סיפור פשוט....
אמנם אמרתי שלא אכתוב בפורום - אבל... אני חייב לחלוק את הסיפור הזה... אז הנה הסיפור שלי. עצוב או שמח - אתם תחליטו. רובכם יודעים ששכלתי בן - לירון - לפני שנתיים (1.2.2001). לפני כשבועיים התקשרו אלי מגלי-צה"ל. ביום הזיכרון לחללי צה"ל השנה, הם מלחינים שירים שנכתבו בידי חיילים שנהרגו. אחד השירים שנבחרו (12 סה"כ) יהיה שיר של לירון, שיר שנקרא "ברחוב החשוך" והוא יולחן ויושר ע"י רון שובל. הכוונה היא לתכנית בת שעתיים, במהלכה יספרו משהו על החייל ואז יושמע השיר ולכן, הגיע נציג של התחנה לראיין אותי. במהלך שיחתנו עלתה העובדה שתרמתי את איבריו של לירון ז"ל להשתלה וכי עד היום לא שמעתי ולא נפגשתי עם איש מהמושתלים... הבחור מגלי צה"ל - רונן - הרים את הכפפה, איתר את שלושת המושתלים (שתי כליות וכבד) וקבע פגישה ביני לבין אחת ממושתלות הכליה. אתמול נפגשנו - משפחתי ואני עם מושתלת הכליה, אישה כבת 31 מנתיבות, אם לשלושה ילדים (2 בנות ובן)... איזו פגישה... כמה דמעות... כמה שמחה... כמה חיבוקים ונשיקות... כמה תודות ותודה לאל... קשה לתאר... וזה מה שאני מבקש לחלוק אתכם - הכאב העצום הזה על אובדן בני, החשש האדיר שהיה לי מפגישה עם מישהו שחי כעת "בזכות" מותו של בני, התחושה הזו - ברגע שפגשתי באישה ובילדיה - שהנה מישהי חיה בזכותו של לירון (שמתם לב להשמטת המרכאות - זה ההבדל) ושגם במותו נמשכת גדולתו של הבן שלי... אז - ביום הזיכרון לחללי צה"ל, תכוונו לגלי צה"ל ותשמעו את הסיפור, את הקולות ואת השיר. פרטים מדוייקים לגבי שעת השידור אמסור כשיהיו לי... תודה על "ההקשבה"....
אמנם אמרתי שלא אכתוב בפורום - אבל... אני חייב לחלוק את הסיפור הזה... אז הנה הסיפור שלי. עצוב או שמח - אתם תחליטו. רובכם יודעים ששכלתי בן - לירון - לפני שנתיים (1.2.2001). לפני כשבועיים התקשרו אלי מגלי-צה"ל. ביום הזיכרון לחללי צה"ל השנה, הם מלחינים שירים שנכתבו בידי חיילים שנהרגו. אחד השירים שנבחרו (12 סה"כ) יהיה שיר של לירון, שיר שנקרא "ברחוב החשוך" והוא יולחן ויושר ע"י רון שובל. הכוונה היא לתכנית בת שעתיים, במהלכה יספרו משהו על החייל ואז יושמע השיר ולכן, הגיע נציג של התחנה לראיין אותי. במהלך שיחתנו עלתה העובדה שתרמתי את איבריו של לירון ז"ל להשתלה וכי עד היום לא שמעתי ולא נפגשתי עם איש מהמושתלים... הבחור מגלי צה"ל - רונן - הרים את הכפפה, איתר את שלושת המושתלים (שתי כליות וכבד) וקבע פגישה ביני לבין אחת ממושתלות הכליה. אתמול נפגשנו - משפחתי ואני עם מושתלת הכליה, אישה כבת 31 מנתיבות, אם לשלושה ילדים (2 בנות ובן)... איזו פגישה... כמה דמעות... כמה שמחה... כמה חיבוקים ונשיקות... כמה תודות ותודה לאל... קשה לתאר... וזה מה שאני מבקש לחלוק אתכם - הכאב העצום הזה על אובדן בני, החשש האדיר שהיה לי מפגישה עם מישהו שחי כעת "בזכות" מותו של בני, התחושה הזו - ברגע שפגשתי באישה ובילדיה - שהנה מישהי חיה בזכותו של לירון (שמתם לב להשמטת המרכאות - זה ההבדל) ושגם במותו נמשכת גדולתו של הבן שלי... אז - ביום הזיכרון לחללי צה"ל, תכוונו לגלי צה"ל ותשמעו את הסיפור, את הקולות ואת השיר. פרטים מדוייקים לגבי שעת השידור אמסור כשיהיו לי... תודה על "ההקשבה"....
