סיפור
פוסטפוסטמודרניסט החברה דיכאה אותו בשל ייחודיותו. בשל יחודיותו, פעולות שנקט דוכאו. בשל הדיכוי הוא נשאר עם פחות יכולות לפעול. זעם שצבר מתסכולים, כשהתפרץ - דוכא. הוא למד שעדיף את הזעם הזה לכלא. הוא המיר את הזעם ברצון לנקמה. הוא חיפש עצמו בכיוונים שונים: הוא חיפש עצמו ברדיקליות הפוליטית. הוא חיפש עצמו בהפניית עורף למשכילות. הוא חיפש עצמו באמנות. ותמיד תמיד שוב ושוב הוא גילה שכל מקום שימצא את עצמו בו, הוא תורם לחברה ומאשר לחברה את התנהגותה כלפיו, לאותה חברה שהוא שונא ורוצה לנקום בה. אפילו אופצייה פלילית נשקלה ונפסלה מאותן סיבות. כל פעולה שהוא עושה, כל יזמה שנוקט תורמת לחברה ומאשרת לחברה את התייחסותה כלפיו. אי עשייה מוחלטת לא באה בחשבון מטעמי שרידה. כניראה שזה אינסטינקט שהוא לא שולט בו, או שהוא חושש שבהתאבדות (אקטיבית או פאסיבית) יאשר לחברה את התייחסותה כלפיו. מובן שמטעמי שרידות הוא מחוייב למינימום פעילות, על אף הכאב שבהכרה שבפעילות שרידה זו הוא תורם לחברה ומאשר לחברה את התנהגותה כלפיו. ואז בא הפוסטמודרניזם. בניגוד לכל הגיון, פתאום הופיע משהו שנראה הייה שעונה על מכאוביו, משהו שאולי נותן לו איזה חוט למשוך בו, נכון זה נראה כבדיחה גרועה, אבל זה הייה הכי טוב שייש. אבל עד שגמר להסיר את החשדנות שפיתח כלפי כל יציר החברה וכל הפוסטמודרניסטים מצאו משרות מכובדות.
פוסטפוסטמודרניסט החברה דיכאה אותו בשל ייחודיותו. בשל יחודיותו, פעולות שנקט דוכאו. בשל הדיכוי הוא נשאר עם פחות יכולות לפעול. זעם שצבר מתסכולים, כשהתפרץ - דוכא. הוא למד שעדיף את הזעם הזה לכלא. הוא המיר את הזעם ברצון לנקמה. הוא חיפש עצמו בכיוונים שונים: הוא חיפש עצמו ברדיקליות הפוליטית. הוא חיפש עצמו בהפניית עורף למשכילות. הוא חיפש עצמו באמנות. ותמיד תמיד שוב ושוב הוא גילה שכל מקום שימצא את עצמו בו, הוא תורם לחברה ומאשר לחברה את התנהגותה כלפיו, לאותה חברה שהוא שונא ורוצה לנקום בה. אפילו אופצייה פלילית נשקלה ונפסלה מאותן סיבות. כל פעולה שהוא עושה, כל יזמה שנוקט תורמת לחברה ומאשרת לחברה את התייחסותה כלפיו. אי עשייה מוחלטת לא באה בחשבון מטעמי שרידה. כניראה שזה אינסטינקט שהוא לא שולט בו, או שהוא חושש שבהתאבדות (אקטיבית או פאסיבית) יאשר לחברה את התייחסותה כלפיו. מובן שמטעמי שרידות הוא מחוייב למינימום פעילות, על אף הכאב שבהכרה שבפעילות שרידה זו הוא תורם לחברה ומאשר לחברה את התנהגותה כלפיו. ואז בא הפוסטמודרניזם. בניגוד לכל הגיון, פתאום הופיע משהו שנראה הייה שעונה על מכאוביו, משהו שאולי נותן לו איזה חוט למשוך בו, נכון זה נראה כבדיחה גרועה, אבל זה הייה הכי טוב שייש. אבל עד שגמר להסיר את החשדנות שפיתח כלפי כל יציר החברה וכל הפוסטמודרניסטים מצאו משרות מכובדות.