קראתי עד הסוף,
השפה וחלק מהתכנים הזכירו לי את הספרים מסדרת "זרקור" (אני מקווה שאני זוכרת נכון) שהייתי קוראת בתקופת היסודי עת הייתי באמת קוראת-כל. המשלב גבוה מבדרך כלל (אך מזכיר לי את השפה אשר אני מוצאת עצמי נוקטת לעיתים תכופות מדי על גבי הפורומים, אז צלחתי סעיף זה). חלק מהצימודים בין האנשים לשמות התואר או לפעלים מגרדים לי על עצב שצועק 'סטריאוטיפ סטראוטיפ' או עצב שצועק "קלישאות קלישאות" (המורה נתחייכה לה, האם התייפחה לה, האב חייך בגאווה וכו' וכו'). הסיפור פחות עתידני מכפי שציפיתי (אם בכיתה א' הארי פוטר קיים עשור, והסיפור נגמר בגילאי העשרים ו לחייו של אלון, אז אנחנו משהו כמו 25 שנה קדימה). (או במילים אחרות, כדאי להוציא דברים קשורי זמן כמו משך קיום ספציפי של ספר ספציפי). אבל ההקבלה בין הכתוב לפסוקים למציאות (הרב כהן כמקבילה של 'הכהן הגדול' וכד') יפה.