סיפור עצוב ../images/Emo14.gif../images/Emo7.gif
אורית הייתה לבד. שנים היא חיה לבד, אחרי שאת בעלה היא עזבה עם ילד ובלי עבודה, היא החליטה שמעכשיו אף אחד לא יתקרב. אף אחד לא יפגע ובעיקר, אף אחד לא יחנוק אותה יותר... היא רצתה לחיות. וכך היה, אורית בילתה ובילתה, ניהלה חיים פרועים, החליפה גברים כמו גרביים, ועל פניו נראה היה שהיא עושה את מה שהיא רצתה... היא חיה.... אבל, הגברים שהיא הייתה איתם פגעו בה אחד אחרי השני, הם שכבו איתה ועטפו אותה במחמאות, אבל לא נתנו לה להיראות יחד איתם מחוץ לבית, לא היו מוכנים להגדיר אותה כבת זוג, היא הייתה המאהבת האולטימטיבית, הפילגש, הזונה, זו שמחכה בבית עד שיבואו אליה.... והיה נדמה שהיה לה טוב. האמנם? בשלב מסויים אורית החליטה שדי.... הלב כבר כאב מידי, כבר לא יכל לשאת בנטל, אורית עטפה עצמה בשריון, הקימה חומות והגנות, והרחיקה ממנה כל מה שקשור לגברים ולרגשות..... שנים של חיים ברמת תפקוד בלבד, בלי מגע, בלי רגש, בלי סימן של תשוקה או חיות, אבל זה היה בטוח, אף אחד לא נגע בה, בשום צורה, ואף אחד לא פגע. אורית הייתה יוצאת לבלות עם חברות, ויושבת ומסתכלת שם על כולם מן הצד, לא מתערבבת, שחס וחלילה אף אחד לא יהרוס את מערך ההגנה שלה. הדבר היחידי שהיה מעיר אותה, וחודר את חומות ההגנה שלה, היה מוסיקה, אורית נשמה, אכלה ושתתה מוסיקה.... ישראלית בעיקר.... באחד הערבים שהחברות שלה סחבו אותה לאחד המועדונים בתל אביב, הופיע בחור, שלא הוגדר כזמר, יותר בדרן, מצחיקן כזה, אבל הוא שר, ובשנייה הראשונה שהוא עלה לבמה, אורית הרגישה שקיבלה אגרוף בבטן... משהו בה נשבר. הקול שלו נכנס לה עמוק לנשמה, והעיר אותה, ממש ככה.... מכיוון שאורית הייתה מאוד חברותית, לא עבר זמן והיא יצרה איתו קשר, הם התיידדו מאוד, והיא הלכה והתאהבה.... הוא מצידו היה מאוד מאוד איתה בכל פעם שהיא באה לשם, והם אפילו החליפו טלפונים, אבל כלום מעבר לזה. כל ניסיון של אורית ליצור איתו קשר של מעבר לגבולות המועדון נתקלו בקיר. החברות שלה ניסו להוציא אותה מזה, אמרו לה שהוא הומו, אמרו לה שהוא סלבריטי, שאין סיכוי שהוא יסתכל עליה בכלל, אבל אותה זה לא עניין, היא רצתה אותו, הוא שבר אצלה את כל החומות, את כל ההגנות, הוא פרץ את הדלת ללב שלה, ונכנס לשם עמוק. לילות ארוכים היא כמהה אליו, עורגת למגע שלו, למבט שלו, ולא מוצאת את האומץ להגיד לו... הם יושבים יחד, כתף לכתף במועדון הקטן, והיא כל כך רוצה לגעת.... ואין לה אומץ, כמו שאין לה אומץ לשתף, אין לה אומץ לפתוח את העניין. לפי בקשתה, אני משמשת לה פה, מבקשת את עצתכם .... מה לדעתכם היא צריכה לעשות?
אורית הייתה לבד. שנים היא חיה לבד, אחרי שאת בעלה היא עזבה עם ילד ובלי עבודה, היא החליטה שמעכשיו אף אחד לא יתקרב. אף אחד לא יפגע ובעיקר, אף אחד לא יחנוק אותה יותר... היא רצתה לחיות. וכך היה, אורית בילתה ובילתה, ניהלה חיים פרועים, החליפה גברים כמו גרביים, ועל פניו נראה היה שהיא עושה את מה שהיא רצתה... היא חיה.... אבל, הגברים שהיא הייתה איתם פגעו בה אחד אחרי השני, הם שכבו איתה ועטפו אותה במחמאות, אבל לא נתנו לה להיראות יחד איתם מחוץ לבית, לא היו מוכנים להגדיר אותה כבת זוג, היא הייתה המאהבת האולטימטיבית, הפילגש, הזונה, זו שמחכה בבית עד שיבואו אליה.... והיה נדמה שהיה לה טוב. האמנם? בשלב מסויים אורית החליטה שדי.... הלב כבר כאב מידי, כבר לא יכל לשאת בנטל, אורית עטפה עצמה בשריון, הקימה חומות והגנות, והרחיקה ממנה כל מה שקשור לגברים ולרגשות..... שנים של חיים ברמת תפקוד בלבד, בלי מגע, בלי רגש, בלי סימן של תשוקה או חיות, אבל זה היה בטוח, אף אחד לא נגע בה, בשום צורה, ואף אחד לא פגע. אורית הייתה יוצאת לבלות עם חברות, ויושבת ומסתכלת שם על כולם מן הצד, לא מתערבבת, שחס וחלילה אף אחד לא יהרוס את מערך ההגנה שלה. הדבר היחידי שהיה מעיר אותה, וחודר את חומות ההגנה שלה, היה מוסיקה, אורית נשמה, אכלה ושתתה מוסיקה.... ישראלית בעיקר.... באחד הערבים שהחברות שלה סחבו אותה לאחד המועדונים בתל אביב, הופיע בחור, שלא הוגדר כזמר, יותר בדרן, מצחיקן כזה, אבל הוא שר, ובשנייה הראשונה שהוא עלה לבמה, אורית הרגישה שקיבלה אגרוף בבטן... משהו בה נשבר. הקול שלו נכנס לה עמוק לנשמה, והעיר אותה, ממש ככה.... מכיוון שאורית הייתה מאוד חברותית, לא עבר זמן והיא יצרה איתו קשר, הם התיידדו מאוד, והיא הלכה והתאהבה.... הוא מצידו היה מאוד מאוד איתה בכל פעם שהיא באה לשם, והם אפילו החליפו טלפונים, אבל כלום מעבר לזה. כל ניסיון של אורית ליצור איתו קשר של מעבר לגבולות המועדון נתקלו בקיר. החברות שלה ניסו להוציא אותה מזה, אמרו לה שהוא הומו, אמרו לה שהוא סלבריטי, שאין סיכוי שהוא יסתכל עליה בכלל, אבל אותה זה לא עניין, היא רצתה אותו, הוא שבר אצלה את כל החומות, את כל ההגנות, הוא פרץ את הדלת ללב שלה, ונכנס לשם עמוק. לילות ארוכים היא כמהה אליו, עורגת למגע שלו, למבט שלו, ולא מוצאת את האומץ להגיד לו... הם יושבים יחד, כתף לכתף במועדון הקטן, והיא כל כך רוצה לגעת.... ואין לה אומץ, כמו שאין לה אומץ לשתף, אין לה אומץ לפתוח את העניין. לפי בקשתה, אני משמשת לה פה, מבקשת את עצתכם .... מה לדעתכם היא צריכה לעשות?