סיפור קצר
מסתכלת למלע ,השמים כתומים,שהיית קטנה זה נחשב למשהו מחייך,היום זה עוד סיימן לסוף שלי. מענין איך שהתפיסה של הדברים משתנה לפי המצבים. אתמול היה עוד לילה נחמד,והיום היום האחרון שלי ,להלחם בשביל איזה תואר,להכנס לאגנדה,להלחם עד הסוף,חחחחחחחחחחחח. צועדת ברחובות המתעוררים ,מסביב נחירות שבוקעות מהבתים,כול כך מוקדם בבוקר... אני צועדת ,קרובה לשינה ,מסביבי גמלים מרקיעים על השמים,בוקר כתום. אגדות בוקר הכתום ,שסיפרו לי שהיית קטנה היו יותר נחמדות ,בחינה לאיזה מגדל,ומזל לכול העולם. היום בערב אנשים יחגגו חבל שאני לא אחגוג איתם. מגיע לכיכר המרכזי,מולי המגדל ,אני נכנסת . הם זימנו אותי ואי אפשר לסרב לזימון שלהם,אבל למה,אני יודעת שאני חכמה אבל לא עד כדי,לא מספיק ל10 החכמים של העיר. מענין איך יהיה שם בפנים. אני נעמדת מול הדלת ,מתחילה לדפוק דופקת חמש דקות ,לא פותחים. מפה יכלו לקרואת שני התרחשויות אם היה יום סגול,היו פותחים לי תוך 10 דקות ,ואומרים לי שזה טעות היית צועדת בשקט הביתה ,שוכחת מהכול. אם היה צדק הייו פותחים לי ,מושיבים אותי על כסא הנבחנים ,מראים לי מלא חיזיונות טלפתים ,ואם לא היית מתה בסוף,היית נכנסת לגילדה הכי קטנה בעולם,ויושבת במגדל עם הרגלים בתקרה עד סוף חיי. מה שקרה היה שאחרי 20 דקות ,איש זקן כפוף ,לבוש גינס וחולצה כחולה ,פתח לי תדלת ההוא אמר``אני סרחיו``. סרחיו הראש שלהם אמאלה חשבתי ,מפה כבר אין חזרה. שתקתי ,והוא לא אמר כלום ,ואז כאילו קפץ שוב לעולם אמר,אנחנו צרכיים משרתים חדשים ,יש פנסיה טובה ,תנאים מעולים . אני הסתובבתי ,וברחתי הבית בדמעות .
מסתכלת למלע ,השמים כתומים,שהיית קטנה זה נחשב למשהו מחייך,היום זה עוד סיימן לסוף שלי. מענין איך שהתפיסה של הדברים משתנה לפי המצבים. אתמול היה עוד לילה נחמד,והיום היום האחרון שלי ,להלחם בשביל איזה תואר,להכנס לאגנדה,להלחם עד הסוף,חחחחחחחחחחחח. צועדת ברחובות המתעוררים ,מסביב נחירות שבוקעות מהבתים,כול כך מוקדם בבוקר... אני צועדת ,קרובה לשינה ,מסביבי גמלים מרקיעים על השמים,בוקר כתום. אגדות בוקר הכתום ,שסיפרו לי שהיית קטנה היו יותר נחמדות ,בחינה לאיזה מגדל,ומזל לכול העולם. היום בערב אנשים יחגגו חבל שאני לא אחגוג איתם. מגיע לכיכר המרכזי,מולי המגדל ,אני נכנסת . הם זימנו אותי ואי אפשר לסרב לזימון שלהם,אבל למה,אני יודעת שאני חכמה אבל לא עד כדי,לא מספיק ל10 החכמים של העיר. מענין איך יהיה שם בפנים. אני נעמדת מול הדלת ,מתחילה לדפוק דופקת חמש דקות ,לא פותחים. מפה יכלו לקרואת שני התרחשויות אם היה יום סגול,היו פותחים לי תוך 10 דקות ,ואומרים לי שזה טעות היית צועדת בשקט הביתה ,שוכחת מהכול. אם היה צדק הייו פותחים לי ,מושיבים אותי על כסא הנבחנים ,מראים לי מלא חיזיונות טלפתים ,ואם לא היית מתה בסוף,היית נכנסת לגילדה הכי קטנה בעולם,ויושבת במגדל עם הרגלים בתקרה עד סוף חיי. מה שקרה היה שאחרי 20 דקות ,איש זקן כפוף ,לבוש גינס וחולצה כחולה ,פתח לי תדלת ההוא אמר``אני סרחיו``. סרחיו הראש שלהם אמאלה חשבתי ,מפה כבר אין חזרה. שתקתי ,והוא לא אמר כלום ,ואז כאילו קפץ שוב לעולם אמר,אנחנו צרכיים משרתים חדשים ,יש פנסיה טובה ,תנאים מעולים . אני הסתובבתי ,וברחתי הבית בדמעות .