סירוס כימי\זמני

[GGuyZ]

סירוס כימי\זמני

שלום לכולם,

יש לי כלב מסוגל ביגל בן שנתיים וחצי. בעקבות אשפוז עם חום גבוה, הומלץ לנו לסרס אותו לאחר שמצאו כי הערמונית שלו מעט מוגדלת, ואנטיביוטיקה שקשורה למערכת השתן והערמונית עזרה.

היות והרופאים עצמם אינם בטוחים מה מקור הבעיה, כלל לא מובטח שסירוס ימנע את השנותה - אך הומלץ לנו לא לקחת סיכון. לכן אני מנסה לחפש אלטרנטיבה נוספת, כגון פתרון זמני בדמות סירוס כימי.

לצערי לא מצאתי מידע מובהק רב בנושא, ועל כן רציתי לשאול:

1. כמה זמן מחזיק הסירוס הכימי, או שזה תלוי במינון?
2. הבנתי שהנושא יחסית חדש ועדיין לא נחקר מספיק. האם זה נכון? אין לי כוונה לבצע ניסויים על הכלב שלי - המטרה היא לעשות לו טוב ולא רע.

תודה,
גיא

 

[sapirdvm]

הי גיא

לא הצלחתי להבין מהודעתך למה אתה מחפש סירוס כימי-תרופתי.
האם תוכל להרחיב מעט את המידע על המקרה ואז אולי אוכל לעזור?

 

[GGuyZ]

הסבר

היי,
תודה על התגובה.

ארחיב על המקרה, ובמידה ויש עוד שאלות אשמח לענות או להבהיר.
לפני מספר שבועות הכלב היה חולה מאוד, התסמינים כללו חום גבוה (40-41), זנב שמוט, רעידות קשות ואפאתיות.

ביצעו לכלב בדיקות שונות - דם, שתן, נוגדנים לסוגי טפילים, ועלה חשד שמדובר בקדחת קרציות (אף על פי שרמת הטסיות בדם הייתה תקינה ורק נמצאו נוגדנים. ספירת התאים הלבנים הייתה נמוכה מאוד). לאחר שלושה ימים של קבלת דוקסילין, סטרואידים ואנטיביוטיקה נוספת שאיני זוכר את שמה, לא חל כל שיפור במצבו.

בעקבות כך אשפזנו את הכלב. במהלך האשפוז נעשה לו אולטראסאונד וצילום חזה. הממצאים לא היו מובהקים - באולטראסאונד נראה היה שיש מעט ציסטות באיזור הערמונית, ושהיא מעט מוגדלת. כמו כן, בלוטות הלימפה באיזור היו מעט מוגדלות - דגש על מעט.

בשלב זה הפסיקו את הטיפול הקודם ונתנו לכלב אנטיביוטיקה שקשורה לערמונית ולדרכי השתן - לצערי גם את שמה איני זוכר. נאמר לנו שהאנטיביוטיקה יחסית כללית לאיזור זה בגוף, ועל כן לא ניתן לדעת את מקור הבעייה האמיתי.

הטיפול הזה עזר, והחום ירד לרמה תקינה, ובתוך כ3-4 ימים הכלב כבר הרגיש טוב יחסית.

לאחר סיום האנטיביוטיקה הלכנו לבדיקת אולטראסאונד נוספת. הבדיקה הראתה שבלוטות הלימפה באיזור כעת בגודל תקין, ושהערמונית - אף שהיא עדיין גדולה, כבר לא נראית דלקתית. יש לציין שכל הדברים נאמרו בהסתייגות, שכן מלכתחילה הממצאים באולטראסאונד לא היו ברורים במיוחד, ולמעשה עיקר המסקנה נובעת מהצלחת הטיפול האנטיביוטי.

כעת השאירו אותנו בדילמה - מצד אחד ממליצים לסרס, מצד שני לא ברור מה היה מקור הבעיה, האם היא תחזור, והאם סירוס בכלל יעזור (פשוט לטענתם הוא לא יכול להזיק).

היות ומידת אי הוודאות כל כך גדולה, לא הייתי רוצה לסרס את כלבי 'לחינם'. סך הכל מדובר בכלב גזעי ומלא שמחת חיים. מסיבה זו אני בודק אלטרנטיבות אחרות, שהינן פחות קבועות. העלות הכספית היא שיקול פחות רציני - הדבר החשוב ביותר הוא רווחת ובריאות הכלב.

כלומר, במידה וסירוס כימי הוא פתרון טוב בדיוק כמו הפתרון הקבוע, אז למה לא בעצם? מצד שני, אם אכן מדובר בפתרון שלא נבדק מספיק ותופעות הלוואי עלולות להיות בעייתיות ולהזיק לכלב - אז כאמור, אעדיף לסרס.

אם יש רעיונות אחרים, או בדיקות אחרות שכדאי לבצע - אשמח לשמוע.

תודה,
גיא

 

[דר אסף ירום]

יש כמה אפשרויות

לפחות ברמה שאני מכיר. אין לי כל ניסיון עם הטיפולים של הסירוס הכימי.
1. לקחת סיכום מחלה מפורט מהרופאים שטיפלו, כולל צילומים של האולטראסאונד שנעשו ולפנות עם ריכוז התיק לרופא מומחה אחר, בדגש על או מומחה לרפואה פנימית, או צחי אייזנברג שהוא גם פנימאי טוב וגם רדיולוג מעולה.
2. להמתין ולראות. כרגע הכלב בריא, אף אחד לא בטוח מה היה והאם זה יחזור.
3. לסרס.
מאחר שאני לרוב לא רואה בעיה בסירוס זה מה שהייתי עושה. כמובן שהשיקולים שלך אינם זניחים ולכן זו החלטה לגיטימית. באופן אינטואיטיבי סירוס כימי לא נראה לי לעניין משום שאחרי שתסיים את התקופה של הטיפול תחזור לאותן דילמות.
אסף

 

[sapirdvm]

דיעה שונה

אני מסכים לחלוטין עם הניתוח של ד"ר אסף ו3 האפשרויות שהוא פרש בפניך.
אני לא ממליץ על סירוס באופן גורף.
אני יודע שזאת דיעה לא אהודה ולא פופולרית, אבל אני חושב שאם אין צורך רפואי-למשל בעיות של זיהום בפרוסטטה, הגדלת פרוסטטה ועוד, הרי שאינני ממליץ באופן גורף על סירוס.
יש מגמה (עולמית) להסיר את האחריות לכלבים שלנו על ידי הסירוס. כבעל כלב אני אמור ללכת איתו אסור לרצועה, אני אמור לדאוג למשמעת שלו, לדאוג שלא יריב עם כלבים אחרים, שלא ירביע בלי שזאת הרבעה מתוכננת (כלבים גיזעיים בלבד-מה לעשות ויש שמעוניינים בהם ולא רק מכלבים מעמוות ושנמצאו ברחוב).
במקום לחנך לאחריות שכזאת, אנחנו (הווטרינרים בעידוד של העמותות שקורסות תחת הנטל והעומס של כלבים עזובים ועושות הכל להציל כמה שיותר מחיים קשים וממוות לעיתים ביסורים של רעב, צמא ומחלות) אנחנו נוטים לסרס כלבים לדעתי קצת בקלות רבה מדי.
נכון, החינוך הזה הוא הליך ארוך טווח, אבל כל זמן שלא נתחיל בו מחד, ומאידך נמליץ על סירוס בלי אבחנה, לא נתקן את המצב.
ואגב, לסירוס יש תופעות לוואי גם בריאותיות...
אני מציע לך לקחת את האופציה השניה שד"ר אסף הציע, ואם אתה לא שקט אז את הראשונה. אם הבעיה תשוב ויוכח שהפרוסטטה אשמה, אז כנראה שלא תהיה לך בריה אלא לסרס אותו כי בעיות חוזרות בפרוסטטה קשות לפתרון ללא סירוס שבעקבותיו היא קטנה לממדים של גורים בני חצי שנה

שימשיך להיות בריא וכייף לו שיש לו כזה בעלים שדואג לו

 

[טלית נודדת]

בנוגע לסירוס

אני מסכימה איתך שעל כל בעלים לקחת אחריות על הכלב שלו ולדעתי העניין השולי בסירוס הוא העניין הרבייתי. בעיני העיניין החשוב והמהותי בסירוס הוא ההשפעה על היחס של הזכר לזכרים אחרים. הזכר הלא מסורס הממוצע ינסה לריב עם זכרים אחרים, במיוחד אם הם לא מסורסים מה שיקשה להגיע איתו לגינות כלבים או ללכת איתו ברחוב בצורה רגועה, או לקחת אותו לים או לטיול... בעלי זכרים שסורסו בגיל צעיר כמעט ולא מכירים את התופעות האלו.

הסירוס בעיני הוא לא במקום לקיחת אחריות: הוא בנוסף. לוקחים אחריות על הכלב אבל מאפשרים לשני הצדדים חיים רגועים ונוחים ולרוב נטולי מאבקים עם זכרים אחרים. עבור רוב הבעלים, ואני בתוכם, זה חשוב מאוד.

 

[yaelofer]

לאילו תופעות לוואי בריאותיות גורם הסירוס?

אם "בעיות חוזרות בפרוסטטה קשות לפתרון ללא סירוס שבעקבותיו היא קטנה לממדים של גורים בני חצי שנה", האם זה לא שיקול שאמור לגבור על תופעות הלוואי של הסירוס ולגרום לבעלים כן לסרס?
גם בעיקור של כלבות/חתולות יכולות להיות תופעות לוואי (נטיה להשמנה, ונדמה לי הגדלת אפשרות לסוגי סרטן מסויימים), אבל מאידך אם מעקרים בזמן (מוקדם, עדיף לפני הייחום הראשון) זה מקטין כמעט לחלוטין את הסיכוי לחלות בסרטן העטינים שהוא בין הקטלניים ביותר ובעל השכיחות הגבוהה ביותר מבין סוגי הסרטן, כך שברור שעדיף לעקר.... (וזה בלי שאזכיר איזה תענוג לגדל כלבה/חתולה מעוקרת שלא מתייחמת כל כמה חודשים ומנסה לברוח ואת הכלבים שבתקופת הייחום סובבים את הבית.)

 

[דר עמיחי מורשת]

מנסה לענות עם המידע שנתת

ישנם מספר חומרים שיכולים לבצע סירוס כימי. אמנה שניים מהם.
YPOZAN ניתן בכדורים ונותן אפקט של כחצי שנה.
SUPRELORIN הוא שתל שמוחדר בזריקה תת עורית ושיכול לתת סרוס לתקופה של חצי שנה עד שנה בתלות במינון.
אתה צודק שסירוס כימי יקטין את הפרוסטטה אבל זאת הקטנה זמנית.
אם הסרוס הכימי ימנע את הישנות הסימנים הקליניים אזי ניתן יהיה להסיק שאם הסימנים יחזרו כשהסרוס הכימי יפוג מומלץ יהיה לסרס.
החיסרון- המחיר גבוה מאוד כמעט כמו ניתוח סרוס, סרוס מומלץ בכל מקרה אז למה לא לסרס ממש ולגמור עם זה.

כעת למקרה שלך. מאחר ולא ממש ברור מה הסיבה לחום הגבוה כדאי בכל מקרה לבצע בדיקות כלליות שיכללו צילום רנטגן ואולטרסאונד של הבטן וכמו כן לבצע בדיקות דם כלליות לפני שמכניסים את הכלב לניתוח או לסרוס כימי.
בהצלחה
עמיחי

 

[GGuyZ]

תודה על העזרה

הרחבתי על הסיפור בתגובתי לעיל. כפי שנאמר שם - הכלב עבר בדיקות דם, אולטראסאונד בטן (פעמיים), וצילום חזה.

באשר לסירוס עצמו - זה אכן לא סוף העולם, אך לא דבר שהייתי שש לבצעו, ובאופן כללי אני מנסה לקבל מידע על אפיקים נוספים לפני שאני מגיע להחלטה.

שוב תודה,
גיא