סיפור קצת מרגש

סיפור קצת מרגש

השבת דיברתי עם אחד הבנים ואשתו על שורשים, הראתי להם תמונת משפחת אימי ז"ל (אז בת 14) מלפני השואה. ליד אימי עומד גיסה בשם יעקב וילקום. אימי והגיס שרדו את השואה. הגיס נישא שוב. בשנותיה הראשונות של המדינה הגיס היה מגיע ען ילדיו להורי בחדרה לעיתים קרובות. בתור ילד הייתי משחק עם שני בניו. הקשרים התנתקו (לא ידוע לי למה). היום חיפשתי בגוגל את השם "וילקום" ומצאתי את הקישור הזה רשום שהוא גר בקיבוץ ברקאי, דרך אתר הקיבוץ הגעתי לטלפון של יוסי וילקום. בהתחלה דיברתי עם אשתו שהתרגשה מאוד, ולאחר מכן דיברתי איתו. הוא אמר לי שיוצאות לו דמעות מרוב התרגשות. כל אחד מאיתנו כבר סבא לנכדים, ההורים שלנן כבר לא בחיים. החלפנו טלפונים וקבענו להפגש. בתמונה המצורפת משנת 1936 שצולמה בעיר בנדין, יעקב וילקום עומד שני משמאל אששתו יושבת ען ילדיו (נספתו בשואה) אימי אסתר אורמן עומדת לידו. התמונה הגיע אלינו מדוד שלה מדבלין. המקורית אצלי בבית. זאת רק תחילת של חיפוש לעוד ענף במשפחה.
 

הלני

New member
ממש מרגש!

אני מקוה שלא רק 'תרויח' משפחה אלא גם העמקת שורשי עץ המשפחה וגם תוסיף לו עלים רבים. אל תשכח להכין חומר על מה שכבר יש לך ושאלות. בהצלחה. הלני
 
כל הערב מחליפים טלפונים

וגם שולחים תמונות אחד לשני בקיבוץ ברקאי כתבו זאת מעל לוח המודעות סיפור זה.
 
סיפור "קצת" מרגש"???

מצאת משפחה, בני! זה אינו סיפור, זה אירוע יחיד ומיוחד! וכמו שנאמר בשרשור, ככל שנדע על עוד סיפורים כאלו, לא נפסיק להתרגש! תיהנו עוד ועוד, והרבה הרבה מזל טוב! לאה מה הייתי נותנת לפגוש לדקות את ארוסה וחברה של דודתי לאה, שעלה ארצה בגפו עם סרטיפיקאט ובלעדיה, כי היא לא האמינה שיהיה גרוע. הוא היה גר בצפון הארץ באחד הקיבוצים. איני סבורה שהוא חי עדיין. אבל כמה משפטים עליה ממנו היו מועילים לי. כיף לכם!
 
למעלה