סיפור קטן..
אז אני לא יודע אם מישהו זוכר את הסיפור שהיה לי עם סיירת מטכ"ל, אבל הנקודה היא שלא הסכימו לתת לי להשתתף בגיבוש שלהם אך ורק בגלל הגמגום, וזאת אחרי שעברתי בהצטיינות יום סיירות מפרך. אז מטכ"ל הפסידו אותי, אבל מישהו אחר ירוויח. לפני כשבועיים השתתפתי בגיבוש לחטיבת הצנחנים, כשבסופו היה ריאיון, בו נאמר לי שמבחינתם אני מתאים ב100 אחוז ליחידה אך שוב, נושא הגמגום הוא הבעיה היחידה. אמרו לי שהם יצטרכו להעביר את הנושא הזה הלאה לגורמים אחרים ואת התשובה הסופית בנוגע לקבלתי לחטיבה אקבל בדואר. אתמול בלילה כשעוד לא הגיעה תשובה התחלתי להילחץ והייתה לי הרגשה חזקה שלא אתקבל, אז התיישבתי על המחשב ובשעה 3 בבוקר התחלתי לכתוב במשך שעתיים מכתב לצנחנים על כך שעשו טעות כשהחליטו לא לקבל אותי, המכתב יצא 3 עמודים בוורד, ביזבתי כ"כ הרבה זמן על לנסח אותו בצורה מושלמת, הדפסתי אותו ותיכננתי כבר איך ברגע שאני מקבל את התשובה השלילית בדואר, אני מציף אותם בפקסים של המכתב שכתבתי. הלכתי לישון ב-5 בבוקר וכשקמתי חיכה לי מכתב מהצבא בדואר. התקבלתי. הייתי מאושר. הסתכלתי על המכתב שכ"כ השקעתי בו במשך כל הלילה, ובחיים לא נהניתי כ"כ לקמט כמה דפי נייר ולקלוע לפח. כל הכבוד למי שהעביר אותי, אני יציין שהגמגום שלי קשה מאוד, ואני בטוח שההחלטה שלהם הייתה קשה, אבל כמו שהבטחתי להם באותו ריאיון, הם רק ירוויחו ממנה. על אחריותי. הגיוס עוד חודשיים בדיוק, ומחר אני מתחיל טיפול אצל ברברה דאם שיסתיים ממש זמן קצר לפני הגיוס. אני כ"כ מקווה שהטיפול יוכל לעזור לי. כשאני שומע סיפורים מחברים שלי שכבר התגייסו אני נתקף חרדות, יש כ"כ הרבה מצבי דיבור שנתקלים בהם במהלך השירות, במיוחד בתור חייל קרבי. אבל אני יעשה הכל כדי להגשים את המקסימום במהלך השירות, אני פשוט מתפלל לאלוהים שברברה תוכל לעזור לי עם זה. אחרי לצנחנים!
אז אני לא יודע אם מישהו זוכר את הסיפור שהיה לי עם סיירת מטכ"ל, אבל הנקודה היא שלא הסכימו לתת לי להשתתף בגיבוש שלהם אך ורק בגלל הגמגום, וזאת אחרי שעברתי בהצטיינות יום סיירות מפרך. אז מטכ"ל הפסידו אותי, אבל מישהו אחר ירוויח. לפני כשבועיים השתתפתי בגיבוש לחטיבת הצנחנים, כשבסופו היה ריאיון, בו נאמר לי שמבחינתם אני מתאים ב100 אחוז ליחידה אך שוב, נושא הגמגום הוא הבעיה היחידה. אמרו לי שהם יצטרכו להעביר את הנושא הזה הלאה לגורמים אחרים ואת התשובה הסופית בנוגע לקבלתי לחטיבה אקבל בדואר. אתמול בלילה כשעוד לא הגיעה תשובה התחלתי להילחץ והייתה לי הרגשה חזקה שלא אתקבל, אז התיישבתי על המחשב ובשעה 3 בבוקר התחלתי לכתוב במשך שעתיים מכתב לצנחנים על כך שעשו טעות כשהחליטו לא לקבל אותי, המכתב יצא 3 עמודים בוורד, ביזבתי כ"כ הרבה זמן על לנסח אותו בצורה מושלמת, הדפסתי אותו ותיכננתי כבר איך ברגע שאני מקבל את התשובה השלילית בדואר, אני מציף אותם בפקסים של המכתב שכתבתי. הלכתי לישון ב-5 בבוקר וכשקמתי חיכה לי מכתב מהצבא בדואר. התקבלתי. הייתי מאושר. הסתכלתי על המכתב שכ"כ השקעתי בו במשך כל הלילה, ובחיים לא נהניתי כ"כ לקמט כמה דפי נייר ולקלוע לפח. כל הכבוד למי שהעביר אותי, אני יציין שהגמגום שלי קשה מאוד, ואני בטוח שההחלטה שלהם הייתה קשה, אבל כמו שהבטחתי להם באותו ריאיון, הם רק ירוויחו ממנה. על אחריותי. הגיוס עוד חודשיים בדיוק, ומחר אני מתחיל טיפול אצל ברברה דאם שיסתיים ממש זמן קצר לפני הגיוס. אני כ"כ מקווה שהטיפול יוכל לעזור לי. כשאני שומע סיפורים מחברים שלי שכבר התגייסו אני נתקף חרדות, יש כ"כ הרבה מצבי דיבור שנתקלים בהם במהלך השירות, במיוחד בתור חייל קרבי. אבל אני יעשה הכל כדי להגשים את המקסימום במהלך השירות, אני פשוט מתפלל לאלוהים שברברה תוכל לעזור לי עם זה. אחרי לצנחנים!
)