פילוסוף רוחני33
Well-known member
דנה בת השמונה אירחה בביתה לראשונה את אורי, הילד הכי מקובל בכיתה. השעה הייתה שמונה בערב. אביה הגרוש איתי וחברתו החדשה הלכו לסרט. הם נכנסו לחדר, ובפעם הראשונה בחייה התנשקו, ועוד בחושך. הם נשבעו לא לגלות לאף אחד. דנה אמרה לו: "ככה אנשים אוהבים, נכון?". דודה בלה הייתה אומרת שיפה שאנשים אוהבים, ואז הייתה משתתקת ומחייכת. כשאמרה את זה, הייתה דנה שואלת: "למה אוהבים?", והדודה המשיכה לשתוק.
אורי עזב את דנה, ודנה בכתה כל היום אבל אחר כך עמדה בערב בכביש, חייכה וחשבה: "ככה אוהבים". בכיתה לימדו על אלוהים. למחרת לפני השיעור שאלה המורה מהו אלוהים, והיא הצביעה ואמרה שאלוהים נותן לאנשים להרגיש רגשות חזקים וליהנות מלהיות עצובים. אחרי השיעור, אמרו לה כל התלמידים שמאוד אהבו מה שאמרה על אלוהים, ושהם רוצים להיות חברים שלה.
אבנר האח למד בכיתה י' עם אורנה. כל יום אחרי הלימודים, היה חוזר הביתה באופניים. כמעט כל יום, היו האופניים מתפנצ'רים באמצע הדרך. יום אחד אחרי הלימודים, הזמין אותה לסיבוב באופניים. באותו יום לא היה פנצ'ר, והם הגיעו לביתו. "תרצה לעלות אליך לקפה?", שאלה דנה. "נו טוב, שיהיה", אמר, והם עלו במעלית.
בזמן שתיית הקפה ראו סרט. אז הביט אבנר באורנה וראה כמה היא יפה. הוא הניח יד על רגלה, והם התחבקו ואחר כך התנשקו.
מאז היו נפגשים כל ערב. לפני הערב לא יכלו להיפגש, כי היה צריך ללמוד. אורנה הייתה אומרת לו שהיא מקווה שמערכת היחסים לא תלחיץ אותה מדי כי היא לא אוהבת להיפגש הרבה, ואבנר היה עונה שהוא מוכן לתת לה את כל האהבה שתרצה ובלבד שהקשר יצא יפה.
נאוה, חברתו של איתי האב, נכנסה לדיכאון בזמן האחרון בגלל מחלת אביה. איתי היה מנחם אותה ושר לה שירים רומנטיים. היא אמרה שהוא מכניס אותה למעין מעגל קסמים מוזר. הוא היה אומר לה, שלהגיד את המשפט "אני אוהב אותך" זה הפלא הכי גדול שהנפש יכולה להגיע אליו.
בזמן האחרון היה אבנר מתעצבן ואומר שהוא בקושי מתאפק לא להרביץ לאורנה, עם כל הדיבורים שלה על לחצים נפשיים, ודווקא עכשיו שהוא צריך ללמוד הרבה לבחינות ובכל זאת מקדיש לה חלק ניכר מהזמן. אורנה הייתה אומרת לו: "אז תלמד, יותר טוב". הוא היה שותק ומביט בה בזעם. פעם היא אמרה שהיא חושבת שנוצרה מתיחות ביניהם כי הם יותר מדי מספרים לאנשים אחרים על מה שהם עושים באינטימיות. הם החליטו לצאת בימי ששי לעיר ביחד כדי לפתור את היחסים, אבל רק היו שותים יין בפאבים, וכשאחד מהם ניסה לחבק את האחר היה האחר אומר לו שמספיק שהם מבלים ומשתגעים ביחד.
אורנה נהייתה עצבנית והתחילה לדבר לא יפה, לקלל, לרכל עם חברות על חוסר ההצלחות של אבנר בשיחות ביניהם, ולשתוק כשאבנר פנה אליה. הייתה מספרת לחברות איך אבנר לא מוצא על מה לדבר אתה ושותק בטיפשות. לאט עזבו אותה כל החברות.
הם קנו כלב. אבנר היה יוצא כל ערב עם הכלב ונשאר אתו הרבה ככל האפשר כדי לא להיות עם אורנה. היה אומר שנמאס לו כבר כל הזמן להוציא ולהחזיר את הכלב. לפעמים היה לוקח את הכלב לביתו ליום אחד או כמה. אז היה מביט בבקרים בתלתלים של הכלב ורואה כמה יפה הם זוהרים יפה בשמש, ולא יכול לעצור עצמו מלבוא ללטף אותם. הוא קצת נרגע מהכעס על אורנה והצליח ללמוד יותר טוב.
לגמרי במקרה, פיתח אבנר שיחה עם עמית חברו לכיתה, וגילה שהוא עוסק במוזיקה ויש לו להקת ג'אז. הוא ביקש להצטרף ללהקה. הם המציאו שירים מקוריים והופיעו ביחד, וקיבלו הרבה כסף ומחיאות כפיים. בערבים היה מספר לאורנה על המוזיקה שהמציאו, והיא הקשיבה מרותקת ואמרה שזה נשמע נהדר. אבנר אמר לה, שאם הם מספיק אוהבים להיות ידידים טובים, הם יכולים לחזור להיות חברים. היא התנפלה עליו בנשיקה גדולה. איתי האב סיפר לחברתו נאוה שבנו חזר להיות עם החברה שלו, והיא הייתה מחייכת וצוחקת ואומרת איזה יופי, והיו יותר ויותר נפגשים ומבלים ביחד.
אבנר החליט לקרב את הקשר עם אורנה. הוא קנה לה בושם והשאיר אותו פתוח. כשאורנה באה הביתה, צעקה למה כל הבית מלא בניחוח חזק. הוא הגיש לה את הבושם, והיא חייכה והריחה אותו. היא נזכרה שסבתה סיפרה לה בילדותה על נערה שהריחה בושם ונעשתה יותר חכמה. אחר כך אמרה שהיא הולכת לחדר לנוח ושהוא יכול ללכת הביתה אם הוא רוצה. היא לא סגרה את הדלת, ואחרי שנשכבה הלך אחריה לחדר ונכנס למיטתה. אחר כך הביטו בחלון וראו את השלכת הכתומה. מאז היו הולכים ביחד בשדה בין עלי השלכת הנושרים עליהם וגם קונים פרחים זה לזה, והבית התמלא בפרחים יפים וריחניים. הוא רצה להציע לה נישואין ולא ידע איך. יום אחד, שמע את אביו מדבר מחדרו עם חברתו נאוה ואומר לה "את הרי יודעת כמה אני אוהב אותך, ואני יודע שאת אוהבת אותי. בואי נתחתן". היא אמרה: "הגיע הזמן". למחרת הלך אבנר לאורנה ואמר לה: "אני אוהב אותך ואת אותי, בואי נתחתן". היא נפלה עליו בחיבוק. אבנר הקשיב למוזיקת ג'אז קצבית וניסה ללמוד לצעוד לפיה. כשהגיע היום, לבש אבנר בגדים יפים וססגוניים ושם ג'ל בשיער. אז הלך בצעדים קצביים ובחיוך גאה עד לבית אורנה, דפק בנימוס על הדלת והושיט לה את ידו. היא הזמינה אותו להיכנס ואמרה שהוא נראה ממש טוב. הם נסעו לחתונה.
בחתונה ירדה אורנה במדרגות, ועלים נפלו עליה והחליקו על שמלתה הלבנה הארוכה. מתחת לחופה היא בכתה, הדמעות ירדו לתוך כוס היין, והיין נצץ. הם התנשקו, והכוכבים למעלה היו עדים לשבועת אהבתם.
כשהגיעו הביתה, הפילו עייפים את כל המתנות ונאנחו. הם התחילו לסדר את הדברים. בסוף, נפלו על המיטה ואמרו זה לזה: "הלילה הראשון לנישואין, זמן מיוחד". במשך חיי הנישואין רבו על משק הבית, על כסף ועל חלוקת החשבון הכלכלי וגם על ההתפשרות בין עבודה ובין שהות ביחד. אורנה התחילה לקרוא ספרים של סופרים ידועים ולדבר על אהבה ועל דברים יפים, וכל החברות חזרו אליה.
נולד להם ילד בשם ניר. הם פינקו אותו ונתנו לו הכול. בצעירותו אהב ניר לשיר סופרן לאמו ולרקוד. ההורים היו מסתכלים ורואים איך הוא רוקד יפה. גופו עדין מאוד. פעם נגע בלהבת נר ונכווה, והם קפצו מהכיסאות ורצו לעזור לו. הם חבשו לו את היד, והילד אמר שאף פעם לא יעבור לו הכאב. האם אמרה לו "אל תדאג, אני ואבא אוהבים אותך הכי בעולם". פתאום כשאמרה את זה, הגלידה בבת אחת הכווייה, וכולם חייכו, גם הדודה בלה.
אורי עזב את דנה, ודנה בכתה כל היום אבל אחר כך עמדה בערב בכביש, חייכה וחשבה: "ככה אוהבים". בכיתה לימדו על אלוהים. למחרת לפני השיעור שאלה המורה מהו אלוהים, והיא הצביעה ואמרה שאלוהים נותן לאנשים להרגיש רגשות חזקים וליהנות מלהיות עצובים. אחרי השיעור, אמרו לה כל התלמידים שמאוד אהבו מה שאמרה על אלוהים, ושהם רוצים להיות חברים שלה.
אבנר האח למד בכיתה י' עם אורנה. כל יום אחרי הלימודים, היה חוזר הביתה באופניים. כמעט כל יום, היו האופניים מתפנצ'רים באמצע הדרך. יום אחד אחרי הלימודים, הזמין אותה לסיבוב באופניים. באותו יום לא היה פנצ'ר, והם הגיעו לביתו. "תרצה לעלות אליך לקפה?", שאלה דנה. "נו טוב, שיהיה", אמר, והם עלו במעלית.
בזמן שתיית הקפה ראו סרט. אז הביט אבנר באורנה וראה כמה היא יפה. הוא הניח יד על רגלה, והם התחבקו ואחר כך התנשקו.
מאז היו נפגשים כל ערב. לפני הערב לא יכלו להיפגש, כי היה צריך ללמוד. אורנה הייתה אומרת לו שהיא מקווה שמערכת היחסים לא תלחיץ אותה מדי כי היא לא אוהבת להיפגש הרבה, ואבנר היה עונה שהוא מוכן לתת לה את כל האהבה שתרצה ובלבד שהקשר יצא יפה.
נאוה, חברתו של איתי האב, נכנסה לדיכאון בזמן האחרון בגלל מחלת אביה. איתי היה מנחם אותה ושר לה שירים רומנטיים. היא אמרה שהוא מכניס אותה למעין מעגל קסמים מוזר. הוא היה אומר לה, שלהגיד את המשפט "אני אוהב אותך" זה הפלא הכי גדול שהנפש יכולה להגיע אליו.
בזמן האחרון היה אבנר מתעצבן ואומר שהוא בקושי מתאפק לא להרביץ לאורנה, עם כל הדיבורים שלה על לחצים נפשיים, ודווקא עכשיו שהוא צריך ללמוד הרבה לבחינות ובכל זאת מקדיש לה חלק ניכר מהזמן. אורנה הייתה אומרת לו: "אז תלמד, יותר טוב". הוא היה שותק ומביט בה בזעם. פעם היא אמרה שהיא חושבת שנוצרה מתיחות ביניהם כי הם יותר מדי מספרים לאנשים אחרים על מה שהם עושים באינטימיות. הם החליטו לצאת בימי ששי לעיר ביחד כדי לפתור את היחסים, אבל רק היו שותים יין בפאבים, וכשאחד מהם ניסה לחבק את האחר היה האחר אומר לו שמספיק שהם מבלים ומשתגעים ביחד.
אורנה נהייתה עצבנית והתחילה לדבר לא יפה, לקלל, לרכל עם חברות על חוסר ההצלחות של אבנר בשיחות ביניהם, ולשתוק כשאבנר פנה אליה. הייתה מספרת לחברות איך אבנר לא מוצא על מה לדבר אתה ושותק בטיפשות. לאט עזבו אותה כל החברות.
הם קנו כלב. אבנר היה יוצא כל ערב עם הכלב ונשאר אתו הרבה ככל האפשר כדי לא להיות עם אורנה. היה אומר שנמאס לו כבר כל הזמן להוציא ולהחזיר את הכלב. לפעמים היה לוקח את הכלב לביתו ליום אחד או כמה. אז היה מביט בבקרים בתלתלים של הכלב ורואה כמה יפה הם זוהרים יפה בשמש, ולא יכול לעצור עצמו מלבוא ללטף אותם. הוא קצת נרגע מהכעס על אורנה והצליח ללמוד יותר טוב.
לגמרי במקרה, פיתח אבנר שיחה עם עמית חברו לכיתה, וגילה שהוא עוסק במוזיקה ויש לו להקת ג'אז. הוא ביקש להצטרף ללהקה. הם המציאו שירים מקוריים והופיעו ביחד, וקיבלו הרבה כסף ומחיאות כפיים. בערבים היה מספר לאורנה על המוזיקה שהמציאו, והיא הקשיבה מרותקת ואמרה שזה נשמע נהדר. אבנר אמר לה, שאם הם מספיק אוהבים להיות ידידים טובים, הם יכולים לחזור להיות חברים. היא התנפלה עליו בנשיקה גדולה. איתי האב סיפר לחברתו נאוה שבנו חזר להיות עם החברה שלו, והיא הייתה מחייכת וצוחקת ואומרת איזה יופי, והיו יותר ויותר נפגשים ומבלים ביחד.
אבנר החליט לקרב את הקשר עם אורנה. הוא קנה לה בושם והשאיר אותו פתוח. כשאורנה באה הביתה, צעקה למה כל הבית מלא בניחוח חזק. הוא הגיש לה את הבושם, והיא חייכה והריחה אותו. היא נזכרה שסבתה סיפרה לה בילדותה על נערה שהריחה בושם ונעשתה יותר חכמה. אחר כך אמרה שהיא הולכת לחדר לנוח ושהוא יכול ללכת הביתה אם הוא רוצה. היא לא סגרה את הדלת, ואחרי שנשכבה הלך אחריה לחדר ונכנס למיטתה. אחר כך הביטו בחלון וראו את השלכת הכתומה. מאז היו הולכים ביחד בשדה בין עלי השלכת הנושרים עליהם וגם קונים פרחים זה לזה, והבית התמלא בפרחים יפים וריחניים. הוא רצה להציע לה נישואין ולא ידע איך. יום אחד, שמע את אביו מדבר מחדרו עם חברתו נאוה ואומר לה "את הרי יודעת כמה אני אוהב אותך, ואני יודע שאת אוהבת אותי. בואי נתחתן". היא אמרה: "הגיע הזמן". למחרת הלך אבנר לאורנה ואמר לה: "אני אוהב אותך ואת אותי, בואי נתחתן". היא נפלה עליו בחיבוק. אבנר הקשיב למוזיקת ג'אז קצבית וניסה ללמוד לצעוד לפיה. כשהגיע היום, לבש אבנר בגדים יפים וססגוניים ושם ג'ל בשיער. אז הלך בצעדים קצביים ובחיוך גאה עד לבית אורנה, דפק בנימוס על הדלת והושיט לה את ידו. היא הזמינה אותו להיכנס ואמרה שהוא נראה ממש טוב. הם נסעו לחתונה.
בחתונה ירדה אורנה במדרגות, ועלים נפלו עליה והחליקו על שמלתה הלבנה הארוכה. מתחת לחופה היא בכתה, הדמעות ירדו לתוך כוס היין, והיין נצץ. הם התנשקו, והכוכבים למעלה היו עדים לשבועת אהבתם.
כשהגיעו הביתה, הפילו עייפים את כל המתנות ונאנחו. הם התחילו לסדר את הדברים. בסוף, נפלו על המיטה ואמרו זה לזה: "הלילה הראשון לנישואין, זמן מיוחד". במשך חיי הנישואין רבו על משק הבית, על כסף ועל חלוקת החשבון הכלכלי וגם על ההתפשרות בין עבודה ובין שהות ביחד. אורנה התחילה לקרוא ספרים של סופרים ידועים ולדבר על אהבה ועל דברים יפים, וכל החברות חזרו אליה.
נולד להם ילד בשם ניר. הם פינקו אותו ונתנו לו הכול. בצעירותו אהב ניר לשיר סופרן לאמו ולרקוד. ההורים היו מסתכלים ורואים איך הוא רוקד יפה. גופו עדין מאוד. פעם נגע בלהבת נר ונכווה, והם קפצו מהכיסאות ורצו לעזור לו. הם חבשו לו את היד, והילד אמר שאף פעם לא יעבור לו הכאב. האם אמרה לו "אל תדאג, אני ואבא אוהבים אותך הכי בעולם". פתאום כשאמרה את זה, הגלידה בבת אחת הכווייה, וכולם חייכו, גם הדודה בלה.
נערך לאחרונה ב: