סכמ"שיים
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
שבועיים שונים
בגלל החגים והחופשות וימי הזכרון, התקופה הזו היתה קצת מוזרה\עצובה עבורי.
הימים האלה מאופיינים בשינויים בשגרה.
בגלל שהיתה תחרות נוער ושני הסוסים שלי השתתפו, אז רכבתי בעיקר על הסייחה באותם ימים.
כמה ימים אחרי התחרות נוער, רכבתי על הסוסים, אבל בגלל אילוצי זמן, פרסות ארוכות ועוד דברים, אלה היו רכיבות מעטות וקצרות.
 
בתחרות נוער דו היתה די סבירה. היא יכולה להיות יותר טובה, אבל בהתחשב בזה שפתאום ירדו מספר הכניסות עליה ולכן היא לא עבדה כמעט בתחרות עצמה, היא היתה בסדר.
לדאנס לעומתה היו יותר כניסות. זו הפעם הראשונה שהוא באמת נכנס למקצי אולאראונד. היתה פעם אחת, לפני חמש שנים שנכנסנו למקצה. באותה פעם הוא חשב שהוא בחלוקת פרסים מוזרה ואי אפשר להחשיב את זה כמקצה.
לילדים היו ציפיות מאוד גבוהות ממנו. ניסיתי מראש להגיד להם שזה לא בהכרח יעבור חלק. מצד שני, לא רציתי לצור אצלהם מחשבות שליליות.
אז אכן זה לא עבר חלק בכלל. קודם כל הוא סוס שמאוד נלחץ מנוכחות של עוד סוסים סביבו. אני תמיד חוויתי את זה בטקסים של סיום העונה. הוא היה בונה לחץ ותמיד נאלצתי להוציא אותו לפני סיום הטקס, כי הוא היה קופץ וזה לא היה מתאים להתחיל להזיז אותו שירגע. אז גם הפעם הוא בנה לחץ.
דבר שני שיש לו בעיה איתו, זה הרמקולים של הבס. הוא תמיד נבהל מהם. הנקודה שברייניג הייתי יודעת בדיוק איפה תהיה הבעיה ויכולתי לתכנן את המסלול כך שלא נהיה ממש צמודים לרמקול (או לחלופין להחזיק אותו באותה נקודה). במקצי האולאראונד המסלול צריך להיות מדוייק והרמקול עמד הפעם במקום שהוא היה חייב לעבור בו.
בקיצור הסוס היה לחוץ, הילדים נלחצו ממנו וזה היה ניראה כמו המקצה ריינינג הראשון שלי איתו.
הדבר הטוב, זה שביום השני הוא כבר נירגע קצת. זה אומר שיש על מה לעבוד והוא יוכל להשתפר מתחרות לתחרות.
בגלל החגים והחופשות וימי הזכרון, התקופה הזו היתה קצת מוזרה\עצובה עבורי.
הימים האלה מאופיינים בשינויים בשגרה.
בגלל שהיתה תחרות נוער ושני הסוסים שלי השתתפו, אז רכבתי בעיקר על הסייחה באותם ימים.
כמה ימים אחרי התחרות נוער, רכבתי על הסוסים, אבל בגלל אילוצי זמן, פרסות ארוכות ועוד דברים, אלה היו רכיבות מעטות וקצרות.
 
בתחרות נוער דו היתה די סבירה. היא יכולה להיות יותר טובה, אבל בהתחשב בזה שפתאום ירדו מספר הכניסות עליה ולכן היא לא עבדה כמעט בתחרות עצמה, היא היתה בסדר.
לדאנס לעומתה היו יותר כניסות. זו הפעם הראשונה שהוא באמת נכנס למקצי אולאראונד. היתה פעם אחת, לפני חמש שנים שנכנסנו למקצה. באותה פעם הוא חשב שהוא בחלוקת פרסים מוזרה ואי אפשר להחשיב את זה כמקצה.
לילדים היו ציפיות מאוד גבוהות ממנו. ניסיתי מראש להגיד להם שזה לא בהכרח יעבור חלק. מצד שני, לא רציתי לצור אצלהם מחשבות שליליות.
אז אכן זה לא עבר חלק בכלל. קודם כל הוא סוס שמאוד נלחץ מנוכחות של עוד סוסים סביבו. אני תמיד חוויתי את זה בטקסים של סיום העונה. הוא היה בונה לחץ ותמיד נאלצתי להוציא אותו לפני סיום הטקס, כי הוא היה קופץ וזה לא היה מתאים להתחיל להזיז אותו שירגע. אז גם הפעם הוא בנה לחץ.
דבר שני שיש לו בעיה איתו, זה הרמקולים של הבס. הוא תמיד נבהל מהם. הנקודה שברייניג הייתי יודעת בדיוק איפה תהיה הבעיה ויכולתי לתכנן את המסלול כך שלא נהיה ממש צמודים לרמקול (או לחלופין להחזיק אותו באותה נקודה). במקצי האולאראונד המסלול צריך להיות מדוייק והרמקול עמד הפעם במקום שהוא היה חייב לעבור בו.
בקיצור הסוס היה לחוץ, הילדים נלחצו ממנו וזה היה ניראה כמו המקצה ריינינג הראשון שלי איתו.
הדבר הטוב, זה שביום השני הוא כבר נירגע קצת. זה אומר שיש על מה לעבוד והוא יוכל להשתפר מתחרות לתחרות.
דורכת במקום, על סף הנסיגה אחורה
כל התקופה האחרונה בחיים שלי בסימן עצירה חזקה וככה גם עם הסוסים. גיליתי שמספטמבר יש לי משהו כמו 20 שיעורים שהתבטלו (אולי אחד מהם בגללי, כל השאר בגלל תנאי מז"א או ביטולים של המאמנת). החווה כרגע לא מוכנה להחזיר לי את הכסף או להתקזז איתי על החודשים הבאים - זה הגיע למצב שהתקשרה אלי המזכירה של המנהל עצמו ואמרה לי שההוראה שלו זה לא להעלות אותי על סוס אם אני לא אשלם את החודש הקרוב. אני מרגישה כל כך מושפלת ומועלבת - מעולם לא איחרתי בתשלום, תמיד אמרתי רק דברים טובים על החווה בהקשר לתשלום ואף פעם לא עשיתי בעיות. אני לא מבינה איך זה שהגענו למצב הזה שהם חייבים לי שיעורים=כסף והם דורשים ממני שאשלם. הם טוענים שאת השיעורים אני צריכה להשלים ולבוא בזמן אחר לעשות את זה אבל הם לא מבינים שאני גם עובדת ואין לי זמן לזה.
המאמנת שלי בהריון ועתידה ללדת בקרוב, אני חושבת לבקש שכל השיעורים שיהיו כשתהיה בחופשת לידה ייחשבו לי כהשלמות (זה בערך אמור לכסות את הכמות), ואחרי זה להפסיק לרכוב שם. אין שם כמעט סוס אחד שלא צולע וחוץ מתחושת הנבגדות והיריקה בפרצוף אני מרגישה שאני כבר ממש לא מצליחה להתקדם.
אני חושבת על להתחיל לחפש חווה אחרת, אבל אם הם לא יסכימו להתקזז איתי אני עדיין תקועה שם עוד ארבעה חודשים לפחות או שאחליט לוותר על כבודי ועל כ-2000 ש"ח ופשוט לעזוב.
אני ממש אובדת עצות בנוגע לזה. כמו שאתם רואים גם מזמן לא כתבתי פה, אין לי זמן בחיים לכלום - העבודה והלימודים תופסים מרבית מחיי. בקרוב אשיג אוטו וזה ייקל עלי את ההתנהלות אבל כרגע החיים לא מאירים פנים במיוחד בכל מה שקשור לפנאי ולפעילות המועדפת עלי בפנאי שלי...
מקווה שבקרוב יהיה יותר טוב...
כל התקופה האחרונה בחיים שלי בסימן עצירה חזקה וככה גם עם הסוסים. גיליתי שמספטמבר יש לי משהו כמו 20 שיעורים שהתבטלו (אולי אחד מהם בגללי, כל השאר בגלל תנאי מז"א או ביטולים של המאמנת). החווה כרגע לא מוכנה להחזיר לי את הכסף או להתקזז איתי על החודשים הבאים - זה הגיע למצב שהתקשרה אלי המזכירה של המנהל עצמו ואמרה לי שההוראה שלו זה לא להעלות אותי על סוס אם אני לא אשלם את החודש הקרוב. אני מרגישה כל כך מושפלת ומועלבת - מעולם לא איחרתי בתשלום, תמיד אמרתי רק דברים טובים על החווה בהקשר לתשלום ואף פעם לא עשיתי בעיות. אני לא מבינה איך זה שהגענו למצב הזה שהם חייבים לי שיעורים=כסף והם דורשים ממני שאשלם. הם טוענים שאת השיעורים אני צריכה להשלים ולבוא בזמן אחר לעשות את זה אבל הם לא מבינים שאני גם עובדת ואין לי זמן לזה.
המאמנת שלי בהריון ועתידה ללדת בקרוב, אני חושבת לבקש שכל השיעורים שיהיו כשתהיה בחופשת לידה ייחשבו לי כהשלמות (זה בערך אמור לכסות את הכמות), ואחרי זה להפסיק לרכוב שם. אין שם כמעט סוס אחד שלא צולע וחוץ מתחושת הנבגדות והיריקה בפרצוף אני מרגישה שאני כבר ממש לא מצליחה להתקדם.
אני חושבת על להתחיל לחפש חווה אחרת, אבל אם הם לא יסכימו להתקזז איתי אני עדיין תקועה שם עוד ארבעה חודשים לפחות או שאחליט לוותר על כבודי ועל כ-2000 ש"ח ופשוט לעזוב.
אני ממש אובדת עצות בנוגע לזה. כמו שאתם רואים גם מזמן לא כתבתי פה, אין לי זמן בחיים לכלום - העבודה והלימודים תופסים מרבית מחיי. בקרוב אשיג אוטו וזה ייקל עלי את ההתנהלות אבל כרגע החיים לא מאירים פנים במיוחד בכל מה שקשור לפנאי ולפעילות המועדפת עלי בפנאי שלי...
מקווה שבקרוב יהיה יותר טוב...
שבועיים די טובים
היו לי כמה רכיבות, בסה"כ די טובות.
בתחילת השבוע ליסה הודיעה לי שצ'ואי לא יכול יותר לעבוד עם האוכף הקיים והוא תפוס ועקום וכו', ובקיצור השיעור שלי בוטל ובסוף רכבתי בלי אוכף. גם ביום חמישי רכבתי בלי אוכף - זה קצת מעצבן שלמרות שיש לי עבודה במשרה מלאה פלוס זה ברור שאני היחידה מבין שלושתנו שתיסחב לחנות הציוד להביא אוכפים למדוד.
אתמול אספתי אוכף נוסף לנסיון, ורכבנו איתו אתמול והיום, ועושה רושם שהוא לא רע גם אם לא מושלם.
קצת נמאס לי מכל הסיפור הזה (בעיקר מהתחושה שכל הלחץ עלי, ודווקא עלי שנמצאת שלושה ימים בשבוע מחוץ לעיר).
 
חוץ מזה, מאי מתחיל להסתמן כחודש זוועה. יש לי יותר נסיעות עבודה מכל חודש שהוא קודם, וכמה תוכניות אישיות, ועכשיו קת'רין החליטה שהיא רוצה לצאת לתחרות בספרוס על אחד משני הסופ"שים היחידים שאני בעיר, אז זה מצמצם את כמות הרכיבות שלי (וברור שאני אפרגן לה את התחרות הזו). מאד מתסכל, ועוד יותר מסתכל שליסה נתנה לי איזו הערת אגב על זה שיש לי שיעורי השלמה, שהיא רוצה שנשלים אותם ונחזור לתוכנית חודשית מסודרת, כי "שיעורים לא צריכים להצטבר לחודשים הבאים". ממש לא ברור לי מאיפה זה בא, היא עד עכשיו היתה לגמרי סבבה עם זה שאם אנחנו מפספסות שיעורים אז נשלים בהמשך, והיא יודעת שאני עושה שמיניות באוויר בשביל להגיע לשיעורים גם כשהיא מנחיתה עלי שעות מוזרות מהיום למחר (למשל היום תיכננתי לרכב בערב, היא סימסה לי בבוקר שהיא יכולה לעשות לי שיעור השלמה בשתיים עשרה בצהריים, זה היה תקוע לי כמו עצם בגרון אבל התייצבתי בלי לצייץ ואמרתי תודה רבה). בקיצור קצת מעצבן - החיים שלי בסטרס נוראי עכשיו בגלל העבודה, ואני עדיין מתאמצת לעשות מעל ומעבר בחווה, ומרגישה שלא ממש מעריכים את זה (ואפילו להיפך).
היו לי כמה רכיבות, בסה"כ די טובות.
בתחילת השבוע ליסה הודיעה לי שצ'ואי לא יכול יותר לעבוד עם האוכף הקיים והוא תפוס ועקום וכו', ובקיצור השיעור שלי בוטל ובסוף רכבתי בלי אוכף. גם ביום חמישי רכבתי בלי אוכף - זה קצת מעצבן שלמרות שיש לי עבודה במשרה מלאה פלוס זה ברור שאני היחידה מבין שלושתנו שתיסחב לחנות הציוד להביא אוכפים למדוד.
אתמול אספתי אוכף נוסף לנסיון, ורכבנו איתו אתמול והיום, ועושה רושם שהוא לא רע גם אם לא מושלם.
קצת נמאס לי מכל הסיפור הזה (בעיקר מהתחושה שכל הלחץ עלי, ודווקא עלי שנמצאת שלושה ימים בשבוע מחוץ לעיר).
 
חוץ מזה, מאי מתחיל להסתמן כחודש זוועה. יש לי יותר נסיעות עבודה מכל חודש שהוא קודם, וכמה תוכניות אישיות, ועכשיו קת'רין החליטה שהיא רוצה לצאת לתחרות בספרוס על אחד משני הסופ"שים היחידים שאני בעיר, אז זה מצמצם את כמות הרכיבות שלי (וברור שאני אפרגן לה את התחרות הזו). מאד מתסכל, ועוד יותר מסתכל שליסה נתנה לי איזו הערת אגב על זה שיש לי שיעורי השלמה, שהיא רוצה שנשלים אותם ונחזור לתוכנית חודשית מסודרת, כי "שיעורים לא צריכים להצטבר לחודשים הבאים". ממש לא ברור לי מאיפה זה בא, היא עד עכשיו היתה לגמרי סבבה עם זה שאם אנחנו מפספסות שיעורים אז נשלים בהמשך, והיא יודעת שאני עושה שמיניות באוויר בשביל להגיע לשיעורים גם כשהיא מנחיתה עלי שעות מוזרות מהיום למחר (למשל היום תיכננתי לרכב בערב, היא סימסה לי בבוקר שהיא יכולה לעשות לי שיעור השלמה בשתיים עשרה בצהריים, זה היה תקוע לי כמו עצם בגרון אבל התייצבתי בלי לצייץ ואמרתי תודה רבה). בקיצור קצת מעצבן - החיים שלי בסטרס נוראי עכשיו בגלל העבודה, ואני עדיין מתאמצת לעשות מעל ומעבר בחווה, ומרגישה שלא ממש מעריכים את זה (ואפילו להיפך).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.