זה לא דעה, זה מידע בשלב קריטי
יש לי בעיה כשהדעה שלך מכתיבה התנהלות שפוגעת בסיכויים של אנשים בהתמודדות מול אחת המערכות הכי אטומות וקשות בחברה שלנו, שהמפגש איתה נעשה בגיל צעיר מדי, ולרוב כמעט בלי סביבה תומכת וידע מאוזן לגבי האפשרויות. "לי זה עבד" זה לא תשובה לכל דבר - אנשים שונים נמצאים בסיטואציות שונות. ואני לא מבין איך את בכזאת קלות דובקת בגישה שבהרבה מקרים תוביל אנשים לכל. אבל מה שאני בעיקר לא מבין זה איך סרבנית ופציפיסטית מאמצת כל כך בקלות את ההגדרות של הצבא. למה לא להשתדל, ואפילו להכשל בכוונה, זה רמאות? מה, הצדק האוניברסלי דורש לעשות את המקסימום בכל מבחן אפשרי, גם כשמדובר במבחן מיון לארגון שהוא לא רוצה להשתייך אליו אבל מנסים להכריח אותו, אחרת זה רמאות? אני באמת שמח שאת עשית הכל יקה לפי הסרגל ושזה עבד לך ולא היו בעיות. אבל את זה לא כולם. ברמה מסוימת את צודקת, כל מה שצריך זה נחישות ובסוף משתחררים. אבל בדרך יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להשפיע לכאן או לכאן לגבי הקלות או הקושי של התהליך, ולהתעלם מכולם בטענה שזה לא משנה נראה לי פריבילגיה של מישהי שלא סבלה בתהליך. היית אומרת לא להכשל במבחנים גם לוויסאם קבלאן שישב בכלא קרוב לשנתיים רק בגלל שהוא דרוזי, כשאת יודעת שזה יכל לעזור לשחרר אותו קודם? וכאמור, להכתיב לאנשים מסלול מסוים כי בעיניך זה מסלול נאצל, ובדרך לא לתת להם מידע על אפשרויות נוספות, לי זה מה שנשמע כמו רמאות. מעניין מה דעתך על הסרבנים מהסבב האחרון שכולם בסופו של דבר יצאו על קבן. האם זה לא בסדר שהם "נשברו", או שאולי זה בסדר כי הם שילמו את ליטרת הבשר שהצבא רצה מהם? כן, אני קצת כועס. אולי כי מפציפיסטית אני מצפה לגישה אחרת.