ק ו ר א ת ב ק פ ה
New member
סיפור של סתיו
. יש בית קפה הנושא את שמה בתל-אביב. לא שהיא יודעת. לא שהיא בכלל מגיעה לתל-אביב. וגם כשהיא כבר מגיעה, היא לא מבטלת את זמנה על ישיבה בטלה בבתי-קפה, אלא נעה אחוזת תזזית בין פגישת עבודה אחת למשנתה, קצרת רוח וזמן. בית קפה חביב, מעוטר בעציצים ובכלי בית יפים, בית קפה תל-אביבי. עם תפריט ששוליו מוכתמים, מלצריות צעירות שאין להן מושג מהן המנות המוצעות בתפריט, ניסיון להעניק ליושבים אוירה אירופאית, משהו בין הגלובאליות של פאריז והניחוח הכפרי של טוסקאנה. בית קפה תל-אביבי, הנושא את שמה. לא שהיא יודעת בכלל. לא שהיא בכלל יודעת שאני חושבת עליה עכשיו, או בכלל. לא שהיא מודעת לחצי החיוך שיש לי כרגע, מרחיק אותי לכמה רגעים מבית הקפה התל-אביבי לנופים של מדבר, של שמש אחר הצהרים מאריכת צללים, של רוח קרירה של לילה מדברי, של מדורה קטנה שחייבים לשמור עליה, של מזרן דק וקוצי שיטה חודרניים. לקירות זקופים של קניון חולי, שאור המדורה מפזז עליו, לשמיים בהירים מלאי כוכבים, קונסטלציות שאף פעם אני לא מזהה, אך עדיין נהנית לצפות בהן. אני מחזיקה את התפריט בידי, תוהה מה היא הייתה מזמינה, לו ישבה איתי פה, בקפה הנושא את שמה. היא בכלל לא אוהבת קפה. רק מים, או לכל היותר תה, אבל לא כזה משקית, אלא תה של עשבים שנאספו לאורך גדות נחל. "הפוך גדול, חזק, בבקשה", אני פונה למלצרית הנבוכה, ומצביעה על בת זוגי. "ומה בשבילך?"
. יש בית קפה הנושא את שמה בתל-אביב. לא שהיא יודעת. לא שהיא בכלל מגיעה לתל-אביב. וגם כשהיא כבר מגיעה, היא לא מבטלת את זמנה על ישיבה בטלה בבתי-קפה, אלא נעה אחוזת תזזית בין פגישת עבודה אחת למשנתה, קצרת רוח וזמן. בית קפה חביב, מעוטר בעציצים ובכלי בית יפים, בית קפה תל-אביבי. עם תפריט ששוליו מוכתמים, מלצריות צעירות שאין להן מושג מהן המנות המוצעות בתפריט, ניסיון להעניק ליושבים אוירה אירופאית, משהו בין הגלובאליות של פאריז והניחוח הכפרי של טוסקאנה. בית קפה תל-אביבי, הנושא את שמה. לא שהיא יודעת בכלל. לא שהיא בכלל יודעת שאני חושבת עליה עכשיו, או בכלל. לא שהיא מודעת לחצי החיוך שיש לי כרגע, מרחיק אותי לכמה רגעים מבית הקפה התל-אביבי לנופים של מדבר, של שמש אחר הצהרים מאריכת צללים, של רוח קרירה של לילה מדברי, של מדורה קטנה שחייבים לשמור עליה, של מזרן דק וקוצי שיטה חודרניים. לקירות זקופים של קניון חולי, שאור המדורה מפזז עליו, לשמיים בהירים מלאי כוכבים, קונסטלציות שאף פעם אני לא מזהה, אך עדיין נהנית לצפות בהן. אני מחזיקה את התפריט בידי, תוהה מה היא הייתה מזמינה, לו ישבה איתי פה, בקפה הנושא את שמה. היא בכלל לא אוהבת קפה. רק מים, או לכל היותר תה, אבל לא כזה משקית, אלא תה של עשבים שנאספו לאורך גדות נחל. "הפוך גדול, חזק, בבקשה", אני פונה למלצרית הנבוכה, ומצביעה על בת זוגי. "ומה בשבילך?"
../images/Emo39.gif