצח - לא בשביל להעלות את הערך. כמובן שניצחונות יעזרו - אבל לנושא הזה בדרך כלל נכנס המאמן - הוא/היא יציגו את הסוס לטובת יחסי ציבור טובים והעלאת או הצדקת התמחור.
מקווה שהדברים ברורים עכשיו
Jgut
התחרויות כאן מתחלקות לכמה "התאחדויות" ולכולן יש עונה - חלקן עונה ארוכה/קצרה אבל יש עונה. כשמתחרים לצרכי "ליגה" וניקוד ספציפי - כל אחד עם התחרויות שלו, כמו בישראל, השוני מישראל הוא שלפחות לצרכי אימון רוכב או סוס אפשר למצוא תחרות של מישהו מההתאחדויות במשך כל השנה.
ענייני תרגום - לצורך העניין "התאחדות" או "ארגון" יהיו אותו דבר מבחינתי בטקסט, המילה "Affiliate" מיתרגמת ל"סניף" וזה ממש מוזר לי, אז אני לא אשתמש בה.
1. יש את תחרויות ה4H שזה אירגון שנועד לקדם נוער בכללי ויש לו ארועים מכל הסוגים - גם תחרויות סוסים, אלה תחרויות שאם אני רוצה להיות פוליטיקלי קורקט - מתאימות לכל אחד... גם אם הוא לא רוכב הרבה, או בכלל... העונה שלהם כפי הנראה מתחילה באפריל
אתם יכולים לראות קצת את רוח הדברים כאן - http://www.ca4h.org/Projects/SET/EquineEducation/Horse_Classic/ (כאמור... pattern 8 זה הכי קרוב שיש לריינינג)
2. התאחדות סוסי הקווטר (אני מתייחסת לריינינג ורכיבה מערבית בגדול, כמובן שהרשימה לא נגמרת אם מנסים לכסות את כל סגנונות הרכיבה) - יש להם "ארועים" ותחרויות במשך כל השנה. גם עליהם אני יכולה להגיד שלמעט התחרות הגדולה שלהם world show פעם בשנה... הרוב המוחץ של התחרויות מתאפיין ברוכבים שלא חייבים להיות רוכבים. ובשביל שאף אחד לא יטפס עלי - כמובן שיש יוצאים מהכלל ורוכבים טובים בכל מקום.
3. תחרויות ריינינג אזוריות/מקומיות - כל מדינה מקיימת את התחרויות שלה ומתחרה "בעצמה" אלה בעצם תחרויות הליגה - התחרויות הן תחת התאחדות של האזור (בקליפורניה לדוגמה יש שתיים WCRHA שזה ה"ווסט קואוסט", התחרויות האלה הן מאמצע קליפורניה ומעלה ויש את CRHA שהן מהאמצע ומטה) ישנן שתי סוגי תחרויות - תחרויות Affiliate בהן החברים בשתי ההתחאדויות צוברים ניקוד (עד 15) שיתן להם את הזכות להשתתף בתחרות "הגמר" שבאוקלהומה זה מה שנקרא Affiliate show (ישנה חובה להשתתף בחמש תחרויות מתוך השש) ויש את התחרויות של ההתאחדות שלא משולבות אליהן ניתן לצבור נקודות לAffiliate (עד 10) בכל התחרויות של ההתאחדות. במקביל לניקוד של הNRHA יש כמובן את הניקוד של ההתאחדות עצמה שמוביל למיקום שונה לפעמים בסוף השנה (רוכב יכול להשיג X נקודות שמקובלות בAffiliate וסכום נקודות גבוה הרבה יותר בהתאחדות כי הוא התחרה בהרבה תחרויות "מקומיות")
יש עוד כמה חוקים למי שממש רוצה להכנס לזה - http://www.wcrha.com/?page_id=1379
4. התאחדות הNRHA - ההתאחדות הזו לא מקימה תחרויות אזוריות בעצמה, יש לה כמה ארועים גדולים שהיא מקימה (פיצ'וריטי, דרבי וכדומה) וכל שאר התחרויות הן מה שנקרא תחרויות "מורשות" NRHA מה שאומר שההשתתפות בהם או במקצים שמאושרים לNRHA יזכו את הרוכב והסוס בנקודות והכסף מהזכיות כפי שמקובל לפי ספר החוקים של ההתאחדות. זה כמובן הגוף שמכתיב את הטון לגבי הרמה והשאיפות של התחרויות.
הבאה בתור:
לחיות מ3-4 סוסים באימון - תלוי מה ההגדרה שלך ל"לחיות" זה מצליח לשלם לי שכר דירה, דלק, אוכל ... רוב מותרות הבילויים נאלצות להידחות לזמנים של 5 סוסים ומעלה.
הקליינטים בעולם שלי בגדול מתחלקים ל:
1. נוער = יש את הנוער שלוקח את הרכיבה והתחרויות כמו "חוג" וכיאה לאחד הם באים לשיעור שלהם והולכים הביתה ויש את התחרותיים/המשקיעים שבאים יותר, רוכבים יותר (ובדרך כלל מתקדמים יותר) -לרוב המוחץ יש סוס פרטי שמיועד לתחום מעטים מתחרים עם סוסים של אחרים (כפי שלצערי קורה יותר מדי בישראל)
2. בוגרים = בגדול- אותו סידור - יש כאלה שזה חוג בשבילם וזה לגמרי להובי ויש את מי שתחרותי יותר ולוקח את המקצוע יותר ברצינות. מאחר ומדובר ב"בוגרים" הרי שיש להם עבודה וכמות הפעמים שהם באים לרכב לא בהכרח שמה אותם בקבוצה של החוג או התחרותיים אבל כמובן משפיעה על ההשגים.
אני רק אציין על קצה הלשון שלא כמו בכל ספורט - הטוב לא תמיד זה שמנצח - זה ספורט שמבוסס על שני כישרונות ועל היכולת שלהם יחד - ראיתי מספיק רוכבים אדירים עם סוסים לא מוכשרים מספיק או פחות מוכשרים משאר ה"כיתה" וראיתי סוסים מדהימים שלקחו רוכבים לא מוכשרים לצמרת... כמובן שהכל עד גבול מסויים וכו וכו. הנקודה היא לפחות לגבי הקליינטים שקניית הסוס היקר יותר/זול יותר מגיעה כמובן מהיכולת הפיננסית וגם מהמטרות והיחס שלהם למקצוע.
לגבי העלאת ערך הסוס - זו מטרה שבדרך כלל לא נוגעת לבעלים של הסוס, הם מתחרים לכיף או לנצח - לא בשביל להעלות את הערך. כמובן שניצחונות יעזרו - אבל לנושא הזה בדרך כלל נכנס המאמן - הוא/היא יציגו את הסוס לטובת יחסי ציבור טובים והעלאת או הצדקת התמחור.
מקווה שהדברים ברורים עכשיו
רמה
תשמחי לשמוע שהרמה זהה (לפחות לדעתי) בנוער - הם קשוחים ויש הרבה רוכבים מעולים. בכיתה של 14-18 צריך בדרך כלל 71-72 בשביל לנצח, בכיתה הל 13 ומתחת צריך 69-70.
הנון פרו... ברמה הבינונית המצב זהה - הרבה רוכבים סבירים, הרבה גרועים (למה לצנזר את עצמי. זה לא אומר שהם לא ילמדו וישתפרו, אבל עכשיו הם גרועים) אבל ברמה הגבוהה יש שוני גדול וזה גם הגיוני (אני אסביר) ברמה הגבוהה יש כאן רוכבי נון פרו מעולים , רוכבים שינצחו את הפתוח בישראל כל יום ורוכבים מדהימים בנון פרו בישראל - אין הרבה, ואני נחמדה.
סיבה - בארצות הברית יש הרבה יותר מקום לתרבות הפנאי, אנשים לוקחים את התחביב שלהם מאוד ברצינות ומוכנים להשקיע בו לא מעט כסף... רוכבי הנון פרו בארצות הברית מחזיקים את תעשיית הריינינג, הם אלה שקונים את הסוסים היקרים והם אלה שממשיכים לשים עוד ועוד כסף על אימון גם שלהם וגם של הסוסים שלהם. (אני אוסיף ואומר - שיש כמות גדולה יחסית, כמובן, של אנשים שהם רוכבים או לא רוכבים שבעניין של הספורט קונים סוסים וסייחים שיהיו באימון ויצליחו בתחרויות... קצת כמו בעלי הסוסים של המרוצים. המניעים משתנים ואלו קליינטים שכולנו מאוד אוהבים.)
לעניינינו - הנון פרו בישראל חי במציאות שונה לחלוטין. לצערי הספורט שלנו לא נכנס חזק בתור תחביב של אנשי מעמד הביניים וכמות הרוכבים בכללי של הנון פרו היא נמוכה. רובם באים מרקע ותפיסה אחרת של תחביבים ולא מוכנים לשלם X על סוס מתחרה. עניין הכסף כמובן קריטי, כי במחירים של ישראל לא יהיו סוסים אדירים. כמובן שיש יוצאים מהכלל. אבל הכלל ברור.
בישראל הנוער תופס את הפיקוד על תחזוקת הענף ומאחר והם "נתלשים" מהספורט בגיל 18 המנטליות בארץ מקשה רכישה של סוסים בכלל וסוסים יקרים בפרט.
תשאלי כמה שבא לך (במיוחד בימים הקרובים... הגרון שלי עושה צרות ואני בבית הרבה).
תשמחי לשמוע שהרמה זהה (לפחות לדעתי) בנוער - הם קשוחים ויש הרבה רוכבים מעולים. בכיתה של 14-18 צריך בדרך כלל 71-72 בשביל לנצח, בכיתה הל 13 ומתחת צריך 69-70.
הנון פרו... ברמה הבינונית המצב זהה - הרבה רוכבים סבירים, הרבה גרועים (למה לצנזר את עצמי. זה לא אומר שהם לא ילמדו וישתפרו, אבל עכשיו הם גרועים) אבל ברמה הגבוהה יש שוני גדול וזה גם הגיוני (אני אסביר) ברמה הגבוהה יש כאן רוכבי נון פרו מעולים , רוכבים שינצחו את הפתוח בישראל כל יום ורוכבים מדהימים בנון פרו בישראל - אין הרבה, ואני נחמדה.
סיבה - בארצות הברית יש הרבה יותר מקום לתרבות הפנאי, אנשים לוקחים את התחביב שלהם מאוד ברצינות ומוכנים להשקיע בו לא מעט כסף... רוכבי הנון פרו בארצות הברית מחזיקים את תעשיית הריינינג, הם אלה שקונים את הסוסים היקרים והם אלה שממשיכים לשים עוד ועוד כסף על אימון גם שלהם וגם של הסוסים שלהם. (אני אוסיף ואומר - שיש כמות גדולה יחסית, כמובן, של אנשים שהם רוכבים או לא רוכבים שבעניין של הספורט קונים סוסים וסייחים שיהיו באימון ויצליחו בתחרויות... קצת כמו בעלי הסוסים של המרוצים. המניעים משתנים ואלו קליינטים שכולנו מאוד אוהבים.)
לעניינינו - הנון פרו בישראל חי במציאות שונה לחלוטין. לצערי הספורט שלנו לא נכנס חזק בתור תחביב של אנשי מעמד הביניים וכמות הרוכבים בכללי של הנון פרו היא נמוכה. רובם באים מרקע ותפיסה אחרת של תחביבים ולא מוכנים לשלם X על סוס מתחרה. עניין הכסף כמובן קריטי, כי במחירים של ישראל לא יהיו סוסים אדירים. כמובן שיש יוצאים מהכלל. אבל הכלל ברור.
בישראל הנוער תופס את הפיקוד על תחזוקת הענף ומאחר והם "נתלשים" מהספורט בגיל 18 המנטליות בארץ מקשה רכישה של סוסים בכלל וסוסים יקרים בפרט.
תשאלי כמה שבא לך (במיוחד בימים הקרובים... הגרון שלי עושה צרות ואני בבית הרבה).
כן ולא... כיאה לישראל
כן, אני חושבת שזה יכול להשתנות, שעם מיתוג נכון בתוך התחלה ועם הנחייה נכונה של המאמנים לכשיגיעו אנשים חדשים לתחום אפשר לגרום למצב להשתנות.
אבל...
אני קודם כל בספק מאוד גדול שמישהו ישקיע במיתוג של הספורט ליצירת התעניינות יותר רחבה בקרב הבוגרים.
והשלב השני בכלללל לא נראה לי שיוכל להשתנות - אני מכירה, כמו כולכם, את הנפשות הפועלות. ולצערי, כמות האנשים שיש להם מספיק אינטילגנציה רגשית ועסקית שואפת לאפס לפעמים יש להם אחד אבל בלי השני... מה שאומר שהסנריו (נגיד שקרה נס ומתחילים לזרום שיעורי בוגרים לכולם) יחזור על עצמו כמו בתחילת ה90, תהיה אינפלציה, יכנסו אנשים שמוכנים לשים כסף בסוסים, מאמנים יצליחו להלהיב את הקליינטים ולקנות סוסים יקרים על הפעם הראשונה שהם קונים סוס, יהיו אולי שתי עונות מגניבות כי מייבאים סוסים טובים שוב, ו"בעלי ההון" ישתעממו ויצאו מהסיפור - כי זה הטופ לא? ... קנינו את הסוס הכי טוב, היינו בתחרויות... נג-מר.
יש עוד כל מיני סנריוס אפשריים שרובם מסתכמים בהובלה שגויה (כמובן לעניות דעתי) של המאמנים את הקליינטים. אחת הטעויות הכי גדולות, לפחות לארץ - זה להוציא את הקליינט מהתמונה, לקנות "לו" סוס מדהים שהוא (לצורך העניין הקליינט שנכנס לעניין לפני חצי שנה... ככה שבמקרה הטוב יש לו 30 רכיבות) לא יכול בכלל להתמודד וגם לא להעריך ומעל זה -לא לתת לו לרכב עליו, כי.. כמובן הוא עוד לא ברמה של הסוס...
גם כאן קליינטים קונים למאמנים סוסים , אבל זה תרחיש שיכול לקרות לדעתי אך ורק אחרי שיש בסיס חזק של אנשים שנמצאים בספורט להנאתם האישית... לפני שהם מתחילים להשקיע במישהו אחר.
יש בי, כמו שאתם רואים, קצת כעס עצור על העניין. היחסים שלי עם ישראל תמיד היו על שרטון, והמנטליות תמיד עמדה גבוהה ברשימה.
ולעניין של התנאים מאפשרים או לא... התכוונת פייזיים? חוות? כי פיזית - יש הכל בשביל להצליח, יש חוות טובות (כמובן שיש מקום לשיפור אבל זה אפשר להגיד תמיד) יש מאמנים טובים, יש סוסים טובים. התנאים שמכשילים הם המנטליות הישראלית שגם מונעת ממי שמנסה לשבור את המעגל מלטפס למעלה ולהוביל לשינוי.
וואו, כמה שאני פסימית... סורי, להיות כאן ולראות את התיפקוד (שכמובן שלא מושלם, תמיד יש איפה לשפר ובעיות וכו, אבל יש בסיס להתפתחות) גורם לי להבין עוד יותר כמה זה עניין אישי בישראל.
מה אתם חושבים?
כן, אני חושבת שזה יכול להשתנות, שעם מיתוג נכון בתוך התחלה ועם הנחייה נכונה של המאמנים לכשיגיעו אנשים חדשים לתחום אפשר לגרום למצב להשתנות.
אבל...
אני קודם כל בספק מאוד גדול שמישהו ישקיע במיתוג של הספורט ליצירת התעניינות יותר רחבה בקרב הבוגרים.
והשלב השני בכלללל לא נראה לי שיוכל להשתנות - אני מכירה, כמו כולכם, את הנפשות הפועלות. ולצערי, כמות האנשים שיש להם מספיק אינטילגנציה רגשית ועסקית שואפת לאפס לפעמים יש להם אחד אבל בלי השני... מה שאומר שהסנריו (נגיד שקרה נס ומתחילים לזרום שיעורי בוגרים לכולם) יחזור על עצמו כמו בתחילת ה90, תהיה אינפלציה, יכנסו אנשים שמוכנים לשים כסף בסוסים, מאמנים יצליחו להלהיב את הקליינטים ולקנות סוסים יקרים על הפעם הראשונה שהם קונים סוס, יהיו אולי שתי עונות מגניבות כי מייבאים סוסים טובים שוב, ו"בעלי ההון" ישתעממו ויצאו מהסיפור - כי זה הטופ לא? ... קנינו את הסוס הכי טוב, היינו בתחרויות... נג-מר.
יש עוד כל מיני סנריוס אפשריים שרובם מסתכמים בהובלה שגויה (כמובן לעניות דעתי) של המאמנים את הקליינטים. אחת הטעויות הכי גדולות, לפחות לארץ - זה להוציא את הקליינט מהתמונה, לקנות "לו" סוס מדהים שהוא (לצורך העניין הקליינט שנכנס לעניין לפני חצי שנה... ככה שבמקרה הטוב יש לו 30 רכיבות) לא יכול בכלל להתמודד וגם לא להעריך ומעל זה -לא לתת לו לרכב עליו, כי.. כמובן הוא עוד לא ברמה של הסוס...
גם כאן קליינטים קונים למאמנים סוסים , אבל זה תרחיש שיכול לקרות לדעתי אך ורק אחרי שיש בסיס חזק של אנשים שנמצאים בספורט להנאתם האישית... לפני שהם מתחילים להשקיע במישהו אחר.
יש בי, כמו שאתם רואים, קצת כעס עצור על העניין. היחסים שלי עם ישראל תמיד היו על שרטון, והמנטליות תמיד עמדה גבוהה ברשימה.
ולעניין של התנאים מאפשרים או לא... התכוונת פייזיים? חוות? כי פיזית - יש הכל בשביל להצליח, יש חוות טובות (כמובן שיש מקום לשיפור אבל זה אפשר להגיד תמיד) יש מאמנים טובים, יש סוסים טובים. התנאים שמכשילים הם המנטליות הישראלית שגם מונעת ממי שמנסה לשבור את המעגל מלטפס למעלה ולהוביל לשינוי.
וואו, כמה שאני פסימית... סורי, להיות כאן ולראות את התיפקוד (שכמובן שלא מושלם, תמיד יש איפה לשפר ובעיות וכו, אבל יש בסיס להתפתחות) גורם לי להבין עוד יותר כמה זה עניין אישי בישראל.
מה אתם חושבים?
מאוד מסכימה לגביי המנטליות...
אני יקית מושלמת
וממש קשה לי המנטליות הישראלית בכלל ובענף הסוסים בכלל.
הנפשות הפועלות בענף לא ממש פועלות בכיוונים שנראים לי נכונים, וכבר התייאשתי מהמחשבה שיכול להיות שינוי ומהניסיונות להביא אותו.
אני לא רואה את עצמי מאמנת סוסים/נוער לריינינג, במקסימום אני אהיה נונפרואית ואתחרה בשביל הכיף... כרגע הענף ממש לא מושך אותי...
אני יקית מושלמת
הנפשות הפועלות בענף לא ממש פועלות בכיוונים שנראים לי נכונים, וכבר התייאשתי מהמחשבה שיכול להיות שינוי ומהניסיונות להביא אותו.
אני לא רואה את עצמי מאמנת סוסים/נוער לריינינג, במקסימום אני אהיה נונפרואית ואתחרה בשביל הכיף... כרגע הענף ממש לא מושך אותי...
שיעור מעניין היה השבוע -
עם הגשם וקור, לא ויתרתי על שיעור אחד בשבוע -
עבדנו על איסוף הסוס בטרוט (הלך הרבה יותר טוב מפעמים קודמות!), ותוך כדי שהסוס "אסוף" - פניות ימינה ושמאלה בין כמה קונוסים שהונחו לאורך המגרש.
דבר נוסף שניסינו - להוביל את הסוס בקו ישר, תוך כדי שהראש שלו מופנה לאחד הצדדים - אבל שהוא ימשיך ללכת בקו ישר. בשביל רובכם זה בטח תרגיל די סטנדרטי.
בחלק מהפעמים זה הצליח, ובחלק קצת פחות. המפתח לביצוע מוצלח, היה במידת המתח שכל אחת מהידיים מפעילה על המושכות. לא כל כך ברור לי מה עושים עם התרגיל הזה, או מה התועלת שלו, אבל בתור התנסות ראשונה זה היה מעניין.
התובנה החשובה שלי מהשיעור הזה, היה שתי תזכורות שהסוס החליט לתת לי לגבי מידת החוזק והכוח שלו (ויש שיאמרו - מי כאן באמת שולט....)-
פעמיים במהלך השיעור הוא החליט שהוא רוצה לנוח (או סתם ללחך קצת עשב), עבר להליכה בלי קשר לתרגיל שהיינו באמצע לעשות, ופשוט הלך לו לאיטו לכיוון הגדר של המגרש לחטוף כמה ביסים של עשב טרי וירוק.
לא עזרו הניסיונות שלי לגרום לו לחזור למסלול, לא עזרו המשיכות שלי את המושכות לצדדים, וגם לא הדירבונים או הקליקים. הוא פשוט הלך לו בנחת ולקח כמה ביסים ירוקים וטעימים ליד הגדר של המגרש. אחרי כמה ביסים, הוא חזר לעצמו, פנה חזרה למסלול והמשיך את התרגילים בהליכה או בטרוט - לפי מה שעשינו באותו זמן.
היה איזה רגע שם, כשניסיתי למשוך והבנתי שהוא פשוט עושה מה שהוא רוצה, שנפל לי פתאום האסימון איזו חיה גדולה וחזקה זו. כאילו שהוא אומר לי "תמשוך, חביבי, תמשוך, ואתה יכול גם לדרבן כמה שבא לך - אני הולך לאכול.....".
זה היה רגע של תובנה מדהימה.
עם הגשם וקור, לא ויתרתי על שיעור אחד בשבוע -
עבדנו על איסוף הסוס בטרוט (הלך הרבה יותר טוב מפעמים קודמות!), ותוך כדי שהסוס "אסוף" - פניות ימינה ושמאלה בין כמה קונוסים שהונחו לאורך המגרש.
דבר נוסף שניסינו - להוביל את הסוס בקו ישר, תוך כדי שהראש שלו מופנה לאחד הצדדים - אבל שהוא ימשיך ללכת בקו ישר. בשביל רובכם זה בטח תרגיל די סטנדרטי.
בחלק מהפעמים זה הצליח, ובחלק קצת פחות. המפתח לביצוע מוצלח, היה במידת המתח שכל אחת מהידיים מפעילה על המושכות. לא כל כך ברור לי מה עושים עם התרגיל הזה, או מה התועלת שלו, אבל בתור התנסות ראשונה זה היה מעניין.
התובנה החשובה שלי מהשיעור הזה, היה שתי תזכורות שהסוס החליט לתת לי לגבי מידת החוזק והכוח שלו (ויש שיאמרו - מי כאן באמת שולט....)-
פעמיים במהלך השיעור הוא החליט שהוא רוצה לנוח (או סתם ללחך קצת עשב), עבר להליכה בלי קשר לתרגיל שהיינו באמצע לעשות, ופשוט הלך לו לאיטו לכיוון הגדר של המגרש לחטוף כמה ביסים של עשב טרי וירוק.
לא עזרו הניסיונות שלי לגרום לו לחזור למסלול, לא עזרו המשיכות שלי את המושכות לצדדים, וגם לא הדירבונים או הקליקים. הוא פשוט הלך לו בנחת ולקח כמה ביסים ירוקים וטעימים ליד הגדר של המגרש. אחרי כמה ביסים, הוא חזר לעצמו, פנה חזרה למסלול והמשיך את התרגילים בהליכה או בטרוט - לפי מה שעשינו באותו זמן.
היה איזה רגע שם, כשניסיתי למשוך והבנתי שהוא פשוט עושה מה שהוא רוצה, שנפל לי פתאום האסימון איזו חיה גדולה וחזקה זו. כאילו שהוא אומר לי "תמשוך, חביבי, תמשוך, ואתה יכול גם לדרבן כמה שבא לך - אני הולך לאכול.....".
זה היה רגע של תובנה מדהימה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.