סיפור שהיה כך היה

סיפור שהיה כך היה

אתמול הייתי בארוחת ערב.

האשה תמיד מכינה אוכל מאוד שמן.
מעולה ברמה בינלאומית, אבל מאוד שמן.
תמיד עם גבינות של 20-30-40%, שמן כמהין, פסטות רק עם שמנות וכו' וכו'.

אמרתי לה שאני באה לאכול ארוחת ערב בתנאי והיא מכינה לי אוכל רגיל.
ביקשתי ממנה
פשטידה עם גבינה עד 5% לא מעבר
ירקות בתנור
וסלט ירקות.

אני כל כך הרבה שנים אוכלת
פשט' עם גבינה 5%
ואני משוכנעת שהיתה בפשטידה גבינה עם אחוז גבוה יותר, או שמנת.
היא נשבעה לי שלא.

גם לתפ"א ולבטטה בתנור, אין חוכמות, היא טענה שהיא הכניסה לתנור ורק ב- 5 הדקות האחרונות
משחה אותם בקצת שמ"ז.
היה להם טעם של חמאה. זה טעם שלא ניתן לטעות בו.
שמ"ז וחמאה ממש לא קרובים בטעמם.
הגם שמרוב שומן, הירקות ממש נצצו.
שוב, היא נשבעה שזה טיפ טיפ טיפה של שמ"ז.

אכלתי, כי בטחתי בה, ובניגוד לפעמים קודמות, באתי רעבה, לא אכלתי קודם בבית
ואח"כ גם המשכנו כולם מהם לעוד משהו, בקיצר, אכלתי.

אני מנסה לא לרוץ במחשבות להחלטה קיצונית
אבל איני רואה ברירה.
איזה מעצבן!

למה לשקר?
וזו עוד מישהי שמאוד מאוד אוהבת אותי.
מבאס!!
 

ladybug6

New member
למה לשקר? אני אגיד לך למה היא משקרת...

כי זה מצליח לה. כי את אוכלת, מתוך נימוס/כבוד, ולא מסרבת.
בפעם הבאה תסרבי והיא תתבאס ויהיה ערב לא נעים, אבל בזה זה ייגמר. יותר היא לא תשקר לך.

זה ממש חוסר כבוד לשקר לך. אני לא הייתי עוברת על זה בשתיקה. ובטח ובטח שלא הייתי אוכלת בכל זאת...
 
לא נעים לקבל
בראש...

אבל לצערי
את צודקת בכל מילה.

זה עדיין לא מסביר את זה שהיא משקרת
זה הרי נובע מהאגו שלה
כי היא לא יודעת לבשל טעים בפחות מ- 50% שומן
והיא חוששת שהאוכל לא יצא טעים
אז היא מעדיפה לשקר...


החלטתי שיותר אני לא אוכלת שם, וזהו.
 

ladybug6

New member
את לא צריכה לפתור לה את

האישיוז שיש לה עם בישול. את גם לא צריכה לפצוח במחאות או לדרוש דברים (תלוי במערכת יחסים שלה איתה, לא סיפרת מי היא בדיוק אותה אישה מסתורית, אני רק יכולה לשער). פשוט אל תאכלי ושהיא תעשה עם זה כרצונה.
אמא של הבנזוג שלי ניסתה להכין דברים עם ביצים או מוצרי חלב ככה "בקטנה", לטענתה, ואחרי כמה לא-נעימ-ים כאלה שלא אכלתי מזה היא הבינה את הרמז ומאז או שהיא מכינה באמת משהו שאני יכולה לאכול או שלא, ואני בסדר עם זה ככה או ככה. מעולם לא התלוננתי או הערתי ואני תמיד מוצאת מה לאכול, גם אם זה רק אורז וסלט ותפו"א זה בסדר גמור מצדי. אני תמיד אוכל בתאבון ואגיד תודה בסוף.
בכל מקרה היא מיוזמתה משתדלת ומכינה גם דברים שאני יכולה לאכול כמו אנטי פסטי, או אפונה ברוטב שבדר"כ מכילה קציצות היא מכינה בלי הקציצות בשביל שאני אוכל לאכול מזה.. וכו'.

אבל אם לא היינו עוברות את המשוכה של הלא-נעים הראשונה הזאת, היא היתה ממשיכה להכין דברים שאני הייתי אוכלת מתוך נימוס ואח"כ מרגישה רע עם זה...
 
מדובר בבעלת הבית שלי לשעבר

גרתי אצלם במשק
5 שנים

2 הבנות שלהם בגיל שלי וגרות בחו"ל עם הנכדים.
הם ממש התייחסו וממשיכים להתייחס אלי כמו אל בת שלהם.
יש לנו יחסים מאוד יפים וחמים.
גם כשאני לא גרה שם, אנחנו בקשר.

בשישי האחרון היא טסה לבנות
אז הסעתי אותה לשדה וכו'.

התקיפות שלי קצת התעמעמה לה בזמן האחרון
אני צריכה להחזיר אותה.
אני מניחה שבמשך תקופה לא היה אכפת לי מהערך התזונתי,
כעת חשוב לי בחזרה, אז זה מאוד צורם לי.

אני מרגישה מאוד נוח לבקש מה לאכול.
היא גם תמיד שואלת מה להכין לי.
היא מבשלת בחסד עליון.
העניין הוא, שהיא שואלת, ועושה מה בראש שלה


בפעם הבאה אחזור לעשות את מה שאני תמיד עושה כשאני בתקופה הזו
אוכלת מראש בבית
מגיעה שבעה
ואז רק מנקרת בצלחת
זה נראה לי יפתור את כל הבעיות.

מסופקני לגבי היכולת שלי לשנות עגלה קשישה, היא לא ממש מקשיבה.
 

RSPA

New member
שאלה קטנה

האם לא יתכן מצב שאת טועה בדיאגנוזה והיא לא משקרת כלל ושעל כל זה את בונה תילי תילים של פרשנויות ?
 
בטח שיכול להיות, ואף שאלתי את עצמי שאלה

זו הרבה פעמים.

אך בטוחני שאיני טועה במקרה זה.
אין לטעות בין תפוחי אדמה ובטטות ששוחים בחמאה
לבין אלו שאני מכינה בתנור עם קצת שמ"ז עליהם.
לחמאה יש טעם מאוד מובחן, כמו שלשמ"ז יש טעם מאוד מובחן.

אני זוכרת שאתה טבעוני,
אבל בתור מי שאוכלת מילדות פשטידות עם גבינה 5%
אני בשניה מזהה פשטידה עם פטה 24% וגביע שמנת מעורבב בה.
אין מה לעשות, זה לא אותו הטעם...
 

כמהאפשר

New member
יכול להיות..

)יכול להיות שהיא באמת שואלת כדי להרגיע ולספק ולרצות "אותך", אני לא מתווכחת:))

יכול להיות שה"קצת" שלה הוא לא ה"קצת" שלך?
הכרתי פעם מישהי.. שכאשר היא בשלה מרק.. שלא הבנתי בכלל בשביל מה צריך לטגן בצל כדי לשים אותו בו- אבל ניחא. הייתה לי אז שריטה קשה של אוכל שהחשבתי אותו ל"בריא". אבל הסכמתי לאחר לחץ מסיבי של כשנתיים לאכול מהמרק הזה שלה שנראה לי הכי פחות מזיק.. היא נשבעה לי שאין שם שמן(ואני גם לא סובלת שמן זית, לא סובלת אפילו את הריח שלו שלא נדבר על הטעם..)

פתאום אני רואה אותה שופכת כמות נכבדת של שמן (זית!!!!!) לסירוב ענק. בצל.. מתחילה לטגן.
אני מביטה במבט של (עשקו אותי, שקרו לי- אסון, זוועה, איך איש אינו זועק ומכריז על זה בחצרות ושערי העיר?!)
והיא, כאשר ניסיתי להעיר משהו אומר כולה בנינוחות ותמיהה של דבר מה מובן מאליו כאילו אני המטומטמת-
אבל זה טיפטיפה. ושזה בכלל לא במרק..(לצורך הענין היה שם לפחות חצי כוס שמן).

אני רק יןדית שאנשים מהדור ההוא.. מאוד חשוב להם לרצות.
אנחנו קצת יןתר מביטים על דברים מסוימים. על להלחם למען הצדק, אולי.
ולהם- חשוב מאוד לארח. שיהיה לך טעים. שיהיה מה לאכול. להיות מארחת טובה. לא לאכזב.
לא "תיאוריות" ו"רגש" ולדבר. זה חשוב- אבל על כוס התה והעוגה שהיא תדאג להכין ולנקות ולארח מושלם, קודם כל. ולהתקלח ולהסתדרות. ולא תהיה רגועה אם המפה לא תהיה מיושרת.. או לא יודעת מה. ולא תשים לב לדברים שלך במאה אחוז עד שהיא לא תרפה מזה.

זה לא תמיד ככה. אבל חלק מההבדלים בדורות הם משקעים של ההבדלים הללו ואולי זה חלק מהמשקעים שם?
מהנסיון גם להרגיע אותך וגם לארח אותך טוב ו"יפה" ואי ההבנה או ההעדפה של זה על האמת.
זאת אומרת התפיסה שלה של החשיבות של זה של האמת פשוט קצת שונה משלנו.

שוב.. אם בכלל היא באמת לא השתדלה ודווקא כן ניסתה להיות בסדר ולהכין מה שביקשת כמו שבקשת.
 

loona moon

New member
זה הפתרון שלי למצבים דומים

כשאני מתארחת אני דואגת להביא דבר אחד (שניים שלושה) - וכך בודאות אני יודעת שיש לי מה לאכול - במקרה חרום.
כך אני חוסכת בקשות, חוסכת עוגמת נפש, ופשוט יוצרת מצב שיש לי מה לאכול או לפחות יש לי איך לקחת משולחן המארח מעט ומהמאכלים שטובים לי הרבה.

ולעצם המקרה שלך,
יכול להיות שהיא לא יודעת/לא יכולה/לא מסוגלת להכין את האוכל כפי שאת מכינה עבור עצמך. עבורה זה חסר טעם ולא ראוי.
או.. יכול להיות שהיא בהחלט קיצצה הרבה מאד מבחינתה ממה שהתכוונה מלכתחילה רק שעבורך זה לא הספיק.

רק במחשבות טעימות,
(היא הרי אוהבת אותך..כך כתבת..)
 
לגמרי, אני מניחה שהיא פשוט חושבת

שזה לא יצא טעים
וחוששת שזה יקושר ליכולות הבישול שלה.

זה אכן היה הרבה פחות
שמן מתמיד
כמו שרשמת, היא קיצצה הרבה


נראה לי שזה מה שאעשה אכן
אוכל מראש בבית
וזהו

THANXS
 
למעלה