השתפכות הנפש
New member
סיפור../images/Emo63.gif
סתם סיפור, שאולי יצליח להפיג את השיעמום של מישהו...: קחו את הזמן, זה הולך להיות ארוך... בעיר טורנא היה בחור, שהוריו התגרשו מפאת סיבה משפחתית, שהייתה ביניהם מחלוקת עצומה, ובפרטיות בין שתי המשפחות, בין הורי האב ובין הורי האם,, ובמצב כזה מי סובל? רק הבנים, והבחור הזה היו לו עוד שתי אחיות, ואותן סידרו המשפחות כל אחת במקום אחר, ואף שכל עסק הגירושים כאב להן מאד מאד, ובפרטיות שעכשיו צריכים להתפרק מהאח והאחות, ולהיות סמוכים על שולחן אחרים, אך בלית ברירה קיבלו את זה באהבה, אך את הבחור שלחו לאיזה ישיבה רחוק ממקום מגוריו, והבחור היה בטיבעו עצוב, ומכל שכן עכשיו שארע המשפחה אסון כזה, שהוריו התגרשו, והשנאה כבושה ביניהם כל כך, רחמנא לצלן, נעשה בעיצבון עוד יותר, ומכל שכן שלא די שלא היה לו מי שינחמו, ומי שיקרבו, ומי שידבר על ליבו, עוד שלחו אותו לישיבה רחוקה כנגד רצונו, ושם לא היו לא חברים, על כן נעשה עצוב מאד מאד, עד שחייו לא היו שווים אצלו כלל, מרוב מרירות ועגמת נפשו שהייתה לו, והיה מבולבל מאד מאד, רחמנא לצלן, וכל הסתובב כל היום מחדר לחדר ומעליה לעליה והלך בטל, כי מרוב צער ועוגמת נפש לא היה יכול לצמצם מוחו ללמוד, ועל כן רוב היום הלך אצלו בבטלה, וכבר אמרו חכמינו ז"ל (כתובות נ"ט): הבטלה מביאה לידי שיעמום... ועל כן כמעט שנשתגע, אחמנא לצלן, לגמרי, ודרך הבחורים בישיבה, כשרואים אחד מוכנס בתוך עצמו, מתחילים לרדוף אותו, וכן היה, שהתחילו להתלוצץ ממנו וכו´, וזה כאב לו מאד מאד, ובפרט שלא היה לו שום בריה שבעולם למילספר צערו ומרירותו, וכל מה שעבר עליו ביתו וכו´, ועל כן נתבלבל יותר והיה תמיד בעצבות גדולה, עד שעלה במחשבתו לאבד את עצמו לדעת, רחמנא לצלן, אך בטבעו היה פחדן גדול, ועל כן פחד מזה מאד מאד, וזה בלבלו יותר ויותר, ובין כך עברו לו שם כמה זמנים, והיה ללעג וקלס בעיני כל, וכשהגיע איזה חג כמו פסח או סוכות, התארח אצל כמה אנשים שריחמו עליו, ןמרוה צערו הקשה ועיצבון ליבו, היה נדמה לו, שאין שום תקנה לחייו, והוא כבר ישאר כל ימיו, עד שהשלים עם גורלו המר. בישיבה זו היה אוצר ספרים גדול מאד, והיה חדר מיוחד בעבור כל הספרים, ודרכו הייתה ליישב שם בין המון הספרים עם הגמרא פתוחה, וכן היה חושב ומדמה דמיונות וכו´ וכו´, והיה שבור כחרס הנשבר לגמרי עד שמרוב ביטלו לא הבין אפילו פשוטן של דברים בלימוד. פעם בהיותו בחדר אוצר הספרים, פתאום ראה לפניו ספר חדש מונח על השולחן בין המון הספרים שמונחים זה על גב זה, ומרוב סקרנותו, קם ממקומו וניגש אל הספרים המונחים על השולחן ממולו, והציא תא הספר החדש מבין הספרים, וזר אל מקומו, והתחיל לעיין בו, (ספר זה היה עלים לתרופה, מכתבי מוהרנ"ת). ודיפדף בספר הזה דף אחר דף, ולפני מראה עיניו נתגלה אור חדש, יש "אבא" רחמן כזה בעולם, אשר נחזק את "בנו" השבור כחרס, יש עוד "בן" בעולם, שיש לו צרות ומרירות וכו´, כך עולה ברעיונו, הלוואי והיה לי אבא כזה, אז הייתי כותב לו את כל צרותיי, מה שעובר עלי זה כמה שנים, כך נכנס במחשבתו, והתחיל לעיין בספר המתבים, וקרא מכתב אחרי מכתב, וכבר לא היה יכול להניחו מידו, כל כך התקשר לספר , עד שכל אותו היום ולרבות הלילה עין בו, וכמעט שגמר חצי ספר, והלך לישון, ובבוקר קם, והדבר הראשון – הסתכל תחת הכר שלו, אם הספר מונח שם, כי מרוב ההרגש והנועם, שהרגיש שיקבל מספר זה, פחד שמא יאובד ממנו, על כן קודם שהלך לישון החביאו מתחת הכר שלו, וברוב שמחה התלבש והלך להתפלל, ואחז את הספר בידו לבל יאבד ממנו, כך המשיך כל היום לעיין בספר, והכל מכתב מצא תא עצמו, הלא גם אני שבור...... הלא גם מחשבותי מבלבלות אותי... כך חשב, ועדיין לא ידע ממי הספר ומי חיברו, רק בכל מכתב ראה שנחתם "נתן מברסלב" , לזאת התיישב – אתחיל לחפש אחר עוד ספרים שכתוב השם "ברסלב", ועדיין לא ידע שיש חסידות כזו, רק סתם מרוב התעוררותו והרגשתו בספר הזה, התחיל לחפש אחר ספר אחר שכתוב השם "ברסלב",והתחיל להפוך בכל הספרים, ויגע כמה שעות, הוציא ספרים והכניס ספרים, אולי ימצא משהו, לקח ספרים גדולים ופתחם , לקח ספרים קטנים ופתחם, ןפתאום למראה עיניו נגלו הרבה ספרים קטנים למעלה בארון ספרים במדף העליון, והתחיל לפתוח ספר אחר ספר, עד שמצא ספר "שבחי הר"ן" ו"שיחות הר"ן", וכתוב בשער הספר "הוצאת ברסלב", ותכף ומיד התחיל לרקוד משמחה, ולקח את הספר והתחיל לעיין בו מתחילתו, וראה הנהגת רבנו ז"ל, שהתחיל לדבר עימו התברך בלשון שרגילים בה.. זה ימים ושנים שאני משתוקק לספר לפני משיהו את מצבי הרע ואת כל אשר עם לבבי ואין לי ולא עוד שרודפים ומבזים אותי, וחשיבים אותי כחסר דעת, רחמנא לצלן.. עכשיו אני יודע מה לעשות, והתחיל לדבר לפניו התברך שם בחדר אוצר הספרים, והלב נמשך לו מאד אחר הדיבורים, ובאו לו שפע של דיבורים, והרגשי שיכול לדבר עימו התברך כל היום מרוב מרירות וצרות והרפתקאות, שכבר עברו עליו עד עכשיו.. . אך בתוך דיבורו התברך ההכרח לו להפסיק בכל פעם, כי פה נכנס בחור ושם נכנסו עוד שניי, והתנוצף לו רעיון שבמרתף הבניין, שם הוא מקום טוב להצניע את עצמו, ותכף ומיד ירד לשם, והמקום חשוך, ואין שום בריה נכנסת לשם......
סתם סיפור, שאולי יצליח להפיג את השיעמום של מישהו...: קחו את הזמן, זה הולך להיות ארוך... בעיר טורנא היה בחור, שהוריו התגרשו מפאת סיבה משפחתית, שהייתה ביניהם מחלוקת עצומה, ובפרטיות בין שתי המשפחות, בין הורי האב ובין הורי האם,, ובמצב כזה מי סובל? רק הבנים, והבחור הזה היו לו עוד שתי אחיות, ואותן סידרו המשפחות כל אחת במקום אחר, ואף שכל עסק הגירושים כאב להן מאד מאד, ובפרטיות שעכשיו צריכים להתפרק מהאח והאחות, ולהיות סמוכים על שולחן אחרים, אך בלית ברירה קיבלו את זה באהבה, אך את הבחור שלחו לאיזה ישיבה רחוק ממקום מגוריו, והבחור היה בטיבעו עצוב, ומכל שכן עכשיו שארע המשפחה אסון כזה, שהוריו התגרשו, והשנאה כבושה ביניהם כל כך, רחמנא לצלן, נעשה בעיצבון עוד יותר, ומכל שכן שלא די שלא היה לו מי שינחמו, ומי שיקרבו, ומי שידבר על ליבו, עוד שלחו אותו לישיבה רחוקה כנגד רצונו, ושם לא היו לא חברים, על כן נעשה עצוב מאד מאד, עד שחייו לא היו שווים אצלו כלל, מרוב מרירות ועגמת נפשו שהייתה לו, והיה מבולבל מאד מאד, רחמנא לצלן, וכל הסתובב כל היום מחדר לחדר ומעליה לעליה והלך בטל, כי מרוב צער ועוגמת נפש לא היה יכול לצמצם מוחו ללמוד, ועל כן רוב היום הלך אצלו בבטלה, וכבר אמרו חכמינו ז"ל (כתובות נ"ט): הבטלה מביאה לידי שיעמום... ועל כן כמעט שנשתגע, אחמנא לצלן, לגמרי, ודרך הבחורים בישיבה, כשרואים אחד מוכנס בתוך עצמו, מתחילים לרדוף אותו, וכן היה, שהתחילו להתלוצץ ממנו וכו´, וזה כאב לו מאד מאד, ובפרט שלא היה לו שום בריה שבעולם למילספר צערו ומרירותו, וכל מה שעבר עליו ביתו וכו´, ועל כן נתבלבל יותר והיה תמיד בעצבות גדולה, עד שעלה במחשבתו לאבד את עצמו לדעת, רחמנא לצלן, אך בטבעו היה פחדן גדול, ועל כן פחד מזה מאד מאד, וזה בלבלו יותר ויותר, ובין כך עברו לו שם כמה זמנים, והיה ללעג וקלס בעיני כל, וכשהגיע איזה חג כמו פסח או סוכות, התארח אצל כמה אנשים שריחמו עליו, ןמרוה צערו הקשה ועיצבון ליבו, היה נדמה לו, שאין שום תקנה לחייו, והוא כבר ישאר כל ימיו, עד שהשלים עם גורלו המר. בישיבה זו היה אוצר ספרים גדול מאד, והיה חדר מיוחד בעבור כל הספרים, ודרכו הייתה ליישב שם בין המון הספרים עם הגמרא פתוחה, וכן היה חושב ומדמה דמיונות וכו´ וכו´, והיה שבור כחרס הנשבר לגמרי עד שמרוב ביטלו לא הבין אפילו פשוטן של דברים בלימוד. פעם בהיותו בחדר אוצר הספרים, פתאום ראה לפניו ספר חדש מונח על השולחן בין המון הספרים שמונחים זה על גב זה, ומרוב סקרנותו, קם ממקומו וניגש אל הספרים המונחים על השולחן ממולו, והציא תא הספר החדש מבין הספרים, וזר אל מקומו, והתחיל לעיין בו, (ספר זה היה עלים לתרופה, מכתבי מוהרנ"ת). ודיפדף בספר הזה דף אחר דף, ולפני מראה עיניו נתגלה אור חדש, יש "אבא" רחמן כזה בעולם, אשר נחזק את "בנו" השבור כחרס, יש עוד "בן" בעולם, שיש לו צרות ומרירות וכו´, כך עולה ברעיונו, הלוואי והיה לי אבא כזה, אז הייתי כותב לו את כל צרותיי, מה שעובר עלי זה כמה שנים, כך נכנס במחשבתו, והתחיל לעיין בספר המתבים, וקרא מכתב אחרי מכתב, וכבר לא היה יכול להניחו מידו, כל כך התקשר לספר , עד שכל אותו היום ולרבות הלילה עין בו, וכמעט שגמר חצי ספר, והלך לישון, ובבוקר קם, והדבר הראשון – הסתכל תחת הכר שלו, אם הספר מונח שם, כי מרוב ההרגש והנועם, שהרגיש שיקבל מספר זה, פחד שמא יאובד ממנו, על כן קודם שהלך לישון החביאו מתחת הכר שלו, וברוב שמחה התלבש והלך להתפלל, ואחז את הספר בידו לבל יאבד ממנו, כך המשיך כל היום לעיין בספר, והכל מכתב מצא תא עצמו, הלא גם אני שבור...... הלא גם מחשבותי מבלבלות אותי... כך חשב, ועדיין לא ידע ממי הספר ומי חיברו, רק בכל מכתב ראה שנחתם "נתן מברסלב" , לזאת התיישב – אתחיל לחפש אחר עוד ספרים שכתוב השם "ברסלב", ועדיין לא ידע שיש חסידות כזו, רק סתם מרוב התעוררותו והרגשתו בספר הזה, התחיל לחפש אחר ספר אחר שכתוב השם "ברסלב",והתחיל להפוך בכל הספרים, ויגע כמה שעות, הוציא ספרים והכניס ספרים, אולי ימצא משהו, לקח ספרים גדולים ופתחם , לקח ספרים קטנים ופתחם, ןפתאום למראה עיניו נגלו הרבה ספרים קטנים למעלה בארון ספרים במדף העליון, והתחיל לפתוח ספר אחר ספר, עד שמצא ספר "שבחי הר"ן" ו"שיחות הר"ן", וכתוב בשער הספר "הוצאת ברסלב", ותכף ומיד התחיל לרקוד משמחה, ולקח את הספר והתחיל לעיין בו מתחילתו, וראה הנהגת רבנו ז"ל, שהתחיל לדבר עימו התברך בלשון שרגילים בה.. זה ימים ושנים שאני משתוקק לספר לפני משיהו את מצבי הרע ואת כל אשר עם לבבי ואין לי ולא עוד שרודפים ומבזים אותי, וחשיבים אותי כחסר דעת, רחמנא לצלן.. עכשיו אני יודע מה לעשות, והתחיל לדבר לפניו התברך שם בחדר אוצר הספרים, והלב נמשך לו מאד אחר הדיבורים, ובאו לו שפע של דיבורים, והרגשי שיכול לדבר עימו התברך כל היום מרוב מרירות וצרות והרפתקאות, שכבר עברו עליו עד עכשיו.. . אך בתוך דיבורו התברך ההכרח לו להפסיק בכל פעם, כי פה נכנס בחור ושם נכנסו עוד שניי, והתנוצף לו רעיון שבמרתף הבניין, שם הוא מקום טוב להצניע את עצמו, ותכף ומיד ירד לשם, והמקום חשוך, ואין שום בריה נכנסת לשם......
))