סיפור קטן על אהבה.
היא קמה בבוקר, רק כדי להתעורר אל החושך הגדול. עוצמת עיניים טרוטות, כמה אוטומטית ומכינה קפה. עד שהמים מתחממים, שוטפת פנים והולכת ישר ומציתה סיגריה. חושבת לעצמה, גם מההרגל הזה, צריך להיגמל. הבית שקט, מבחוץ שומעים רק משאית זבל. עוד מעט היא כבר בדרך לעבודה. באוטו שומעת תוכנית עם שירים משנות השמונים, מפזזת לעצמה. למה לבשתי שחור? המראה הגותי הזה כבר מזמן לא באופנה. ברמזור פתאום היא מרגישה מכה ומתנערת לשנייה. יוצאת מהרכב. גבר גבוה, עם שיער מאפיר מביט עליה ברגשי אשם כבדים. "אתה לא רואה לאן אתה נוהג?", "מה אתה אידיוט?", הוא מושפל, מציעה לה להזיז את המכונית. בדרך היא חושבת שאולי היתה קשה מידיי עימו. הם מחליפים פרטים. היא מתנצלת ושואלת אותו אם, אולי ירצה לשתות איתה קפה בערב. בטוחה כבר שאפסו הסיכויים, בגלל המבט חמור הסבר שלו, הוא מסכים. היום בעבודה כאילו לא נגמר, עוד ניירת ועוד ניירת והחיים כמו לא עוברים. אם רק היתה לי אהבה עכשיו, הכל היה נראה אחרת. היא מגיעה הביתה, הפנס של האוטו שבור והטמבון קצת התעקם. לא נורא הוא ישלם. היא נכנסת למקלחת ובוחרת בגד אדום. הוא מתקשר והם נפגשים בקפה לא רחוק. "אני ממש מצטער, מיהרתי לעבודה והייתי צריך לקחת את הילד"...יופי, היא אומרת לעצמה, עוד אחד נשוי. "אהה, אתה נשוי?", היא שואלת והוא אומר לשמחתה, "גרוש". הם נפגשים עוד כמה פעמים ואז הוא מתוודה, את יודעת, שאהבתי אותך מהרגע הראשון, לבשת שחור וזה כל-כך התאים לך.... אף פעם אל תקחו שומדבר כמובן מאליו. החיים, אחרי הכל, מלאים הפתעות. לתגובות: [email protected]
היא קמה בבוקר, רק כדי להתעורר אל החושך הגדול. עוצמת עיניים טרוטות, כמה אוטומטית ומכינה קפה. עד שהמים מתחממים, שוטפת פנים והולכת ישר ומציתה סיגריה. חושבת לעצמה, גם מההרגל הזה, צריך להיגמל. הבית שקט, מבחוץ שומעים רק משאית זבל. עוד מעט היא כבר בדרך לעבודה. באוטו שומעת תוכנית עם שירים משנות השמונים, מפזזת לעצמה. למה לבשתי שחור? המראה הגותי הזה כבר מזמן לא באופנה. ברמזור פתאום היא מרגישה מכה ומתנערת לשנייה. יוצאת מהרכב. גבר גבוה, עם שיער מאפיר מביט עליה ברגשי אשם כבדים. "אתה לא רואה לאן אתה נוהג?", "מה אתה אידיוט?", הוא מושפל, מציעה לה להזיז את המכונית. בדרך היא חושבת שאולי היתה קשה מידיי עימו. הם מחליפים פרטים. היא מתנצלת ושואלת אותו אם, אולי ירצה לשתות איתה קפה בערב. בטוחה כבר שאפסו הסיכויים, בגלל המבט חמור הסבר שלו, הוא מסכים. היום בעבודה כאילו לא נגמר, עוד ניירת ועוד ניירת והחיים כמו לא עוברים. אם רק היתה לי אהבה עכשיו, הכל היה נראה אחרת. היא מגיעה הביתה, הפנס של האוטו שבור והטמבון קצת התעקם. לא נורא הוא ישלם. היא נכנסת למקלחת ובוחרת בגד אדום. הוא מתקשר והם נפגשים בקפה לא רחוק. "אני ממש מצטער, מיהרתי לעבודה והייתי צריך לקחת את הילד"...יופי, היא אומרת לעצמה, עוד אחד נשוי. "אהה, אתה נשוי?", היא שואלת והוא אומר לשמחתה, "גרוש". הם נפגשים עוד כמה פעמים ואז הוא מתוודה, את יודעת, שאהבתי אותך מהרגע הראשון, לבשת שחור וזה כל-כך התאים לך.... אף פעם אל תקחו שומדבר כמובן מאליו. החיים, אחרי הכל, מלאים הפתעות. לתגובות: [email protected]