החלילן מגחמ
New member
סיפור. תהנו...
איברהים ומוסטפה אספר לכם סיפור, סיפור המתחיל לפני שנים רבות במדבריות תימן.... אברהים היה איש בודד מאוד. הוא הכיר אנשים מעטים ומעטים הכירו אותו. הוא היה סוחר שעבר מעיר אחת לאחרת והציע את סחורתו. למרות שאברהים היה בודד, היה לו חבר אחד אשר ליווה אותו לכל מקום שרגליו נשאוהו. חבר זה היה מוסטפה, החמור הנאמן שלו. אברהים ומוסטפה היו כמו אחים ולהפרידם איש לא יכל. הם היו עוברים מעיר לעיר, דרך דרכי עפר ומדבריות. ידעו הם את יופיו של הטבע, ובמסעותיהם האזינו לסודות הרוח ולרחשי העצים, ראו הם את זריחתה של החמה, ואת ליקויה של הלבנה. הימים והלילות עברו עליהם בנחת ובשלוות המדבר. למרות חייהם הקשים, לעולם לא התלוננו השניים. והנה, יום אחד, כאשר הלכו בדרכם במדבריות תימן, הבחין אברהים שמתקרבת לקראתם חבורת ליסטים, אנשי הרע, שודדים ורוצחים המחפשים קורבן לטרף. אברהים הביט במוסטפה מבוהל. הוא הסתכל סביבו בטירוף בכדי לחפש איזה שיח או סלע להסתתר מאחוריו. ליבו פעם בחוזקה, והיה הוא אובד עצות. הליסטים התקרבו אל השניים. אברהים קיווה שרק את סחורתו ייקחו ולא, חס וחלילה, את חייו או את חיי חברו. לחבורת הליסטים היה מנהיג ושמו נישא מעבר לפסגות תימן. שמו היה עבדול אל פאטמה. הליסטים התחילו להקיף את אברהים ומוסטפה, והנה אברהים קלט את פניו של עבדול אל פאטמה. מרוב האימה שאחזה בליבו של אברהים, הוא קפץ על גבו של מוסטפה והתחיל לדהור ולברוח מהשודדים. אך מעשה זה נידון לכישלון כבר מן ההתחלה. אברהים מצא את עצמו מוקף בשנית בשודדים. בכוחו האחרון ירד אברהים על ברכיו והתפלל אל אללה לנס. לפתע שמע אברהים קולות מן המרחקים, קולותיה של הרוח. תוך זמן קצר סופת חול ענקית השתוללה. הליסטים רצו לתפוס מחסה, אך אברהים ומוסטפה נותרו אבודים לזממה של הסופה. אברהים נפל על ברכיו והתחנן לאללה שיפסיק את הסופה ויציל אותו ואת חברו. ואכן, תוך דקות ספורות הסופה פסקה. אך במהרה, בתום הסופה, שבו הליסטים והנה הם מוציאים את פגיונותיהם ומתקרבים לעברם של השניים. אברהים, שהבין שזהו סופם, הסתכל אל חברו וליבו לא מצא מרגוע. הוא זעק אל אללה: "מדוע אתה מעולל לי את זה? מדוע אתה מעניש אותי?". הליסטים התקרבו אט אט והנה הם כבר צעדים אחדים מן השניים. אברהים הסתכל בעיניו של מוסטפה, ולפתע ראה שחברו מזיל דמעה. הוא המשיך לזעוק אל אללה, עד שלפתע שמע את חברו אומר לו: "מדוע אתה חושב שאללה מעניש אותך? הרי אללה מברך אותך, כי נותן הוא לך לעזוב את עולמו כאשר אתה ניצב ליד חברך הטוב ביותר, עם לב כואב ואוהב, וזאת אינה הזדמנות שכל אחד מקבל". בדיוק כאשר אברהים סיים לשמוע את דברי חברו, ננעצו פגיונותיהם של הליסטים בגופם של אברהים ומוסטפה, ונשמותיהם עלו אט אט לרקיע, בוכות, אוהבות ומאוחדות. אני אשמח לתגובות. שירן
איברהים ומוסטפה אספר לכם סיפור, סיפור המתחיל לפני שנים רבות במדבריות תימן.... אברהים היה איש בודד מאוד. הוא הכיר אנשים מעטים ומעטים הכירו אותו. הוא היה סוחר שעבר מעיר אחת לאחרת והציע את סחורתו. למרות שאברהים היה בודד, היה לו חבר אחד אשר ליווה אותו לכל מקום שרגליו נשאוהו. חבר זה היה מוסטפה, החמור הנאמן שלו. אברהים ומוסטפה היו כמו אחים ולהפרידם איש לא יכל. הם היו עוברים מעיר לעיר, דרך דרכי עפר ומדבריות. ידעו הם את יופיו של הטבע, ובמסעותיהם האזינו לסודות הרוח ולרחשי העצים, ראו הם את זריחתה של החמה, ואת ליקויה של הלבנה. הימים והלילות עברו עליהם בנחת ובשלוות המדבר. למרות חייהם הקשים, לעולם לא התלוננו השניים. והנה, יום אחד, כאשר הלכו בדרכם במדבריות תימן, הבחין אברהים שמתקרבת לקראתם חבורת ליסטים, אנשי הרע, שודדים ורוצחים המחפשים קורבן לטרף. אברהים הביט במוסטפה מבוהל. הוא הסתכל סביבו בטירוף בכדי לחפש איזה שיח או סלע להסתתר מאחוריו. ליבו פעם בחוזקה, והיה הוא אובד עצות. הליסטים התקרבו אל השניים. אברהים קיווה שרק את סחורתו ייקחו ולא, חס וחלילה, את חייו או את חיי חברו. לחבורת הליסטים היה מנהיג ושמו נישא מעבר לפסגות תימן. שמו היה עבדול אל פאטמה. הליסטים התחילו להקיף את אברהים ומוסטפה, והנה אברהים קלט את פניו של עבדול אל פאטמה. מרוב האימה שאחזה בליבו של אברהים, הוא קפץ על גבו של מוסטפה והתחיל לדהור ולברוח מהשודדים. אך מעשה זה נידון לכישלון כבר מן ההתחלה. אברהים מצא את עצמו מוקף בשנית בשודדים. בכוחו האחרון ירד אברהים על ברכיו והתפלל אל אללה לנס. לפתע שמע אברהים קולות מן המרחקים, קולותיה של הרוח. תוך זמן קצר סופת חול ענקית השתוללה. הליסטים רצו לתפוס מחסה, אך אברהים ומוסטפה נותרו אבודים לזממה של הסופה. אברהים נפל על ברכיו והתחנן לאללה שיפסיק את הסופה ויציל אותו ואת חברו. ואכן, תוך דקות ספורות הסופה פסקה. אך במהרה, בתום הסופה, שבו הליסטים והנה הם מוציאים את פגיונותיהם ומתקרבים לעברם של השניים. אברהים, שהבין שזהו סופם, הסתכל אל חברו וליבו לא מצא מרגוע. הוא זעק אל אללה: "מדוע אתה מעולל לי את זה? מדוע אתה מעניש אותי?". הליסטים התקרבו אט אט והנה הם כבר צעדים אחדים מן השניים. אברהים הסתכל בעיניו של מוסטפה, ולפתע ראה שחברו מזיל דמעה. הוא המשיך לזעוק אל אללה, עד שלפתע שמע את חברו אומר לו: "מדוע אתה חושב שאללה מעניש אותך? הרי אללה מברך אותך, כי נותן הוא לך לעזוב את עולמו כאשר אתה ניצב ליד חברך הטוב ביותר, עם לב כואב ואוהב, וזאת אינה הזדמנות שכל אחד מקבל". בדיוק כאשר אברהים סיים לשמוע את דברי חברו, ננעצו פגיונותיהם של הליסטים בגופם של אברהים ומוסטפה, ונשמותיהם עלו אט אט לרקיע, בוכות, אוהבות ומאוחדות. אני אשמח לתגובות. שירן