סכיזופרניה

sigalit galit

New member
סכיזופרניה

אני זקוקה ליעוץ דחוף!!! האם משהו יכול לעזור לי בשאלה איך מתמודדים עם ילד שחולה בסכיזופרניה ולא מוכן לקחת תרופות !? מצבו חמור ואני חוששת שיקרה משהו (התאבדות,פגיעה במישהו או שיקרה לו משהו כתוצאה מהמצב שלו) מה דעתכם על טיפול מרפאתי כפוי? מה עושים?
 
סיגלית גלית

יש אפשרות לקבל את התרופות בזריקות, ללא כפייה. אפילו דרך רופא משפחה שהילד סומך עליו. בן כמה הוא? ממה הוא סובל? אשמח לעזור! ובנוסף: אילו סוגי תרופות הוא מסרב לקחת? תוכלי לציין שמות? אל תמהרי לכפות טיפול. זה יכול ליצור "אנטי" מאד חזק. זה לא יוביל לשום מקום טוב. בהצלחה!!
 

sigalit galit

New member
סכיזופרניה ../images/Emo51.gif

ללילות שלנו, תודה על התגובה והרצון לעזור. שאלת אותי איזה תרופות הוא קיבל: הוא קיבל בשחרור ריספרדל. שוב אציין הוא לא מוכן לשמוע על תרופות אין שום נכונות מצידו לקבל טיפול.אין שום סיכוי שנצליח לקחת אותו לרופאת משפחה כדי לקבל זריקות ,הלוואי והיינו במצב כזה. הבאנו לו פסיכיאטר הביתה הוא לא הסכים להחליף איתו מילה.הוא בן 24 והוא סובל מסכיזופרניה שבאה לידי ביטוי במחשבות שווא בחיוכלא סיבה בבכי פתאומי ,הסתגרות בחדר כל היום לא מתקשר עם אף אחד ! לאחרונה לא מתפקד במקום העבודה ואף גורם לנזקים כתוצאה מחלמנות. מה עושים??????????. שוב תודה.
 
יקירתי

בתור חולת סכיזופרניה אני יכולה רק לומר לך שללא טיפול הדרך למטה מהירה ואיומה. עד שמצאו לי את התרופות המתאימות (אגב, רספרידל היא תרופה מצוינת!), הלכתי מדכי אל דכי. בשנתיים האחרונות אני מתפקדת כאדם בריא לחלוטין ואף עומדת להתחתן בחודשים הקרובים. אני, באופן אישי, אושפזתי אישפוזים ארוכים, כפויים וקשים. רק אחד מהם עשה לי את השינוי וכמובן זה היה האישפוז הראשון שבו נענתי לטיפול והחלטתי לעזור לעצמי. אינני יודעת כיצד ליעץ. הלוואי וידעתי. לפעמים עדיף לכפות אשפוז ולא להמתין למצב שבו האישפוז יהיה "מלמעלה". אך ההחלטה קשה מאד ואני יודעת שלהוריי היה קשה מאד להחליט שהם "סוגרים" אותי. אני גם יודעת שהכעס שלי על אותם אישפוזים עדיין לא עבר לחלוטין. לעומת זאת, אישפוזים מרצון, במחלקות פתוחות, עשו לי טוב. אשמח לשמוע אותך. אשמח לנסות לעזור. חיבוקים וחיזוקים!!!
 
בוקר טוב sigalit galit

קודם כל שלום לך וברוכה הבאה לפורום, גם אחי היה לפני כעשר שנים במצב דומה למה שאת מתארת הסתגרות חוסר תיקשור הוא הפסיק לעבוד והתחיל להיות אלים כלפי הסובבים אותו. אנשים במצב שלהם אינם מודעים ואינם יכולים לקחת חלק בהחלטות לגבי הטיפול בהם על כן נאלצנו לקחת אותו במו ידינו לטיפול. כתוצאה מהמצב שלו החליטו לאשפז אותו. במשך הזמן הוא שוחרר ואושפז וכך הלאה... הייתה פעם אחת שהוא לא היה מוכן ללכת לטיפול ובאו מבית החולים ופשוט לקחו אותו "בכוח" זה היה לא נעים אבל לא הייתה ברירה אני שוב חוזרת ואומרת הוא לא מודע למצבו ולכן על מנת לעזור לו כן צריך לדעתי לערב גורמים מבחוץ. שיהיה לך הרבה הצלחה יום נעים רויטל.
 

sigalit galit

New member
תודה לרויטל היחידה../images/Emo24.gif

תודה על תשומת הלב...דבריך מחזקים ,מאוד קשה ההחלטה אם לכפות טיפול שהרי הזכרת כמה זה קשה. דבריך מחזקים את ההגיון שבדבר שחייבים לעזור לו ולטפל גם בדרך הקשה יותר שוב תודה לך. מה שלום אחיך כיום? סיגלית גלית.
 
היי גלית סיגלית :)

אחי כיום מאושפז באופן קבוע בעבר היו משחררים אותו לתקופות מסוימות והוא היה חוזר לשם כיום הוא כבר נשאר שם לתמיד. ניסינו למצוא לו במהלך השנים דיור מוגן אבל הוא לא כל כך רצה. להתראות רויטל.
 
רויטל וגם סיגל

היא יקירתי! מה קורה? קראתי לגבי הדיור המוגן שניסיתם. מה לגבי הוסטלים בדרגות שונות? יש כמה ממש "נורמאלים". זה לא המקום הכי נעים להיות בו אבל זה הרבה יותר סימפטי מאישפוז קבוע (לדעתי). במהלך האישפוזים שלי פגשתי אנשים ש"נישארו" בבי"ח פסיכיאטריים ושמתי לב שעובדים איתם הרבה פחות על שיקום. בהוסטל מנסים להצמיד מלווים, לעבוד על נקודות מסויומות ולפתח פוטנציאל. לא רחוק מביתי יש הוסטל למקרים לא קלים בכלל (קשים למדיי, למעשה), אבל כל בוקר רואים מספר די נאה של אנשים עומדים ומחכים להסעה של העבודה המוגנת במפעלים המוגנים. ומה איתך?! ולך גלית-סיגלית, אני חייבת לומר שמאד קשה לממש זכויות סל שיקום אם לא יהיה לילד מגע ישיר עם מטפל. אני חוששת שרויטל צודקת ועלייך לערב גורמים מגבוה. בהצלחה!
 

sigalit galit

New member
../images/Emo23.gifלרויטל וללילות שלנו../images/Emo24.gif

ראשית כל תודה רבה לשתיכן על האכפתיות ועל ההצעות. יש לי שאלה אשמח אם תוכלו לעזור. ברור לכן שאחי מתנגד בכל תוקף לטיפול,עד כדי שהבאנו לא רופא הביתה והוא סרב להחליף איתו מילה. ברור לי שצריך להביאו לטיפול לפני שהמצב יתדרדר יותר ויותר, מה צריך לעשות כדי לקבל הסכמה של רופא מחוזי לקבל טיפול כפוי.כשדברתי עם פסיכיאטר שאיתו אנחנו במגע הוא אמר לי אני צריך כייס טוב כדי שהרופא המחוזי יאשר ,אני צריך אלימות ,חשש לחייו ועוד.. האם המצב לא מספיק חמור?!זה מתסכל... לחכות שיקרה משהו ואז לקבל אישור הרי זה אבסורד,זה יכול להיות מאוחר..מה תוכלו ליעץ לי מהנסיון שלכן. שוב תודה מקרב לב.סיגלית גלית
 
זו הדרך:

ליצור קשר עם בריאות הנפש באיזור המגורים ולפתוח תיק. הילד יקבל פסיכיאטר שבהתאם למצבו (לצורך העיניין: התנגדות לטיפול רפואי+ דברים שישמע מבני המשפחה) יחליט לפנות לפסיכיאטר מחוזי ולהוציא צו אישפוז. דרך נוספת היא להגיע למיון (אין לי מושג אם זה יתאפשר לכם) ומשם כבר יקבל את הטיפול המתאים, כולל צו. הדרך הכי פחות קלה/נעימה היא לחייג עצמאית לאמבולנס וכשהוא יגיע לשתף פעולה עם האישפוז הכפוי והילד כבר יובל -לדעתי זה נורא- לאישפוז כפוי. ליבי אתכם (ואיתו).
 
היי לכן בנות

אני מצטרפת לדבריה של הלילות שלנו השאלה העיקרית היא איך לעשות את זה כי הוא לא רוצה לקבל טיפול איך מגיעים איתו לבית החולים. הוא צריך הסתכלות כדי לאבחן מה יש לו ולשם כך הוא צריך להגיע למחלקה בבית חולים פסיכאטרי כלשהו ושם יתנו לו אבחנה מדויקת ויכלו לתת לו את הטיפול המתאים. לדעתי האופציה השנייה שנתת הלילות שלנו להתקשר לאמבולנס היא הכי רלוונטית למקרה הספציפי שלך גלית סיגלית. אני מאחלת לך הרבה הצלחה זה לא קל אבל חייבים להיות חזקים ולתמוך בו עד כמה שרק אפשר שולחת לך חיבוק ותעדכני אותנו בבקשה מה קורה איתך שלך רויטל.
 
מצרפת חיזוקים

זה לא יהיה קל, אבל אם לא תעשו את זה - לא עלינו - זה יהפוך לקשה אף יותר. מחזיקה אצבעות!!
 
למעלה