דויד אנגלר
New member
סיפור קצר
ביום ראשון, שני ורביעי הייתי במילואים, וביום שלישי נסעתי עם בן לאסוף את טל מן הישוב אמירים שליד צפת. ולכן רק היום יכולתי להגיע ללשכת התעסוקה לאקדמאים. בדרך כלל אני הולך בימי ג´ בסביבות 13:00. וחייבים להגיע פעם בשבוע כדי לשמור על רצף. אז פתאום(10:30) נזכרתי שאני צריך לחתום היום והתקשרתי ללשכה ואמרו לי שהבחורה שמטפלת בי מקבלת עד שעה 11:00. אמרתי לעצמי זה כבר אבוד. אבל למה לא לנסות? יצאתי מהר ונסעתי ברכב ולא נלחצתי מעומסי התנועה. והגעתי לשם, ולא מצאתי חניה וישר נכנסתי לחניון ורצתי ללשכה והגעתי שתי דקות לפני 11. ראיתי כמה אנשים בחוץ, והשומר לא נתן להם להיכנס. לא היה נראה שיש סיכוי להכנס, אבל אני שידרתי מסר ברור: אני נכנס. ואיכשהו זה הסתדר, והשומר היה ממש כועס על מישהו שהתחיל לריב איתו, ואז גם אני נכנסתי ואמרתי לשומר "אח שלי, תעשה טובה בחייך", ושמתי לו יד תומכת ואוהבת על הכתף ורצתי אל הפקידה שלי.... שאלתי אותה אם אפשר להכנס, והיא אמרה שאמתין. זהו הצלחתי. אחרי כמה דקות, נכנסתי וסיפרתי לה את מהלך הענינים. זה נראה אבוד אבל עשיתי זאת למרות הכל!!! היא סידרה לי הכל, רשמה את המילואים, ובעיקר חייכה אלי... ביציאה השומר היה ממש רגוע, ואמרתי לו "תודה אחי" עם יד על הכתף, והוא אמר לי "יום טוב" או משהו כזה והודיתי לו. הרגשתי שהענקתי לו את חום אהבה ובטחון שהוא היה זקוק לו. הרי הוא השומר, ומה? אין לו מילה? אז מה אם יש עוד שתי דקות? הרגשתי ממש בסבבה. הצלחתי להעניק למישהו !!! אח איזה כייף.
ביום ראשון, שני ורביעי הייתי במילואים, וביום שלישי נסעתי עם בן לאסוף את טל מן הישוב אמירים שליד צפת. ולכן רק היום יכולתי להגיע ללשכת התעסוקה לאקדמאים. בדרך כלל אני הולך בימי ג´ בסביבות 13:00. וחייבים להגיע פעם בשבוע כדי לשמור על רצף. אז פתאום(10:30) נזכרתי שאני צריך לחתום היום והתקשרתי ללשכה ואמרו לי שהבחורה שמטפלת בי מקבלת עד שעה 11:00. אמרתי לעצמי זה כבר אבוד. אבל למה לא לנסות? יצאתי מהר ונסעתי ברכב ולא נלחצתי מעומסי התנועה. והגעתי לשם, ולא מצאתי חניה וישר נכנסתי לחניון ורצתי ללשכה והגעתי שתי דקות לפני 11. ראיתי כמה אנשים בחוץ, והשומר לא נתן להם להיכנס. לא היה נראה שיש סיכוי להכנס, אבל אני שידרתי מסר ברור: אני נכנס. ואיכשהו זה הסתדר, והשומר היה ממש כועס על מישהו שהתחיל לריב איתו, ואז גם אני נכנסתי ואמרתי לשומר "אח שלי, תעשה טובה בחייך", ושמתי לו יד תומכת ואוהבת על הכתף ורצתי אל הפקידה שלי.... שאלתי אותה אם אפשר להכנס, והיא אמרה שאמתין. זהו הצלחתי. אחרי כמה דקות, נכנסתי וסיפרתי לה את מהלך הענינים. זה נראה אבוד אבל עשיתי זאת למרות הכל!!! היא סידרה לי הכל, רשמה את המילואים, ובעיקר חייכה אלי... ביציאה השומר היה ממש רגוע, ואמרתי לו "תודה אחי" עם יד על הכתף, והוא אמר לי "יום טוב" או משהו כזה והודיתי לו. הרגשתי שהענקתי לו את חום אהבה ובטחון שהוא היה זקוק לו. הרי הוא השומר, ומה? אין לו מילה? אז מה אם יש עוד שתי דקות? הרגשתי ממש בסבבה. הצלחתי להעניק למישהו !!! אח איזה כייף.
