סיפור שהיה...
השבוע יצאתי לדייט אחרי הרבה זמן של שקט. מישהיא שפגשתי באינטרנט ודיברנו בטלפון אבל היה ברור כל הזמן שאנחנו לא מתאימים, וזה סתם ידידים. בסוף משום מקום החלטנו להפגש. היא ידעה איך אני נראה ואני לא. תאמת באתי לדייט הזה בציפיות אפס. הייתי בטוח שזה סתם ושום דבר לא יצא מזה. מה שקרה, שהבחורה היתה ממש חמודה ונראית ממש טוב והכל זרם אבל בכל זאת הרגשתי שמשהו חסר. מן הרגשה של הכל טוב אבל זה לא זה. אחרי שבררתי את העניין הזה טוב עם עצמי, איתה וחברים טובים שלי, הגעתי למסקנה שיכול להיות שכל העניין הזה קרה בגלל שלא ציפיתי לכלום וכנראה בגלל זה אני לא שפטתי בצורה נכונה ולא נתתי מספיק אופציות כדי שכן יקרה משהו. החלטתי שלא לחתוך ונסות להפגש שוב. נפגשנו היום, ועוד פעם. הכל זרם והיה טוב, אבל זה פשוט לא זה, הכל היה במקום אבל לא היו את דפיקות הלב וההתרגשות שכל כך חיכיתי להן... אני נורא מבולבל...יכול להיות שהכל כל כך טוב אבל זה לא זה? או שאולי זה אני שסתם פוסל? איך זה שההגיון אומר שמשהו טוב אבל בא הלב ובמחי פרפור מזלזל בקביעה שלו?
השבוע יצאתי לדייט אחרי הרבה זמן של שקט. מישהיא שפגשתי באינטרנט ודיברנו בטלפון אבל היה ברור כל הזמן שאנחנו לא מתאימים, וזה סתם ידידים. בסוף משום מקום החלטנו להפגש. היא ידעה איך אני נראה ואני לא. תאמת באתי לדייט הזה בציפיות אפס. הייתי בטוח שזה סתם ושום דבר לא יצא מזה. מה שקרה, שהבחורה היתה ממש חמודה ונראית ממש טוב והכל זרם אבל בכל זאת הרגשתי שמשהו חסר. מן הרגשה של הכל טוב אבל זה לא זה. אחרי שבררתי את העניין הזה טוב עם עצמי, איתה וחברים טובים שלי, הגעתי למסקנה שיכול להיות שכל העניין הזה קרה בגלל שלא ציפיתי לכלום וכנראה בגלל זה אני לא שפטתי בצורה נכונה ולא נתתי מספיק אופציות כדי שכן יקרה משהו. החלטתי שלא לחתוך ונסות להפגש שוב. נפגשנו היום, ועוד פעם. הכל זרם והיה טוב, אבל זה פשוט לא זה, הכל היה במקום אבל לא היו את דפיקות הלב וההתרגשות שכל כך חיכיתי להן... אני נורא מבולבל...יכול להיות שהכל כל כך טוב אבל זה לא זה? או שאולי זה אני שסתם פוסל? איך זה שההגיון אומר שמשהו טוב אבל בא הלב ובמחי פרפור מזלזל בקביעה שלו?