על לחימת סכין ולחימה משפטית
לחימת סכין, סובבת קונפליקטים אלימים, כבר משחר האנושות... מה נשתנה? הפלדה נותרה חותכת בשר... מה שהשתנה הוא גודלן של הסכינים בהן אנו עשויים להיתקל: לתוקף הפוטנציאלי - כמו גם לאלו הנושאים סכין להגנה עצמית, יש אפשרות להצפין בכילהם, בעיקר, רק סכין קטנה ומתקפלת (אולר אם תרצו) שאינה בולטת לעין ואינה כיבדת משקל... אין ביננו: אנישי הסכין אף לא אחד שלא היה רוצה לשאת חרב על גבו או לכל הפחות איזו סכין "בואיי" מהירה עם להב של 30 סמ'... אמה-מה? חוק - אתם יודעים... והחוק? מנדטורי, אפור ולא ברור: "סכין" תיחשב כזו שהלהב בה נינעל ועולה על 10 סנטימטר... על סוגי סכינים, מקצועות המחייבים את נשיאתם וכיוצא באלו, החוק אינו מדבר - אבל הוא כן מסבך אותנו במקרה של שימוש ואפילו מוצדק (כזה בו הצלנו את חיינו נוכח התקפה ואפילו בנסיבות הסבירות ביותר)... אם נבודד לרגע מיקרי פח"ע בהם ניטרלנו מחבל, אזי כל עימות פלילי יראה רע בעיני החוק, מבחינת כל המעורבים בקרב סכינים. נכון שעדיף להגיע לבית המשפט ואף אל בית הכלא מאשר אל בית הקברות, אבל רצוי מאוד שאנו כלוחמים נדע להתאים את הלחימה שלנו אל המציאות שלנו והמציאות המשפטית היא אחת כזו. החוק (למעט תקדימים חריגים) אינו מתיר נשיאת סכין ככלי להגנה עצמית אבל אינו מתייחס לשניאתה ככלי עבודה: פתיחת מכתבים וחבילות, קילוף תפוחים בהפסקת האוכל - תהיה הסיבה - באשר היא... סכין אותה אנו רוצים לשאת ביומיום, צריכה לעמוד במידות שציינתי קודם לכן ורצוי מאוד לדעת "לחימת סכין הגנתית": הן בפני התוקף והן בפני החוק, כי קיים הבדל גדול בטיעון להגנה של מי ששפך מעיים או ביתר גרון - לזה שחתך יד או רגל רק כדי התוקף לא יוכל להזיק לו...
