אנשים עושים כל כך הרבה דברים רעים
שלא צריך להתקיף אותם דווקא כשהם לא מנסים. כמה סיבות טובות (רשימה לא מלאה) לאנשים למלא עגלה בדברים משמינים ואז להגיד שהם בדיאטה כשמציעים להם לטעום גלידה: 1. נימוס בסיסי. אני איש די ברברי, אז או שאני אגיד "לא" בלי להתיחס, או שאני אתעלם, או שאני אגיד את האמת "לאור העובדה שזו גלידה מסחרית שאתם מוכרים בסופר אני מניח שהיא די גרועה ולא מתקרבת אפילו לרמה של גלידריה בינונית, כך שבאמת אין לי חשק לטעום את התוצר העלוב שלכם". אבל זה כי אני איש ברברי. יש אנשים שחינכו אותם שאם הסיבה האמיתית היא לא מנומסת אז אפשר להמציא תרוץ שנשמע יותר טוב כדי לצאת מזה. זה אותה סיבה בגללה יוצאים משפטים כמו "כן, דודה, העוגה שלך הייתה מצויינת", או כמו "אני נורא מצטערת, אבל יש לי חבר, אז אני לא יכולה לתת לך את הטלפון שלי"...
2. את הטעימה הם צריכים לעשות, את אכילת כל מה שיש בעגלה אולי לא. יש משפחות. יש אורחים. אחוז גדול מהאנשים יוצאים עם הרבה פריטים בעגלה שהם לא בשבילם. יכול להיות שהם באמת בדיאטה. 3. הרבה מהפריטים המשמינים האלו שאת רואה להם בעגלות לא הולכים להתקלקל באותו היום. אולי הם קונים לאחרי שהם יפסיקו את הדיאטה. אולי יש להם דיאטה שמכירה בזה שצריך לחטוא מפעם לפעם אבל מנסה לשלוט בזה ואת הדברים המשמינים הם רק אוכלים בערב, או בסופ"ש, או פעמיים בשבוע, ועכשיו באמצע הקניה לא מתאים להם. 4. הם גם עברו ליד הדוכן שמנסה לדחוף להם גבינות לטעימה, והדוכן של נקניקיות לטעימה, וכו'. יש הבדל בין לסטות קצת מהדיאטה, ובין להתפרע בפרעות. 5. אולי הם לא משקרים רק לך, אלא גם לעצמם. הם כל הזמן שוברים את הדיאטה, כשהם אומרים לעצמם תרוצים מסוג "טוב, אבל רק עוד עוגיה אחת", ו "רק את זה, וזהו, אני עכשיו באמת אתחיל לשמור", שוב ושוב ושוב. להוכיח לעצמם כל הזמן שהם משקרים זה חצי בסדר, כי אף אחד לא שם לב. קל לאנשים לשקר לעצמם שזו הפעם באמת באמת החריגה האחרונה. אבל כשמישהי אחרת מציעה להם אוכל, זו כבר חריגה בנוכחות עדים, אי אפשר להדחיק ולהתעלם. אז סוף סוף יש תרוץ לפעול כמו שצריך, להגיד "לא, אני בדיאטה!" ולהרגיש טוב שבאמת שומרים על הדיאטה. ואז כפיצוי בבית לקחת עוגיה, כי בכל זאת היו גיבורים וחסכו את הגלידה.
למי שבא לכם- סופ"ש מקסים ומהנה
