סיפור

[hillelg]

סיפור

שכתב גיסי. קצת ארוך, אבל יפה, לדעתי.

 

[מוגג]

לא יודע מה לומר

אבל מזכיר לי יותר מדי סיפורים דידקטיים לבני הנעורים. הדמויות לא יוצרות הזדהות והתפרים גלויים לעין. לא התחברתי. מצטער.

 

[nutmeg]

הסיפור הזה הזכיר לי

כמה אני מתבלבלת כשמספרים לי מיד מה שמו של כל משתתף בסיפור... רציתי לשאול אם מדובר בסעיף סניליות ספציפי שלי או שיש עוד אנשים כמוני. כלומר, בסיפור כלשהו רב משתתפים כשדואגים מיד עם כניסתה של כל דמות, גם אם אינה אומרת משהו, להזכיר את שמה בלי עוד פרטים - רק את השם. אני מה-זה-הולכת לאיבוד! תוך שתי פסקאות אני לא זוכרת מיהומי.

 

[Idan91]

גם אצלי.

 

[שירה בלטר]

זה תלוי במחבר-

מחבר חכם יודע ליצור אצלנו "סימנים" לכל דמות- איזשהו טעם שמתעצב עם כל הופעה של אותה דמות.

 

[טל קר]

קראתי עד הסוף,

השפה וחלק מהתכנים הזכירו לי את הספרים מסדרת "זרקור" (אני מקווה שאני זוכרת נכון) שהייתי קוראת בתקופת היסודי עת הייתי באמת קוראת-כל. המשלב גבוה מבדרך כלל (אך מזכיר לי את השפה אשר אני מוצאת עצמי נוקטת לעיתים תכופות מדי על גבי הפורומים, אז צלחתי סעיף זה). חלק מהצימודים בין האנשים לשמות התואר או לפעלים מגרדים לי על עצב שצועק 'סטריאוטיפ סטראוטיפ' או עצב שצועק "קלישאות קלישאות" (המורה נתחייכה לה, האם התייפחה לה, האב חייך בגאווה וכו' וכו'). הסיפור פחות עתידני מכפי שציפיתי (אם בכיתה א' הארי פוטר קיים עשור, והסיפור נגמר בגילאי העשרים ו לחייו של אלון, אז אנחנו משהו כמו 25 שנה קדימה). (או במילים אחרות, כדאי להוציא דברים קשורי זמן כמו משך קיום ספציפי של ספר ספציפי). אבל ההקבלה בין הכתוב לפסוקים למציאות (הרב כהן כמקבילה של 'הכהן הגדול' וכד') יפה.

 

[hillelg]

מה שמזכיר לי

שבזמנו (לפני שנה בערך) גם אני כתבתי סיפור אחד (אם כי לא בסגנון 'זרקורי'), אבל אני עדיין חושש לפרסמו, כי המסר עלול להיות מובן אחרת לגמרי מהכוונה המקורית. אבל אם מישהו רוצה, אני מוכן לשלוח לו באופן פרטי.

 

[טל קר]

אשמח. [email protected]

(אהה! אז זכרתי נכון את הזרקור)

 

[hillelg]

לצערי

דיסקו הקשיח של מחשבנו נמחק כליל אמשיים. כך שנוספו קשיים טכניים, נוסף על השאלות העקרוניות.

 

[dage]

סלח לי

אבל הדידקטיות בסיפור מאד גלויה לעין והוא לא מעניין מספיק ומרתק מספיק כשלעצמו. גם הסטראוטיפיות והשיטות של הדמויות מאד מפריעה. זה לא סיפור אלא משל ארכני, לא מעניין ושקוף מאד כבר מראשיתו.