סכיזופרניה

maya hiba

New member
סכיזופרניה

שלום לכולם! יש לי אח בן 27 שחולה במחלה האיומה כבר 4 שנים. הטיפול התרופתי ( זיפרקסה ) ממש לא עוזר, להיפך , התופעות לוואי שלו איומות ,הוא טוען שהרגש שלו נפגם וכן שיש לו תחושת "זומבי". אני מסיימת השנה תואר בפסיכולוגיה וכן קראתי הרבה על המחלה- הממצאים מאוד עצובים, למחלה הזו אין טיפול הולם, ובמקרה של אחי שיש לו יותר תסמינים שליליים ( נסיגה לעולם פנימי והסתגרות) מאשר שליליים ( דלוזיות והלוצינציות )במיוחד. מצבו בימים אלו מאוד עגום הוא אינו מתפקד כלל, הוא יושב ובוהה,לא אוכל, שותה ודואג להגיינה בסיסית. השבוע הוא התאשפז בגהה בפעם השלישית השנה, וכל פעם לאחר התקף היכולות שלו יורדות עוד, ויש יותר החמרה. הרופאים ממשיכים לתת לו את הזיפרקסה (כי אין תרופה יותר "טובה" ממנה) ומשפחתי אובדת עיצות, כיוון שאף אחד מלבדי יכול להתמודד ולהכיר בכך. אני כותבת את המכתב הזה כי אני עדיין לא התייאשתי ואני מאמינה שאם אחי יהיה במקום שיהיו לו פעילויות הוא ישרוד את המחלה, שמתי לב שבגירוי לפעילויות כאלו הוא ממש פורח , רק שאין מישהו כזה שיכול להפעיל אותו כל הזמן. האם יש לו איזשהו סיכוי להכנס להוסטל שיקומי? לפי כל מיני שמועות ומפגשים עם חולים אחרים היכן שאחי מאושפז , שמחכים למעלה משנה לאישור.אני מבינה שזה מאוד קשה להכנס למקום כזה בשל עלויות מימון גבוהות. ( שזה לא בא בחשבון מקצבת נכות של 2000 ש" בחודש). מה אמורים לעשות על מנת לקבל מימון של המדינה? אני חושבת שזה המפלט האחרון, אנחנו פשוט משפחה אובדת עצות . ולבדנו ,אין לנו יכולת למצוא פתרון כיצד להעלות לו את איכות החיים. אני אשמח אם מישהו יוכל לנדב לי מעט מידע בנושא , כי אני די לבד במערכה . תודה לכולם,תהיו חזקים גם.
 

סמסרה1

New member
למאייה היקרה

היי אני לא יודעת לענות על שאלותייך. הבן שלי גם אובחן כחולה סכיזופרנייה. הוא מקבל זריקות ריספרידל אחת לשבועיים וזה עוזר. יש לי שאלה אלייך, האם אני כהורה יכול לבצע את הפעולות בביטוח לאומי עבור הבן שלי? כדי לקבל הקיצבה. כי הוא לא ילך לשם.
 

קטיפ

New member
היי סמסרה

לגביי שאלתך האם את כהורה יכולה לבצע את הפעולות בביטוח לאומי, אז מנסיוני הצלחתח כן לבצע. פשוט גשי לביטוח הלאומי ומלאי פרטים בהצלחה
 
מאיה היקרה

מקריאת חומר תיאורטי בנושא הבנתי כי ישנן תרופות, כגון לפונקס (קלוזפין), להן השפעה רבה יותר על התסמינים השליליים, אבל כמובן שהפסיכיאטרים שמטפלים באחיך בעלי ידע נרחב ומעמיק מזה שלי (וכן הם מכירים טוב יותר את מצבו),כך שאולי ישנם שיקולים בעטיים הם לא מציעים אופציה זו. יחד עם זאת, אף פעם לא מזיק לשאול... בנוגע ל"הפעלתו" של אחיך, חשבתם אולי על אופציה של חונכות אישית?? אמנם זו לא מסגרת מכילה לגמרי כמו הוסטל שיקומי, אך עדיין מפגש עם חונך פעמיים בשבוע, יכול לתרום לו רבות. (אני עובדת כחונכת אישית לנפגעי נפש מעל לשלוש שנים ויכולה להעיד על הקשרים הנפלאים הנוצרים בין החונך למשתקם ועל תרומתם הרבה של מפגשים מעין אלו) החזיקי מעמד ואם יש לך שאלות בנושא, אשמח לעזור
 

הירנו

New member
נגעת לליבי

שלום לך, הסיפור שלך מאוד נגע לי. קודם כל אני רוצה לעודד ולומר לך שמניסיון למרות שעדיין אין ריפוי למחלת הסכיזופרניה, בתהליך שיקומי נכון ומתאים, אפשר להגיע מאוד רחוק, ויש המון אנשים שהגיעו. שנית כל התקווה של אחיך היא המשפחה שלו, וזו את. כיוון שהמצב הנוכחי שלו הוא קשה, רצוי מאוד וכדאיי שמישהו ילווה את אחיך בתהליך השיקום, או לפחות ידאג להתחיל במשהו. הסיכוי להתחיל הוסטל שיקומי תלוי במספר גורמים, אבל תתפלאי שהדבר לא כרוך בהוצאה כספית והשיקום ממומן על ידי המדינה ברובו!!! אחיך פשוט צריך להתחיל בפרוצדורה שנקראת "סל שיקום" וזה דבר שהמטפל האחראי לו (העו"ס, הפסיכולוג או הפסיכיאטר) בבית החולים צריך לדאוג לו. הפרוצדורה היא לא מורכבת מידי אך היא תלויה מאוד מאוד במצבו של אחיך. אבל לפני הכל חשוב מאוד מאוד שהמשפחה תלווה אותו כל הזמן, גם ברגעים שנראה שהוא לא ממש מבין מה קורה סביבו וגם ברגעים שהוא מנסה לגרום לכם ללכת. תמיד הוא ירגיש במקום מסוים שאתם שם בשבילו, וזה מאוד חשוב לתהליך השיקום שלו. מה שאת עוברת מאוד מאוד קשה, ומרבית המשפחות אכן לא מסוגלות לעמוד בקושי הזה, ועוזבות את בן המשפחה לטיפול המוסדי. אבל חשוב מאוד שתמשיכי להתעניין ולבדוק כמו שאת עושה, ובזכות כך אחיך יוכל להתקדם בצורה יוצאת דופן. בטח אומרים לך כל הזמן כל הכבוד, ורק תדעי שזה לא סתם באמת מגיע לך אשמח תמיד לעזור לך בשאלות נוספות
 

m a y11

New member
הירנו

תודה על העידוד והעצות. אני מקווה שאצליח לשכנע אותו להגיע לשם אחרי שאעבור את כל התהליך של סל השיקום.
 

ל ו ל י ת

New member
אוי אני כל כך מבינה אותך

אצלנו המצב שונה אם כי המצב אצלנו על הקרשים באופן נוראי, ואיש לא עושה כלום. לגבי הוסטלים שיקומיים איני יודעת היכן יש אך חושבת בתחום של התרופות למה שלא תלכו לחוות דעת נוספת? מה עם מועדונים של אנוש? מה עם מחלקת שיקום בביטוח לאומי/משרד הבריאות? קבוצות תמיכה במחלקת חוץ בבית החולים-שווה לשאול אם ישנן קבוצות כאלה. מחלקה שיקומית בבית החולים בו הוא מאושפז-יתכן וקיימת שווה לשאול. את לבד במערכה באופן קונקרטי אך מבלי שתדעי ישנם רבים רבים שמתמודדים עם מצב של אח חולה והבנה עד כמה מחלה נוראית. היא אכן נוראית, קשה, ואין משהו שממש מרפא ממנה אך אפשר לשקם, אפשר להיטיב את חיי האדם שפגוע, וכאן את יכולה ליזום לברר כמו שאת עושה כאן ולנסות לעזור.
 
גם אצלנו המצב ...

לא משהו אחי כבר מאושפז באופן קבוע ויוצא לבית רק בסופי שבוע או בחגים, לטעמי המקום בו הוא נמצא אינו המקום בשבילו אך כל פעם שמנסים למצוא לו הוסטל הוא לא משתף פעולה וממשיך לחיות בעולמו (כמה שקשה לי להגיד זאת נראה לי שהוא די התרגל לחיות שם) . מאיה, אני מאחלת לך שיהיה לך הרבה כוח, ההתמודדות עם חולה נפש היא לא קלה בכלל והיא התמודדות יומיומית לכל הסובבים אותו. אנחנו חיים בצל המחלה כבר למעלה מעשר שנים... אכחיש ואומר שאין תקופות רגועות יותר כי יש אבל המחלה קיימת תמיד לצערנו . יש פתרונות ולמזלנו הרב יש את הכדורים שיכולים לאזן את החולה. בברכת שנה טובה לכל חברי הפורום חיזקו ואימצו רויטל .
 
למעלה