סכיזופרניה

[MOR55E332]

סכיזופרניה

בן אחותי סובל מסכיזופרניה אקטיבית והוא מטופל ע"י תרופות.כל מספר ימים הוא משנה את הרכב התרופות וזאת ע"י שהוא הולך כל פעם לרופא אחר ומשכנע אותם שזה עוזר וההוא לא וכו'.העסק נמשך כבר 12 שנה והיום הוא בן 34 חי עם אימו שבגללו נזקקת גם היא לטיפול פסיכיאטרי. אני מעוניין לדעת (וזאת לאחר שנפגשתי עם רופאיו המטפלים ועם הרשויות האחראיות בתחום) האם אין שום מסגרת לאדם במצבו ?מסגרת תעסוקתית והכרת אנשים? האם נגזר עליו להיות אומלל כל חייו רק בגלל שהוא חולה ולאמלל את כל הקרובים אליו? האם המדינה לא מפסידה הון תועפות מכל האשפוזים שהוא עובר כל השנים(15 במספר). הבחור בריא ואנטליגנט וכאשר הוא מאוזן וזה רוב הזמן הוא חביב ומדבר לעניין.אך אינו מוצא עבודה או תעסוקה או חברה ובזה נגזר עליו להיתדרדר. רציתי לשמוע עצות מה ניתן לעשות? אנחנו כבר בשלב שלאחר היאוש וחבל.

 

[מוּסקט]

בודאי שיש מסגרות

רק שהוא צריך להגיע אליהן, להתמיד, לקחת תרופות באופן מסודר ולא להחליף כל יום שני וחמישי... זוטות שכאלו. אם הוא כבר 12 שנים מתמודד עם מחלתו, אני מניחה שהוא מוכר בביטוח לאומי, אבל בעקבות חוק שיקום חולי הנפש שעבר בכנסת בשנת 2000, קיים "סל שיקום" למתמודדים עם מחלות נפש - בדיוק בשל העובדה שציינט, שמדובר במחלות כרוניות שלא עוברות אלא שיש להתמודד עמן כל החיים. ב"סל השיקום" הגדירו מה מגיע לכל משתקם על פי חוק. על מנת ליהנות ממה שמגיע יש ליצור קשר עם עו"ס במרכז לבריאות הנפש הקרוב אליכם, עדיף היכן שהוא הולך למעקבים ומכירים אותו, למלא את הטפסים, להגיע לועדה ולקבל את מה שניתן לקבל. חשוב לציין ששיתוף הפעולה של המתמודד היא חיונית, כי נניח שגם את וגם אני חושבות שהוא "צריך מסגרת" אבל הבחור לא מגיע - כל הרצון הטוב שלנו לא יואיל. כתבי לי במסרים היכן אתם גרים ואוכל אולי לתת לך הכוונה יותר ספציפית. נוסח חוק שיקום נכי הנפש בקהילה - בקובץ המצורף

 

[MOR55E332]

סל שיקום

אני דוד של המטופל ומנסה לעזור בכל כוחי אבל נגד המערכת אין מה לעשות כך אני מרגיש.הנ"ל עקב בעיותיו עם התרופות ועם הרופאים השתמש לפעמים בסמים קלים כמו אדולן כדי להרגע ומכיוון שכך המטפל שלו אינו מאפשר לו להגיע לוועדת סל שיקום לצורך שיקום בקהילה אלא רק לצורך גמילה שהוא אינו זקוק לה ואינו רוצה אותה ואי אפשר לכפות עליו מוסד גמילה מפני שאינו מכור .ולכן הוא מסתובב במעגלי הביוקרטיה עד אשר יקרה משהו חמור שכולם יצטערו עליו ומכתב ברוח זו שלחתי ללשכת שר הבריאות אך טיפול לא נעשה וחבל.הנ"ל מטופל ביפו במרכז קהילתי לבריאות הנפש. מה עוד ניתן לעשות?

 

[x ו רי פ ל א]

תלוח באיזה קופת חולים הוא

ןהאם יש למקום הזה הסדר עם קופ"ח אם אין צריך לריב עם קופ"ח או לעבור למקום שיש הסדר עם קופ"ח

 

[x ו רי פ ל א]

תלוי

 

[מוּסקט]

קופות החולים

מספקות טיפול פסיכיאטרי (רופא) תמורת תשלומי רבעון רגילים, וטיפולים פסיכולוגיים מסובסדים בהתאם לביטוח שיש ברשות החבר בקופה. קופות החולים לא עוסקות בשיקום פסיכיאטרי. חוק השיקום הניח את האחריות לשיקום כמו גם את התקציבים, במוסדות וארגונים השייכים למדינה.

 

[מוּסקט]

קשה לי לדעת

מה עוד ניתן לעשות - אם הוא מטופל במרכז ביפו יש סיבה מדוע אינו מגיע לשם לשיקום? זה באותו בנין.

 

[מוּסקט]

ובכל זאת - שאלה

איך הוא הגיע לקחת אדולן? אני מניחה שלא רשמו לו אדולן באופן מסודר מכיוון שהוא לא בתכנית גמילה מהרואין... מכך אני מסיקה שהוא רכש אדולן באופן בלתי חוקי (אלא אם תגיד לי אחרת). מבחינת החוק, מי שמתשמש באדולן, שאינו בתכנית גמילה, נחשב לצרכן סמים בלתי חוקיים. אם התרחיש הזה נכון, אפילו בחלקו, אני יכולה להבין מדוע האחיין שלך "נופל בין הכסאות" - כי מבחינת "בריאות הנפש" הוא צורך סמים ועל כן יש להם עילה לנער חוצנם ממנו, ומבחינת "אל-סם" סדרי העדיפויות לשיקום אצלם הם אחרים לגמרי. בארה"ב יש יותר ניסיון עם אנשים שהם "גם וגם", גם סובלים ממחלת נפש וגם משתמשים בסמים. פעמים רבות "שיקום" שם כולל גמילה built in לתוך המערכת. פה לא. יש כמה דברים שחשוב להבין בנושא שיקום: 1) מדובר על תהליך ארוך שמחייב שיתוף פעולה מצד המשתקם. הוא חייב להבין מה הוא עושה שם ולאלו מטרות הוא מגיע. 2) מדובר על תהליך יקר במדינה דלת משאבים. מה שיש שם בחוץ להציע אינו תמיד אידאלי אבל בינתיים זה-מה-יש. תמיד יהיו אנשים שהמסגרת המוצעת לא מתאימה לצרכיהם בדיוק, השאלה היא אם הם יכולים בכל זאת להסתגל ולהגיע לקחת מה שהם יכולים מהמסגרת, או שהם מוותרים על הכל. ממה שאני שומעת ממך - אתה מנסה לעזור, כותב מכתבים, ומנסה להשיג עבור האחיין שלך "שיקום" - בעוד כל ההתנהגות של אחיינך מצביעה על כך ש"שיקום" הוא ממנו והלאה. אין לו היענות טובה לטיפול התרופתי (נוטה להחליף, להפסיק, לקחת דברים לא חוקיים על דעת עצמו וכד'), וכנראה הוא אינו יציב מספיק זמן כדי לאפשר לעצמו להתחיל איזה שהוא מהלך שיקומי.