סיפור
יום אחד צייד צד ציפור. פתאום פנתה אליו הציפור ואמרה לו - אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות חכמות. אמר לה הציד - אני ציד, אני צד ציפורים, אני לא משחרר אותן. אמרה לו הציפור - כדאי לך לשחרר אותי, אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות מועילות שיעזרו לך כל ימי חייך. אמר לה הצייד - ומנין אני יכול להאמין לך? אמרה לו הציפור - שים לב, אני מדברת איתך בשפת בני האדם זה כבר לא פלא בעיניך? חכך בדעתו הצייד התלבט ואמר - אהה, אם כך בתנאי אחד. - מהו התנאי? שאלה הציפור. - קודם אני רוצה לשמוע את העצות ורק אחר כך אחליט אם לשחרר אותך. - בסדר אמרה הציפור והצייד כרה את אוזניו.- דבר ראשון אמרה הציפור: אם החלטת לעשות מעשה, לעולם אל תתחרט עליו. דבר שני אם יספרו לך דברים שאין בהם הגיון, אל תאמין ואל תתפתה אליהם ודבר שלישי לעולם, אבל לעולם אל תנסה להשיג מה שאינך יכול, אל תנסה לקפוץ מעל הפופיק. - יפה, אמר הצייד. - נו? אמרה הציפור. - אכן עצות חכמות, אמר הצייד ושיחרר את הציפור. עפה הציפור מעלה מעלה אל מרומי עץ הברוש וקראה לצייד – פתי שכמוך, איך שיחררת אותי, איך האמנת לדברי ההבל שלי, בבטני יש אוצרות, יהלומים, אזמרלדים וככה שיחררת אותי? - מה! זעם הצייד וחמתו בערה בו. – מיד אתפוש אותך. הוא זינק אל העץ והתחיל מטפס על הגזע הגבוה, אולם ברגע מסוים לא עמדו לו כוחותיו והוא התדרדר מן הגזע ונפל בחבטה על האדמה הקשה. – אוי אוי, זעק בכאביו מתפתל על הקרקע. - פתי שכמוך! קראה אליו הציפור ממרומי העץ. אפילו דקה אחת לא השכלת לשמור על שלוש העצות. אמרתי לך לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות והנה כבר התחרטת על ששיחררת אותי. אמרתי לך לא להאמין לדברי הבל והרי איך יכול להיות שבבטני הקטנה יהיו אוצרות קורח ודבר אחרון יעצתי לך לא לנסות להגיע למה שהוא מעבר ממך ובכל זאת ניסית לקפוץ מעל הפופיק. הרי אין לך שום סיכוי לתפוס אותי, אני בראש העץ ואתה לא מסוגל בכלל לטפס על העץ, אמרה הציפור ופרשה כנפיים ונעלמה במרחבי השמים. - אוי, אוי, נאנח הצייד והבין לבסוף את שלוש העצות החכמות של הציפור.
יום אחד צייד צד ציפור. פתאום פנתה אליו הציפור ואמרה לו - אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות חכמות. אמר לה הציד - אני ציד, אני צד ציפורים, אני לא משחרר אותן. אמרה לו הציפור - כדאי לך לשחרר אותי, אם תשחרר אותי אתן לך שלוש עצות מועילות שיעזרו לך כל ימי חייך. אמר לה הצייד - ומנין אני יכול להאמין לך? אמרה לו הציפור - שים לב, אני מדברת איתך בשפת בני האדם זה כבר לא פלא בעיניך? חכך בדעתו הצייד התלבט ואמר - אהה, אם כך בתנאי אחד. - מהו התנאי? שאלה הציפור. - קודם אני רוצה לשמוע את העצות ורק אחר כך אחליט אם לשחרר אותך. - בסדר אמרה הציפור והצייד כרה את אוזניו.- דבר ראשון אמרה הציפור: אם החלטת לעשות מעשה, לעולם אל תתחרט עליו. דבר שני אם יספרו לך דברים שאין בהם הגיון, אל תאמין ואל תתפתה אליהם ודבר שלישי לעולם, אבל לעולם אל תנסה להשיג מה שאינך יכול, אל תנסה לקפוץ מעל הפופיק. - יפה, אמר הצייד. - נו? אמרה הציפור. - אכן עצות חכמות, אמר הצייד ושיחרר את הציפור. עפה הציפור מעלה מעלה אל מרומי עץ הברוש וקראה לצייד – פתי שכמוך, איך שיחררת אותי, איך האמנת לדברי ההבל שלי, בבטני יש אוצרות, יהלומים, אזמרלדים וככה שיחררת אותי? - מה! זעם הצייד וחמתו בערה בו. – מיד אתפוש אותך. הוא זינק אל העץ והתחיל מטפס על הגזע הגבוה, אולם ברגע מסוים לא עמדו לו כוחותיו והוא התדרדר מן הגזע ונפל בחבטה על האדמה הקשה. – אוי אוי, זעק בכאביו מתפתל על הקרקע. - פתי שכמוך! קראה אליו הציפור ממרומי העץ. אפילו דקה אחת לא השכלת לשמור על שלוש העצות. אמרתי לך לא להתחרט על מעשה שהחלטת לעשות והנה כבר התחרטת על ששיחררת אותי. אמרתי לך לא להאמין לדברי הבל והרי איך יכול להיות שבבטני הקטנה יהיו אוצרות קורח ודבר אחרון יעצתי לך לא לנסות להגיע למה שהוא מעבר ממך ובכל זאת ניסית לקפוץ מעל הפופיק. הרי אין לך שום סיכוי לתפוס אותי, אני בראש העץ ואתה לא מסוגל בכלל לטפס על העץ, אמרה הציפור ופרשה כנפיים ונעלמה במרחבי השמים. - אוי, אוי, נאנח הצייד והבין לבסוף את שלוש העצות החכמות של הציפור.
