חלק ג'
"איזה תמיסות?" שאל הוגו ברצינות תהומית.
 
"חומצה גופרתית, ניסטריניצין ו... קצת אורניום מועשר שגנבתי מהכור האטומי בביקור שעשינו פעם." אלון אמר מהר.
 
הוגו ומתי השתנקו.
 
"אם זה השתלב, הייתה תגובה שיכלה למחוק את כל תל אביב!" מתי אמר.
 
"ואת כל העמק שאני גר בו! שיט!" אלון אמר והתחיל לחייג.
 
"מי יפזר רעל בעמק שלם? תכנית מטופשת." הוגו שאל.
 
"כל הרמזים מראים שאני לא כאן! אלמנטארי!" נשמע הקול של אמה. "אם אתם רוצים למצוא את אמה קליין, תשאירו פה הודעה ואני אחזור אליכם כדי לתת לכם רמז. ביי!"
 
"שיט... אוי לא..." אלון ניתק. "אמה...! הרגתי את אחותי התאומה בנשורת גרעינית!"
 
"עזוב, אני די בטוח שהיינו שומעים אם אזור שלם היה נמחק. הם פה בגלל שאני פרצתי להם למחשב." מתי אמר.
 
"או שאולי..." הוגו אמר. "אולי הם פה בגלל כולנו!"
 
"לא..." אמר אלון. "אתה חושב ש...? אתם חושבים ש...?"
 
"כן, ברור!" מתי אמר. "הם רוצים שאני אפרוץ למחשב של האיראנים ואפרוץ את האבטחה שלהם!"
 
"ואני," הוגו אמר. "אשתמש בתוכנה שלי כדי להרוס להם את הכור!"
 
"ולהשתמש בחומר שלי כדי ליצור פצצה גרעינית משופרת!" אלון אמר.
 
"אוי לא. כולנו בסכנה!" הוגו אמר. "חברים, אנחנו חייבים לברוח מפה!"
 
לפתע האורות נדלקו.
 
"לא, לא!" "זה לא אני, אני נשבע!" "בסך הכל שיחקתי!"
 
לפתע הם ראו את
גידי. הוא ועוד כמה סוכני מוסד לקחו איתם בחור קטן, ממושקף ולבוש בצבעים לא תואמים.
 
"אתה בצרות, יניב." אמר גידי. "תאמין לי שאתה בצרות. זה היה משחק קטן ומעצבן!"
 
"אבל אמרתי לך," אמר הבחור שהלך איתו, ממושקף, קטן ולבוש בצבעים לא תואמים. "ניסיתי לבדוק אם אתם ערוכים למקרה חירום. בכלל, התפקוד של הסוכנים שלך כשהחשמל ירד היה גרוע לחלוטין!"
 
"סליחה, כן?" אמר גידי. הוא ושאר הסוכנים מהמוסד היו שם. "אבל זה לא התפקיד שלך לבדוק למה אנחנו מוכנים ולמה אנחנו לא!"
 
"אני ראיתי אתכם מפחדים!" יניב אמר.
 
"רגע!" אלון אמר. "מה, יניב? בגללך המוסד הגיע לפה?!"
 
"כן. יניב החליט לפרוץ למערכת של המוסד ולמשוך אותנו לפה, ואז גם לגרום לעוד כל מיני דברים להשתבש פה." גידי אמר. "למה? מה חשבתם?"
 
"אה, שום דבר. שום דבר בכלל!" הוגו אמר. "למה אתה מסתכלים עלינו?!"
 
"אני מסתכל על מתי." גידי אמר.
 
"היי, גידי. מה קורה? עבר הרבה זמן..." מתי אמר.
 
"טוב, הוא ייענש, כן?" גידי אמר. "בוא, יניב, נדבר עם המנהל, וההורים שלך בטח ייקחו ממך את המחשב לחודש!"
 
"נו, בחייך, אתה לא תעשה לי את זה..." יניב אמר. "אלון, בחייך, תגיד לו שהם לא היו מוכנים..."
 
"אני לא מכיר אותו!" אלון אמר בלחץ לגידי.
 
"אה, ומתי?" גידי שאל.
 
"כן?"
 
"תתרחק מצרות, כן? ותמסור את זה גם לחברים שלך."
 
גידי הלך עם שאר הסוכנים ועם יניב.
 
"רגע, איזה חברים? אנחנו או אלה מהבית ספר שלו? אדון גידי?!" הוגו צעק.
 
"עזוב, עזוב..." מתי אמר. "בבקשה..."
 
"טוב. אז הם לא פה בגללנו." אלון אמר. "העמק ניצל..."
 
"וואו. קייטנת נוער שוחר מדע 2016 ממש הזויה." הוגו אמר.
 
"לגמרי." מתי הסכים. "אז לא הוכרע מי מושך הכי הרבה אש..."
 
"נכריע שנה הבאה?" הוגו שאל.
 
"איזה, אתה יודע איזה סיפור היה בשבילי להגיע מהצפון לפה?" אלון אמר.
 
"כן, ולי בטח לא יהיה זמן עם כל הצבא..." אמר מתי.
 
"כן... טוב, אז שכל אחד ילך לחברים שלו ונהיה החכמים שלהם?" הוגו שאל.
 
"מוסכם!" אמרו כולם.
 
הוגו, מתי ואלון פנו, כל אחד, לחדר שלו, רגועים מהעובדה שהמוסד לא בא לקחת אותם אחרי הכל. כל אחד מהם חייך לעצמו. אצל כל אחד מהם עברה בראש אותה המחשבה... "איזה חנונים הם! הם חושבים שהחיים זה הרפתקת D&D? רק אצלי קורים כל הדברים המעניינים..."