אצלי זה היה יותר משעשע ../images/Emo141.gif
בשנה הראשונה לגרושיותי, ניצלתי את הערבים הפנויים כדי להסתובב בכל מיני מקומות, וכך הגעתי לחוג בשם "ריו אביירטו", מין חוג כזה שאנשים באים ועושים עבודה שמבוססת על תנועה וריקוד חופשי (בטח יש פה בפורום אנשים שיודעים לתאר יותר במדויק מה הולך שם). באתי לשם פעם עם בת הזוג שהייתה לי אז, וחזרתי שוב אחרי שנפרדתי ממנה. בפעם הזו, מישהי עשתה לי עיניים, ורקדה מולי מין ריקוד חופשי כזה, שאפילו טירון תמים כמוני היה יכול להבין ממנו שאולי מזלו ישחק לו הלילה. בזמן ששילמנו ויצאנו, הצעתי לה "שנלך לשתות משהו יחד" והיא הסכימה. כשהלכנו לאוטו, המשכתי למרוח אותה במילים רכות ומתוקות, ואז היא נעצרה ואמרה לי: "שמע, אל תתלהב יותר מדי, אני נשואה פלוס שלוש". אם זה היה קורה שנה-שנתיים יותר מאוחר, סביר להניח שבנקודה הזו הייתי נזכר פתאום שיש לי משהו דחוף לסדר, ושולח את ההיא לחפש ריגושים במקום אחר. לא משום שהיא נשואה, יותר בגלל ה"אל תתלהב יותר מדי". אבל אז הייתי טירון ותמים, ומטעמי "לא נעים לי" המשכתי איתה לבית קפה, וניהלתי שיחת בליינד-דייט קונבנציונלית, מאלו שאתה מנהל כדי לא להעליב את הבחורה כי מי יודע איפה תפגוש אותה שוב. כששאלתי אותה מה היא עושה בחיים היא אמרה לי שהיא עושה ייעוץ הדדי, והתנדבה לתת לי סשן של כמה דקות, שאוכל להתרשם. הלכתי על זה. האמת, לא כל כך קלטתי מה הרעיון, ובדיעבד, גם ההסבר שלה לא היו כל כך מוצלח. ובכלל, אתה לא באמת יכול ללמוד ייעוץ הדדי ממישהי שהיו לך כוונות לגביה. שילמנו והלכנו איש איש לדרכו. בשנה האחרונה לנישואיי גם הלכתי לפסיכולוג, והוא המשיך ללוות אותי גם בצעדיי הראשונים כגרוש. באחת הפגישות שלנו, כמה חודשים אחרי המפגש עם ההיא, התלוננתי לו שיש לי הרבה ידידות, וזה נהדר, אבל יש דברים שאתה רוצה לדבר עליהם עם גבר, ואין בחיי ידידים שאפשר לדבר איתם על חוויותיי כגרוש. הוא חשב רגע, ואז אמר לי שהוא שמע שבייעוץ הדדי יש מסגרות לגברים שנותנות מענה לצורך הזה, ושאם אני רוצה, הוא יברר לי. רציתי, הוא בירר. כאן המקום להעיר, שבזכות הבליינד-דייט ההוא ידעתי שמדובר במשהו של אנשים כמוני, לא של כל מיני תמהונים. וזה עזר לי להחליט לתת לזה צ'אנס, כי בימים ההם, לא הייתה לי פתיחות לאנשים שונים ממני במידה שיש לי היום. כך הגעתי להרצאת המבוא הראשונה שלי. המורה הייתה אישה כלבבי, נרשמתי לקורס יסודות, ומאז אנחנו חיים באושר, אני והייעוץ. בדיעבד, הפסיכולוג שלי הפסיד מזה שהוא שלח אותי משם. שנה וחצי אחר כך כבר לא היה לי על מה לדבר איתו בפגישות: על הכל כבר עבדתי בייעוץ. העבודה שם הייתה הרבה יותר חווייתית, לא כזו שמבוססת רק על מלים, והרבה יותר אינטנסיבית משעה בשבוע. אז נפרדתי גם ממנו.
