מה שהיה הוא שיהיה לעד?
זה בעצם מה שאתה אומר? רק שמות שזכו לאישורם של חכמי קדם ראויים לבני/בנות ישראל? למה באופן טבעי אתה מקבל שם שהומצא לפני אלפי שנים, ופוסל שמות חדשים יותר? גם הם, בשלב כלשהו, המציאו שמות, נכון? למה להם מותר ולנו אסור? אם העברית זכתה לעדנה מחודשת במאה האחרונה, מה רע בקצת יצירתיות וחדשנות גם בתחום השמות? למה אתה כזה סגור ומקובע ופוסל הכל? למה צריך אופנה בשמות? כי כל העולם (חוץ מחברות מסויימות) מתנהל באופן אופנתי. לא היו אלה חז"ל שאמרו "ישן מפני חדש תוציאו"? זה לא רע. זה פשוט אומר שאנשים לא תמיד מתנהגים כמו לפני 100 שנה, משתמשים בסלנג אחר, אוהבים מוסיקה אחרת... וחלקם לא. חלקם דווקא כן אוהבים את מה שהיה פעם ומאמצים אותו בחום, ומדי פעם יש "רטרו" מה שמוכיח שהאופנה לעולם חוזרת והגלגל מסתובב. דרכו של עולם... שם זה לא משהו ש"זורקים" אותו, אל תהיה אובר-דרמתי. תמיד יהיו הורים שימשיכו לקרוא לילדיהם אלישע (למשל יובל בנאי, אאל"ט), יששכר וראובן. לצידם יש הורים שיקראו לבנות ורד, ענבר וליהיא. אותה אופנה גרמה לבנות בשם דניאלה להוריד את ה-ה'. לא כי הן פזלו למקומות רחוקים, אלא כי הן ראו שבישראל, זה מצלצל יותר צעיר ונחמד. אני מכירה כמה דניאלות כאלה, אחת עברה את התקופה וחזרה לדניאלה (וכל הזמן הזה נשארה בארץ). אני רוצה להגיד לך שבגיל 17 חשבתי שזה שם מדהים, ולא היתה לי בעיה להעניק אותו לבתי לעתיד...
אתה חושב שכשהחברות שלי ואני דיברנו על שמות יפים יותר או פחות וזה עלה כשם יפה, מישהי מאיתנו אפילו קלטה שזה שם שהולך בחו"ל? מצטערת לנפץ לך את תיאוריית ה"קונספירציה" שבנית לך, אבל ממש ממש לא. גם הדניאל שראיתי, אייתו פשוט Daniel וזה הכל. בארץ היו תקופות ששם לבנות שנשמע כמו לבנים זה איום ונורא, ולכן דודתי אריאל, צרפתיה מלידה שזהו שמה המקורי, היא אריאלה בתעודת זהות. למה? כי אני מניחה שהפקיד במשרד הפנים לא הצליח להתמודד עם הזעזוע שלבת יקראו "אריאל", אפרופו אופנה... אין לי מושג איך זה היה כשהיא היתה יותר צעירה, אבל מאז שאני מכירה אותה לא שמעתי אף אחד שקורא לה "אריאלה". האם קצת פתיחות למשהו שונה באמת פוצעת אנשים מסויימים מבפנים? האופנה גם גורמת לאנשים לרצות להיות מקוריים ויצירתיים. גם כדי לבטא את עצמם, גם כדי שלילד שלהם יהיה שם יותר ייחודי. לפעמים זה מצליח, לפעמים הוא אח"כ מוצא את עצמו בכיתה עם עוד כמה עם שם כמו שלו... ומהו שם, אם לא סוג של הגדרת זהות? הרבה יותר נחמד להיות היחיד בקבוצה עם השם שלך, בלי שיהיה צורך להוסיף לך שם משפחה, כינוי או קיצור כלשהו. מבאס להיות אחת מ-3 מאיות (כמו שהיו לי בכיתה) או אחד מ-5 ערן (כך מספר ידיד שלי). ערן, "דווקא" שם תנכ"י למהדרין (ואחלה שם), היה משום מה פופולרי מאד לפני 30 שנה בערך, כי איכשהו יוצא שאפילו אני הכרתי בחיי (והם אל מאד ארוכים) איזה 6 ערנים, וזה לא קרה לי עם אף שם אחר. אני יכולה להבין למה "אשל" מפריע לך, אבל את זה שלפת פתאום, כשעד עכשיו התווכחת איתי על שמות שהם באמת קלאסיים ובלב הקונצנזוס כמו ורד למשל. מעניין שהטיעונים שהצגת נגד 'אשל' לא היו שהוא שם 'זכרי' אלא שהוא בקונוטציה בעייתית - הוא מזכיר לך את הלבן ואת הוצאות הלינה, ולא את העץ על שמו קראו לה, אני מניחה. זה טיעון לגמרי שונה, ואני אפילו יכולה להסכים איתו. אם שמת לב, כבר בהודעתי הראשונה אמרתי לך שאתה לא מתווכח איתי על השמות המאד חדשים ויצירתיים של העשור האחרון (כי במקרה הזה אני עוד יכולה להבין), אלא על קלאסיקות (וזה מה שהתמיה אותי). ברור שכשלשם יש כל מיני קונוטציות בעייתיות מעין אלה, הוא יציק לך וסביר שגם לעוד אנשים. מצד שני (בוא נסתכל רגע על הצד החיובי), בני גילה מן הסתם לא יודעים ולא ידעו מה זה אשל (גם אם כן, אני מהמרת שייקח להם הרבה שנים לגלות) וגם להוצאות אשל (אני אפילו לא זוכרת את הר"ת) הם יגיעו בעוד מספיק שנים. אני אוהבת שמות תנכיים. יש בתנ"ך לא מעט שמות יפים בעיני כמו נׁעה, מֵרב, אחינועם, נעמה, תמר, יעל, נעמי, יהונתן, דניאל (לשני המינים מבחינתי), ערן, עודד (כן, אני אוהבת שמות עם ע') ואלה רק משליפה כרגע, יש עוד. אבל יש גם הרבה שמות "מודרניים" (אויה!) שאני אוהבת והם לא פחות יפים בעיני - ענבל, ליהיא, יערה, נטע... אה, וגם עינת
חבל שבעולם שלך רק רבקה, שושנה ושרה זה בסדר.
מזל שבעולם שלי זה לא כך. אם היו קוראים לי על שמות אבותי המנוחים, אני חוששת שלא רק הייתי נראית פולניה, הייתי גם אוחזת באיזה שם פולני למהדרין...