היתה לנו הזדמנות טובה לחזור למשחק.
במצב של 66-46, קצת יותר מ-2 דקות לסיום המחצית, סטיב נאש התחיל את המיני-קאמבק; סל מחצי מרחק של רג'ה ולאחריו שלשה גדולה של נאש, הורידו את ההפרש ל-15 בלבד, אבל אז דנבר הגיבה בסל משלה אחרי אין הגנה של פיניקס. מיד לאחר מכן, עדיין ריצה של 5-2 לפיניקס, רג'ה וגריצ'ק קיבלו זריקה נוחה ופנויה משלוש, אבל שניהם החטיאו. אם הם היו קולעים הינו רושמים ריצה של 11-2, עם המומונטום בצד שלנו והפרש של רק 11 נק' עם קצת יותר מחצי דקה לסיום המחצית. דנבר כמובן ניצלה את ההחטאות, אבל הדרך שבה נעשו הדברים מקוממת אף יותר; קמבי היה פנוי לזריקה משלוש מהפינה, הוא לקח את הזריקה והחטיא אותה, אבל רק כדי ששחקן של דנבר יגיע לריבאונד ויקלע 2 נק' קלות בדאנק. אמרה פשוט חלם בהגנה, לא ניסה לתפוס מקום לריבאונד, הוא תמיד מנסה לסמוך על הניתור שלו. פשוט חוסר ההבנה הכי מרגיזה שראיתי בשנים האחרונות. שוב אני אומר, כמו תמיד, לאמרה יש נתונים להיות MVP בשני צידי המגרש, רק חבל שהוא מוותר יותר מדי מהר, חלק יאמרו שהוא גם מאבד את הראש יותר מדי מהר. אמרה שחקן שיכול לתת ממוצעים של 25+ נק', 15+ ריבאונדים בעונה (!). הוא יכול להיות אחד הפורוורדים הכי טובים בהיסטוריה של המשחק, וזה הודות לג'אמפ שוט המצוין שלו וליכולת שלו לחדור מבחוץ פנימה ולהוציא סל ועבירה. פה צריכה לבוא העבודה של דנטוני שתקבע האם הוא מאמן טוב או לא. הוא צריך לקחת את אמרה וללמד אותו את הדברים האלה, ואם אמרה לא רוצה לשמור אז שישב בחוץ. זה פשוט לא יאמן איך דנטוני רואה מול העיניים שלו את המשחק נגמר והוא לא לוקח פסק זמן, לא עושה חילופים, לא מסביר שום דבר. שערוריה שאין כדוגמתה ! מה כן אפשר לומר, אפשר לומר שבסה"כ משחק ההתקפה עבד טוב. 50 נק' במחצית הראשונה, כשזה בא ב-32% מהשדה, זה בסדר גמור. אנחנו קבוצה שמשחקת טוב יותר במחצית השניה. אבל כשסופגים 70 נק' במחצית זה רק מראה לנו כמה הקבוצה הזאת נתונה/יכולה/אמורה להיכשל בכל רגע נתון. כלומר, השיטה הזו שאף שחקן לא יודע מה השני הולך לעשות ללא ספק פוגעת בקבוצה. אין אופי, נאש נוטה להיעלם יותר מדי, אמרה עושה מה שבא לו, רג'ה לא יציב בקליעה. שאקיל הוא היחיד שרואים ממנו את מה שרוצים לראות משחקן. זה לא רק ה-12-16 נק' במשחק, זה גם העזרה בהגנה, המיקום המצוין בריבאונד, המיקום בכלל שמכסה הרבה שטח בצבע. אפשר לראות ששאקיל הוא היחיד שבאמת עושה בפיניקס את מה שכל מאמן היה רוצה ממנו. לפעמים צריך לדרבן אותו ולהכניס בו מוטיבציה, אבל זה מובן שבגיל 36 , אחרי כל ההישגים והשיאים שהוא עבר בקריירה, לא תמיד הוא יהיה מפוקס. אם שאקיל הוא השחקן שצריך לעשות את "העבודה השחורה" בפיניקס, אז באמת שאין טעם לבוא לפלייאוף. שאקיל אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, אבל גם הוא, בגיל 36, לא יכול לעשות עבודה של 2-3 שחקנים, ובודאי לא לקחת אליפות על הגב שלו בלבד. כמו כן, משחק שני ברציפות שאני רואה עד כמה גרנט היל שחקן חשוב. על כך אני מניח שארחיב בימים הקרובים.