סיפור פשוט
אלווין איש זקן, חי עם בתו באייווה. איש לא קל אלווין, חיים לא קלים עברו עליו. הסיפור מתחיל בבדיקה רפואית שעובר אלווין, בה הוא מקבל אישור לתופעות שמלוות אותו יום-יום, הוא מתפרק. בהמשך היום מקבל אלווין הודעה על כך שאחיו, איתו לא דיבר 10 שנים בשל ריב, חטף שבץ. אלווין מקבל החלטה לסוע ולבקר את אחיו. לסגור איזשהו מעגל בסוף חייו. ככלי תחבורה בוחר אלווין במכסחת דשא איטית ומקרטעת משנת 1966. זו העלילה של הסרט "סיפור פשוט" המבוסס על סיפור אמיתי. מהדקות הראשונות לופת אותך אליו הסרט במלקחיים של רגשות. הלב מתרחב למימדים שלא הכרתם. נושאים כמו זיקנה, משפחה וחברות נידונים בצורה כמעט בלתי מורגשת, בצורה של מי שעשה הכל, אולי בצורה זקנה. הדרך המתמשכת מפגישה את אלווין עם אנשים שונים, ובעקבותם אנו נפגשים עם פרקים בחייו של אלווין ואולי עם פרקים בחיינו. הדרך היפהפיה לוקחת את הצופה למקומות אחרים, אליהם גם אנו נגיע, עוד עשרות שנים. המוסיקה המלווה את הסרט בלתי מורגשת גם היא, בעדינות היא משתלבת בסרט. לאחר שהלב נפתח, כל רגע, כל בדל שיחה לעת לילה לאור המדורה, כל נוף וכל זכרון סוחטים אותו קשות. המינוריות יפהפיה, ורק מדגישה את היכולת להשפיע על הצופה ללא מלודרמטיות מיותרת. מסוג הסרטים שמותירים אותך חושב ומרגיש. מסוג הסרטים שמייתר את קטנוניות החיים, כי ממש עכשיו, אנו יוצרים את הזכרונות שלנו בגיל של אלווין. ביים בתבונה ורגישות דייויד לינץ´. מומלץ.
אלווין איש זקן, חי עם בתו באייווה. איש לא קל אלווין, חיים לא קלים עברו עליו. הסיפור מתחיל בבדיקה רפואית שעובר אלווין, בה הוא מקבל אישור לתופעות שמלוות אותו יום-יום, הוא מתפרק. בהמשך היום מקבל אלווין הודעה על כך שאחיו, איתו לא דיבר 10 שנים בשל ריב, חטף שבץ. אלווין מקבל החלטה לסוע ולבקר את אחיו. לסגור איזשהו מעגל בסוף חייו. ככלי תחבורה בוחר אלווין במכסחת דשא איטית ומקרטעת משנת 1966. זו העלילה של הסרט "סיפור פשוט" המבוסס על סיפור אמיתי. מהדקות הראשונות לופת אותך אליו הסרט במלקחיים של רגשות. הלב מתרחב למימדים שלא הכרתם. נושאים כמו זיקנה, משפחה וחברות נידונים בצורה כמעט בלתי מורגשת, בצורה של מי שעשה הכל, אולי בצורה זקנה. הדרך המתמשכת מפגישה את אלווין עם אנשים שונים, ובעקבותם אנו נפגשים עם פרקים בחייו של אלווין ואולי עם פרקים בחיינו. הדרך היפהפיה לוקחת את הצופה למקומות אחרים, אליהם גם אנו נגיע, עוד עשרות שנים. המוסיקה המלווה את הסרט בלתי מורגשת גם היא, בעדינות היא משתלבת בסרט. לאחר שהלב נפתח, כל רגע, כל בדל שיחה לעת לילה לאור המדורה, כל נוף וכל זכרון סוחטים אותו קשות. המינוריות יפהפיה, ורק מדגישה את היכולת להשפיע על הצופה ללא מלודרמטיות מיותרת. מסוג הסרטים שמותירים אותך חושב ומרגיש. מסוג הסרטים שמייתר את קטנוניות החיים, כי ממש עכשיו, אנו יוצרים את הזכרונות שלנו בגיל של אלווין. ביים בתבונה ורגישות דייויד לינץ´. מומלץ.
