סיפור קטן מהחיים...
אוקיי, אני לא בא להרצות פה על חינוך מיני או משהו ולכן אקצר עד כמה שניתן, כולי תקווה שהסיפור שלי יחסוך למישהו את מה שאני הולך לספר עכשיו. אני מחשיב את עצמי בשלב זה של החיים שלי כבעל דחף מיני "לא קטן", לא אציין יותר מזה, מה לעשות כמו הרבה אחרים\ות אני אוהב לקיים יחסים. מניסיוני האישי למדתי שפרט לאמצעי מניעה והגנה חובה חובה חובה לתשאל את הפרטנר בצורה זו או אחרת על מצבו הבריאותי וחובה לקבל תשובות ברורות. כמו-כן יש לי חברה ולא אציין את סוג היחסים ביננו פרט לעובדה שאלו יחסים פתוחים, לא כולם מאמינים בזה אך לא אדון בזה עכשיו. לפני מספר חודשים החלטתי להגשים פנטזיה מסויימת וכך עשיתי - הבעיה היא שלמרות השאלות וההגנות מה לעשות תקלות קורות ואכן היתה תקלה. לא משנה מי הית\ה הפרטנר\ית. נאמר לי שהיו הגנות כפולות, אין איידס או מחלות אחרות ובכלל הפרטנר מאוד שומר על עצמו. חשבתי לעצמי איזה יופי אבל עם כל האמונה או החוסר אמונה בפרטנר, הוא יכול להיות בטוח בעצמו מהיום ועד מחר ועדיין לא להיות מודע למחלות שקיימות אצלו, מי יודע אם הוא נבדק או אם הוא דובר אמת. בתמורה לאותה תקלה "זכיתי" בדפיקות לב שנמשכו מספר חודשים עד שעשיתי לפני מספר ימים בדיקה ולשמחתי כל התוצאות שליליות - זאת אומרת שאין מחלות והכל תקין. כל הזמן שחשבתי על זה חשבתי מה אם חס ושלום יש לי משהו איך יראו החיים שלי מאותו רגע שאגלה? איך אספר להורי ולחברה? מה אם חס ושלום הדבקתי אותה למרות שהיא מודעת להכל ואנחנו משתמשים בהגנות? שוב - יש תקלות וסקס זה לא דבר סטרילי לא משנה כמה הגנות יש. אתם יכולים לתאר לעצמכם אתכם חושבים מחשבות כאלה חודשים על-גבי חודשים? אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה להיות חולה במחלה כרונית בגלל שטות? מה יקרה לקרוביכם אם תמותו? איך יראו הטיפולים? איך יראו החיים של האחרים? גם אלה שהדבקתם וסיפרתם להם או שלא? רק המבטים שלהם ברגע שאני מספר להם דבר כזה גרמו לי להרגיש רע. הרי אם אני נדבק אלה לא רק חיי שנהרסים. אני אמור להתחיל ללמוד באוקטובר - חושבים שהייתי מתחיל ללמוד או שהייתי אומר שאין טעם ומבטל? אולי הייתי מתמודד עם זה יפה וחי חיים מאושרים, אולי לא, אני מקווה שלעולם לא אצטרך להתמודד עם השאלות האלה שוב. קראתי סקר שבאירופה ה-HIV (איידס) הופך להיות נפוץ יותר משום שכיום המחלה מוגדרת כ"כרונית" ואפשר לחיות איתה גם עד גיל 80 ולכן הרבה אנשים מקיימים יחסים ללא קונדום - אבל מי רוצה להיות תלוי בכדורים כל חייו אם יש לו אפשרות למנוע את זה? חוץ מזה יש אינסוף מחלות ומחלות מין שהן לא איידס, ההבדל בין המחלות הקטלניות לאיידס הוא שפשוט לאיידס יש שם יותר רע מחמת בושה לא מובנת - כאילו שלמות מצהבת עקב יחסי מין עם נשא זה יותר טוב מאשר למות מאיידס... בשורה התחתונה, הבעיה היא לא קיום היחסים, אני מאוד בעד לקיים יחסים בגיל המתאים - זה חלק מהחיים וכך צריך להיות אבל גיליתי את המשמעות האמיתית של אמון בין בני זוג - גם אם חס ושלום מישהו מבני הזוג חלה, בני הזוג יכולים להיות בטוחים שהם עשו כל מה שיכלו כולל בדיקות והגנות כדי למנוע את זה. אין מה לעשות, תקלות קורות אבל אם כבר להיפגע אז להיפגע בידיעה שעשינו כל מה שיכולנו כדי לא להיפגע - ושיותר מזה אין מה לעשות חוץ מלנסות לשפר את המצב. אני ממליץ מתישהו לכולם\ן לקרוא אפילו ברפרוף או סתם את הכותרת של סוגי מחלות המין שקיימות ומה הן גורמות, זה מעורר מחשבה. יכול להיות ש"על המזל" אין הדבקה באיידס, מה עם צהבת? והרפס? ועגבת? ועוד... ועוד... ועוד...? כדאי גם לקרוא באילו אוכלוסיות נפוצות יותר המחלות ולמה - הרבה מיתוסים יכולים להישבר. דוגמה נפוצה בשביל הבנים/בנות הלא מנוסים/ות - מין אנאלי עם קונדום בלבד זה לא מין בטוח משום שהקונדום לא בנוי לאזור הזה וכן, הוא נקרע. יש האומרים שגם קונדום כפול הוא לא בטוח ואפילו יותר מסוכן. זוהי רק דוגמה, פתרונות באתרים המקצועיים ובמרפאות. כדאי לבדוק מרפאות ומחירים וזמנים וטיפולי חירום שיכולים למנוע קטסטרופות - סתם לידע כללי - הידעתם שלאחר חשיפה לנגיף ה-HIV קיים טיפול ויש חלון זמן של כמה שעות שיכול אולי למנוע הדבקה אם הוא רק ניתן בזמן? (קראתי שאולי בין 48 ל-72 שעות מקסימום אך אל תסמכו על מה שכתבתי פה ובכלל בכל ההודעה שאני כותב - כל מה שאני כותב - תבדקו לבד אם אני טועה או צודק במרפאות ואתרים מקצועיים). הרגשה נוראית להידבק בידיעה שהיתה אפשרות למנוע את המחלה למרות ההידבקות, סתם לדוגמה. הסיבה שאני כותב את זה היא שאמרתי לעצמי בחודשים שעברו שאם אעבור את החודשים בשלום אתרום את תרומתי הצנועה לנושא, זה היה חלק א'. חלק ב' לא יהיה פה. בהצלחה לכולם\ן! תיזהרו, תיהנו ותזכרו - בעולם הזה ביישנים שלא שואלים שאלות נוקבות מתי שצריך נכנסים לסטטיסטיקת הסיכון!
אוקיי, אני לא בא להרצות פה על חינוך מיני או משהו ולכן אקצר עד כמה שניתן, כולי תקווה שהסיפור שלי יחסוך למישהו את מה שאני הולך לספר עכשיו. אני מחשיב את עצמי בשלב זה של החיים שלי כבעל דחף מיני "לא קטן", לא אציין יותר מזה, מה לעשות כמו הרבה אחרים\ות אני אוהב לקיים יחסים. מניסיוני האישי למדתי שפרט לאמצעי מניעה והגנה חובה חובה חובה לתשאל את הפרטנר בצורה זו או אחרת על מצבו הבריאותי וחובה לקבל תשובות ברורות. כמו-כן יש לי חברה ולא אציין את סוג היחסים ביננו פרט לעובדה שאלו יחסים פתוחים, לא כולם מאמינים בזה אך לא אדון בזה עכשיו. לפני מספר חודשים החלטתי להגשים פנטזיה מסויימת וכך עשיתי - הבעיה היא שלמרות השאלות וההגנות מה לעשות תקלות קורות ואכן היתה תקלה. לא משנה מי הית\ה הפרטנר\ית. נאמר לי שהיו הגנות כפולות, אין איידס או מחלות אחרות ובכלל הפרטנר מאוד שומר על עצמו. חשבתי לעצמי איזה יופי אבל עם כל האמונה או החוסר אמונה בפרטנר, הוא יכול להיות בטוח בעצמו מהיום ועד מחר ועדיין לא להיות מודע למחלות שקיימות אצלו, מי יודע אם הוא נבדק או אם הוא דובר אמת. בתמורה לאותה תקלה "זכיתי" בדפיקות לב שנמשכו מספר חודשים עד שעשיתי לפני מספר ימים בדיקה ולשמחתי כל התוצאות שליליות - זאת אומרת שאין מחלות והכל תקין. כל הזמן שחשבתי על זה חשבתי מה אם חס ושלום יש לי משהו איך יראו החיים שלי מאותו רגע שאגלה? איך אספר להורי ולחברה? מה אם חס ושלום הדבקתי אותה למרות שהיא מודעת להכל ואנחנו משתמשים בהגנות? שוב - יש תקלות וסקס זה לא דבר סטרילי לא משנה כמה הגנות יש. אתם יכולים לתאר לעצמכם אתכם חושבים מחשבות כאלה חודשים על-גבי חודשים? אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה להיות חולה במחלה כרונית בגלל שטות? מה יקרה לקרוביכם אם תמותו? איך יראו הטיפולים? איך יראו החיים של האחרים? גם אלה שהדבקתם וסיפרתם להם או שלא? רק המבטים שלהם ברגע שאני מספר להם דבר כזה גרמו לי להרגיש רע. הרי אם אני נדבק אלה לא רק חיי שנהרסים. אני אמור להתחיל ללמוד באוקטובר - חושבים שהייתי מתחיל ללמוד או שהייתי אומר שאין טעם ומבטל? אולי הייתי מתמודד עם זה יפה וחי חיים מאושרים, אולי לא, אני מקווה שלעולם לא אצטרך להתמודד עם השאלות האלה שוב. קראתי סקר שבאירופה ה-HIV (איידס) הופך להיות נפוץ יותר משום שכיום המחלה מוגדרת כ"כרונית" ואפשר לחיות איתה גם עד גיל 80 ולכן הרבה אנשים מקיימים יחסים ללא קונדום - אבל מי רוצה להיות תלוי בכדורים כל חייו אם יש לו אפשרות למנוע את זה? חוץ מזה יש אינסוף מחלות ומחלות מין שהן לא איידס, ההבדל בין המחלות הקטלניות לאיידס הוא שפשוט לאיידס יש שם יותר רע מחמת בושה לא מובנת - כאילו שלמות מצהבת עקב יחסי מין עם נשא זה יותר טוב מאשר למות מאיידס... בשורה התחתונה, הבעיה היא לא קיום היחסים, אני מאוד בעד לקיים יחסים בגיל המתאים - זה חלק מהחיים וכך צריך להיות אבל גיליתי את המשמעות האמיתית של אמון בין בני זוג - גם אם חס ושלום מישהו מבני הזוג חלה, בני הזוג יכולים להיות בטוחים שהם עשו כל מה שיכלו כולל בדיקות והגנות כדי למנוע את זה. אין מה לעשות, תקלות קורות אבל אם כבר להיפגע אז להיפגע בידיעה שעשינו כל מה שיכולנו כדי לא להיפגע - ושיותר מזה אין מה לעשות חוץ מלנסות לשפר את המצב. אני ממליץ מתישהו לכולם\ן לקרוא אפילו ברפרוף או סתם את הכותרת של סוגי מחלות המין שקיימות ומה הן גורמות, זה מעורר מחשבה. יכול להיות ש"על המזל" אין הדבקה באיידס, מה עם צהבת? והרפס? ועגבת? ועוד... ועוד... ועוד...? כדאי גם לקרוא באילו אוכלוסיות נפוצות יותר המחלות ולמה - הרבה מיתוסים יכולים להישבר. דוגמה נפוצה בשביל הבנים/בנות הלא מנוסים/ות - מין אנאלי עם קונדום בלבד זה לא מין בטוח משום שהקונדום לא בנוי לאזור הזה וכן, הוא נקרע. יש האומרים שגם קונדום כפול הוא לא בטוח ואפילו יותר מסוכן. זוהי רק דוגמה, פתרונות באתרים המקצועיים ובמרפאות. כדאי לבדוק מרפאות ומחירים וזמנים וטיפולי חירום שיכולים למנוע קטסטרופות - סתם לידע כללי - הידעתם שלאחר חשיפה לנגיף ה-HIV קיים טיפול ויש חלון זמן של כמה שעות שיכול אולי למנוע הדבקה אם הוא רק ניתן בזמן? (קראתי שאולי בין 48 ל-72 שעות מקסימום אך אל תסמכו על מה שכתבתי פה ובכלל בכל ההודעה שאני כותב - כל מה שאני כותב - תבדקו לבד אם אני טועה או צודק במרפאות ואתרים מקצועיים). הרגשה נוראית להידבק בידיעה שהיתה אפשרות למנוע את המחלה למרות ההידבקות, סתם לדוגמה. הסיבה שאני כותב את זה היא שאמרתי לעצמי בחודשים שעברו שאם אעבור את החודשים בשלום אתרום את תרומתי הצנועה לנושא, זה היה חלק א'. חלק ב' לא יהיה פה. בהצלחה לכולם\ן! תיזהרו, תיהנו ותזכרו - בעולם הזה ביישנים שלא שואלים שאלות נוקבות מתי שצריך נכנסים לסטטיסטיקת הסיכון!
