סיפרתי לאמא=/

[etieti1]

סיפרתי לאמא=/

אז ככה סיפרתי לאמא והיא ממש לא הגיבה כמו שאמורים להגיב? לפני שסיפרתי אמרתי לה שאני רוצה לדבר איתה אז פתאום מצאתי את עצמי בסלון עם אמא שלי בערב... אמרתי לה "כבר המון זמן רציתי לספר לך"...דממה... אמא:"מה קרה?עשית כבר משהו?את לסבית?" הייתי בשוק,הסתכלתי עליה והיא הבינה שאני מתכוונת לזה... ידעתי שהיא חושדת בי שאני ל"סבית"... כי היא תפסה אותי כמעט מהתשקת עם מישהיS: פשוט אחרי המבט שנתנתי לה היא הבינה.. היא אמרה לי: "אם היית עם יוגב אז איך את לסבית?" "יש לי מספיק בעיות בבית אני לא צריכה גם ת'בעיה הזאת על הראש" "אם זה נכון אני מתאבדת" "תזהרי!!!" בסוף אמרתי לה "זה היה בצחוק" לא רציתי שיקרה משהו לאמא שלי בקיצר אני לא יודעת מה לעשות... פשוט כואב לי הלב שזה ככה אני לא רוצה לדעת איך אבא שלי יגיב=/

 

[אילי לנצח]

תקשיבי

גם אני יצאתי מהארון בפני אמא שלי והתגובה הראשונית אומנם לא הייתה התאבדות אבל גם לא הייתה רחוקה מיזה. היא אמרה לי שהיא רצה בת נורמלית בת כמו כולם בלה בלה בלה. וגם אני בערך כמוך וויתרתי לה ובעיקר על עצמי... אני בטוחה שלאמא שלך יהיה קשה בהתחלה אבל את הבת שלה והיא צריכה לקבל אותך.. אם המצב כלכך קיצוני אולי כדאי שלא תדברי איתה על זה בזמן הקרוב..תני לה להתמודד עם זה... אבל תעדי על שלך..זה צעד חשוב..אני יודעת כמה הוא קשה אבל זה ממש חשוב שתשמרי על מה שאת. מכירה את הסיטואציה ככה שאם את צריכה משהו את תמיד מוזמנת לדבר איתי. אילי לנצח.

 

[gooligay]

דעתי...

קודם כל, יפה מאוד על האומץ שלך ועל הפתיחות, אני מאוד מעריך אנשים בגילנו שיוצאים מהארון למרות כל הקשיים שבדבר במיוחד בגיל ההתבגרות. הייתי אומר שלדעתי עשית טעות כשאמרת לאמא "זה היה בצחוק", אני לא חושב שאחרי שכבר עושים את הצעד הזה יש דרך חזרה ועכשיו כשבאמ תהיי רצינית עם זה היא תזלזל בך ולא תרצה להאמין. זה שהיא אומרת כאלה משפטים לא מחייב שהיא באמת לא מקבת או תקבל אותך, זו יכולה להיות תגובה ראשוני של הלם ותדהמה מלווים בצער ואכזבה אבל כמעט כמו כל האמהות עם הזמן זה משתפר ובסוף ישנה קבלה של העניין. אני תמיד ממליץ לכל המתכוונים לצאת מהארון שינסו קודם לברר את המצב בבית בקשר להומוסקסואליות, זה לא תמיד נושא שעומד על הפרק ולפעמים יציאה מהארון מוקדמת מדי וללא הכנות יכולה לפגוע גם במשפחה וגם במתבגר שסך הכל מנסה למצוא את זהותו המינית. תבדקי קודם עם אבא שלך מה דעתו על לסביות בעקיפין ותשאלי אותו אם הוא יודע על השיחה עם אמא, מנקודה כזו יהיה לך יותר קל להבין את גישתו לעניין ואת רמת הקבלה שלו לנושא. למרות שזה נורא מפתה באמת שחייבים להתאפק עם נושא כזה (ואני מדבר מתוך ניסיון). לעיתים רק בגלל העיתוי הלא מוצלח תהליך הקבלה יכול להתארך בשנים ולהיות מלווה בסבל רב. אז הרבה הצלחה בהמשך ואף פעם לא לוותר, תהיי מי שאת ותהיי גאה במי שאת!

 

[ל י ג ל ו ש י]

ברור.... ../images/Emo4.gif

עדיף לשקר =////// וכשהיא תגלה שאת אכן לסבית, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה..

 

[BIoNdY]

לא הבנתי

אם ה"ברור עדיף לשקר" היה בציניות או לא

 

[BIoNdY]

דברי איתי ../images/Emo24.gif

 

[טIcטי]

../images/Emo23.gif

אני משער שלכל הורה בהתחלה יש את התגובה המוגזמת. אבל את היית כל-כך קרובה, ולקחת 8 צעדים אחורה. למה נסוגת? למרות שאפשר היה לעשות הכל בדרך אחרת.. אם תאזרי אומץ שוב, אני מציע שתכיני את הקרקע לפני. שתספרי לה על העולם. שתראי לה את הקהילה. ורק אז תגידי לה שאת חלק מזה, וזה מי שאת. בהצלחה בהמשך..

 

[Nothing Eles Matte]

אוקי,

שאני סיפרתי לאמא לי הכי פחדתי בעולם מהתגובה שלה. כולם אמרו לי לא לספר לה,שהיא תחרים אותי וכאלה. אמא שלך לדעתי האישית סתם מקצינה,ברור שמבחינך הורים זו איזשהי אכזבה שהילדה שלה תבוא ותספר לה דבר כזה כי היא רוצה שתהיה המשכיות למשפחה שלה,שתביאי ילדים וכאלה. אבל..אחרי הכל היא אמא שלך,אין לך אמא אחרת. והיא יותר מכולם אמורה להבין אותך ולתמוך בך הכי שאפשר. וכמה שאת לא מאמינה שזה יקרה זה חייב להיות. היא אוהבת אותך... אבא זה קצת יותר קשה..אני עדיין מחכה עם אבא שלי. כל מקרה מה שתחליטי,שיהיה המון בהצלחה. מצטערת על החפירה.