איזה טראומה?
לא מכיר את המקרים שאת שמעת עליהם אבל אני, כמו שכתב ד"ר אסף, אינני חושב שיש בעיה לסרס כלב גם בגיל בוגר/מבוגר.
אני מאד שמח שאת מתלבטת ומתחבטת בענין. אני אישית מחזיק בדיעה לא פופולרית ואינני מסיונר בנושא הסרוסים. אך לדעתי הטעמים שאת מביאה פחות רלוונטים כי את עושה 'האנשה' של הכלב שלך ואני לא בטוח שכך אכן הדברים. יש רבים מבין מומחי ההתנהגות שטוענים כי אוננות בכלבים איננה ענין של דחף מיני אלא ענין של דומיננטיות (יש גם כמובן דיעות אחרות) ועובדה היא כי למשל הכלב של גיסי, שמסורס מגיל צעיר, בכל פגישה, עולה על הכלב שלי ומאונן עליו תוך כדי 'משחק' שהם משחקים ומשתוללים על הדשא.
אין ספק שהכלב שלך יכול להשתנות אחרי הניתוח אבל כנראה שהוא היה משתנה בכל מקרה כי הגיל משנה כלבים ולדעתי סירוס לא משנה אופי של כלב גם אם גילה את המין וגם אם לא (מובן שאי אפשר להוכיח את הטענה הזאת או את ההופכית לה כי אין קבוצת ביקורת זהה).
בשורה התחתונה: אם אינך שלימה עם הסירוס, לדעתי אל תסרסי אותו. אם הינך שלמה עם הסירוס, אל תחששי ממחשבות של טראומה ושינוי התנהגותי.
בהצלחה ושיעבור בשלום ובלי כאבים.
